Skip to content
קובץ גליונות

וארטים לפרשת השבוע - פרשת לך לך

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

וארטים לפרשת השבוע

יב. א. לך לך .. אל הארץ אשר אראך. רש"י אומר לא גילה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. וכעי"ז הביא במדרש לתת לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. ולפי"ז י"ל שלכן לא גילה לו את הארץ מיד, כי אם היה מגלה לו להיכן הולך אז ההליכה היתה הכשר מצווה, וכעת שלא גילה ההליכה עצמה היא מצווה ולכן מגיע שכר על כל פסיעה ופסיעה. רבי ברוך בער מקמניץ.

יב. ב. והיה ברכה. פרש"י הברכות נתונות בידך עד עכשיו היו בידי ומעכשיו אתה תברך את אשר תחפוץ. יש לדייק מהי האריכות הזאת היה יכול לומר בקצרה והיה ברכה תברך לכל מי שתרצה. וי"ל שנפסק שאין אדם יכול למנות שליח למילי כגון להקדיש שור דמילי לא מימסרן לשליח (ועיין בזה בשו"ת מהרי"ט קכז ד"ה תו, ועוד) ולכן הקב"ה לא אמר לו לברך, כי זה היה מדין שלוחו שלא נמסרה לשליח דהוא מילי, ולכך אומר רש"י שהקב"ה אמר לו עד עכשיו היה בידי וכעת הוא בידך, אתה תברך כי הזכות ניתנה לך ולא מדין שליחות. החיד"א.

יב. ט. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. פרש"י כל מסעיו לדרומה של אר"י ללכת להר המוריה וגו' שהיא נחלתו. וצ"ע מדוע הר המוריה נקראת נחלה של אברהם? וי"ל עפ"מ דאיתא בתנחומא וירא כב על הפסוק וירא את המקום מרחוק וכתיב בהר ה' יראה בתחילה מקום ולבסוף הר ? אלא שאברהם ראה את מקום המקדש שהוא היה בעמק, ואמר אי"ז מכבודו של מקום שיבנה ביתו בעמק, והתפלל ונעשה הר. וא"כ י"ל דלכך הוא נחלתו של אברהם כי נברא על ידו שהוא עשה את זה להר בתפילתו ולכן קנאן להיות שלו (רש"י יד יט) משא"כ שאר חלקי הארץ עדיין לא עשה בהם שום קניין להיות שלו. ולפי"ז מתרץ החת"ס עוד קושיה דיש להקשות איך אבינו אברהם בנה מזבח בהר המוריה הא אמרינן בע"ז דכל הר בארץ ישראל בידוע שיש עליו ע"ז? אלא י"ל דמכיוון דהוא עשה את ההר, לא היו יכולים לאוסרו ע"י ע"ז דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ר"נ גשטטנר.

יב. יז. על דבר שרי אשת אברם. דהנה יש להקשות לקמן כ ג אצל אבימלך שלקח את שרה כתוב הנך מת על האישה אשר לקחת והיא בעולת בעל, ומשא"כ הכא לא נקטו והיא בעולת בעל. ומאי טעמא בזה? וי"ל דהנה הרמב"ם כתב פ"ט ממלכים ה"ח דבן נח אין להם גירושין בכתב אלא כל זמן שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין. והנה הכא שרה אמרה שהיא אחותו וא"כ נחשב כאומרת אין אני רוצה בו וא"כ באותו הרגע פוקע האישות ואין עונש לפרעה שהיא בעולת בעל, אלא רק שהיא אשת אברהם והיינו שנענש בזכות אברהם ולא מטעם אשת איש, משא"כ אצל אבימלך לאחר שנימול אברהם ואיתא בחגיגה ג. שעי"ז נתגייר וכעת הוא זקוק לגט וממילא גם כשאמרה היא אחותי היא עדיין בעולת בעל. ולפי"ז מובן למה כאן אמר וינגע ה' דהיינו שם הויה ולהלן אמר ויבא אלוקים לאבימלך כי כאן זה גדר דין אבימלך לא מדינא כי מדינא לא היא אשת איש משא"כ אבימלך זה מדין לכן כתב שם אלוקים. צפנת פענח.

יב. יח-יט. למה לא הגדת לי כי אשתך היא. למה אמרת אחותי היא. יש להקשות דלכאו' יש כאן כפילות בשאלה: א. למה לא אמרת כי אשתך היא. ב. למה אמרת אחותי היא! והל"ל רק למה לא אמרת אשתך היא! וי"ל דמצינו במגילת אסתר שמרדכי צוה על אסתר שלא תגיד את עמה ואת מולדתה, והטעם בזה כדי שאחשוורוש יחשוב שהיא ממשפחה בזויה ויימנע מלשאתה. ועל זה כעס פרעה, שהיה לאברהם לומר על שרה שהיא אינה אשתו בלי להוסיף 'אחותי היא', שאז ממילא פרעה היה נמנע מלהינשא לה, כי אולי היא ממשפחה בזויה. וע"י שהוסיף ואמר אחותי היא, גילה שהיא ממשפחה מכובדת ולא היתה סיבה לפרעה להמנע מלהינשא לה, וע"ז הוא התלונן.

יג. ח. כי אנשים אחים אנחנו. אומר רש"י קרובים, ודומים בקלסתר פנים. יש להקשות מה ראה להוסיף הטעם שדומים בקלסתר פנים? וי"ל כיוון שהם דומים אז מעשה הגזל של לוט יכול לגרום לחילול ה' כי יחשבו שרועי אברהם גוזלים כיוון שהם דומים, וזה גם טעם למה אברהם לחם בחירוף נפש נגד המלכים למען הציל את לוט משום שלא יגרם חילול ה' שלוט הדומה לאברהם נהרג ויחשבו שאברהם נהרג. רבי עובדיה יוסף.

יג. יג. ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד. דרשו חז"ל (סנהדרין קז) רעים בעוה"ז וחטאים בעוה"ב שאין להם חלק לעוה"ב. לכאו' למה לא דרש כפשוטו רעים בשפיכות דמים, וחטאים בג"ע וכדו'. ותירץ בספר מעייני הישועה מכיוון שאין דנים דיני נפשות בשבת (סנהדרין לה.) ואיתא שם בתוס' דבשלמא הבערה הוי מלאכה, אלא מיתה הוא קילקול, ותרצו בתוס' שזה תיקון כיוון שמכפר על החטא. והנה סדום נהפכה בשבת (מדרש רבה) וקשה הא אין דנים דיני נפשות בשבת? וע"ז י"ל שחטאים הכוונה שאין להם עוה"ב וממילא זה לא תיקון כלל כלפיהם, לכן שרי.

יד. טז. וישב את כל הרכוש וגם את לוט אחיו ורכושו השיב. יש להקשות אמאי הקדים שהשיב את כל הרכוש הרי הצלת לוט הוא העיקר? וברש"י פרשת מטות לב טז כתב דגנאי הוא לבני גד שהקדימו מקניהם לבניהם. אך י"ל דהנה זו מלחמה היתה בליל פסח וכפרש"י (טו) ויחלק עליהם לילה, ואעפ"כ 'הותר' לחלל יו"ט למלחמה לא רק משום פק"נ דהצלת לוט, אלא גם בשביל הצלת רכוש, וכדאיתא בשו"ע אור"ח שכט ו. בעכו"ם שבאו בשביל עסקי ממון מותר לחלל שבת, וזהו הרבותא כאן דלאברהם הותר לחלל שבת גם בכדי להציל הרכוש.

יד. יח. ומלכי צדק הוציא לחם ויין. בשבת (וה"ה ביום חול בשביל לפתוח את התאבון) שותים יין קודם ואח"כ אוכלים לחם, ולמה כאן הוציא לחם קודם ואח"כ יין? וי"ל דהנה קשה למה כתוב אח"כ והוא כהן לאל עליון מה התורה באה לומר בזה! וי"ל שקושיה בחברתה מיתרצא, דלכהן אסור לשתות יין, שמא יבנה ביהמ"ק והוא יוצרך לעבודה ושיכור לא יכול לעבוד, ואיתא בגמ' דיין שבתוך הסעודה אינו משכר, וא"כ כיוון שהוא כהן לכן לא שתה יין קודם הסעודה, אלא רק לאחר הלחם הוציא יין. ומובא ברש"י שמלכי צדק הוא שם, ששמר את כל התורה.

יד. כ. ויתן לו מעשר מכל. כתב הרמב"ם בהלכות מלכים ט א. אברהם התפלל שחרית ויצחק הפריש מעשר. והשיג עליו הראב"ד הלא אברהם ג"כ הפריש מעשר שנאמר ויתן לו מעשר מכל? ותירץ הכסף משנה דנתינת אברהם לא היתה מדין מצוות מעשר אלא סתם מתנה. ויש לעיין מהיכי תייתי לומר שלא נתן מדין מעשר הלא פשטות המקרא הוא שהוא נתן מעשר? וי"ל שאברהם אמר למלך סדום שהוא לא לוקח מחוט ועד שרוך נעל כדי שלא יאמר אני העשרתי את אברהם, והנה אם היינו אומרים שנתן מעשר למלכי צדק, הלא יש להקשות כיוון שנתן מעשר מהשלל של מלך סדום למלכי צדק, הרי מעשר מעשיר כמ"ש עשר בשביל שתתעשר וא"כ יוצא שהוא התעשר ממלך סדום, לכן הוכרח לרמב"ם שאברהם לא נתנה בתורת מעשר.

יד. כג. אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם. דהנה יש להקשות למלך סדום אמר אברהם לא אקח ממך מחוט ועד שרוך נעל, ולמצרים אמר לשרה למען ייטב לי בעבורך שיתנו לי מתנות וכו'? וי"ל דהנה ידוע שכל מעשה אברהם בירידתו למצרים מפני הרעב ואח"כ נגעים גדולים שנעשו לפרעה הכל בא לרמז על אשר יארע לבניו כשירדו למצרים מפני הרעב והמצרים יירעו להם ויפשטו ידיהם בנשותיהם ואח"כ הקב"ה יענישם בנגעים גדולים ויוציאם בכסף וזהב. וא"כ הטעם שרצה אברהם לקבל מתנות מבית פרעה וכך סלל הדרך לבניו שייצאו ברכוש גדול ממצרים. אבני שהם.

טו. א. אל תירא אברם אנכי מגן לך. ידוע שהציור בעל שש קצוות נקרא מגן דוד, ויש להקשות למה לא מגן אברהם ע"ש שהקב"ה הגן על אברהם כמבואר בפסוק זה? וי"ל שעל אברהם הקב"ה הגן כדרך מלך שמגן על חייליו מארבע רוחות השמים צפון דרום מזרח ומערב. משא"כ אצל דוד מצינו שהקב"ה הגן עליו גם מלמטה ולמעלה. כמבואר בסנהדרין צה ע"ב שבישבי אחיו של גלית ביקש להרוג את דוד כנקמה על הריגת אחיו והוא תפס את דוד כפתו והניחו מתחת קורת בית הבד וכשהוריד הקורה נעשה נס לדוד והתרככה הארץ מתוכה ושקע בה. ואח"כ מסופר שישבי זרק את דוד השמימה ותקע את רומחו בארץ כדי שדוד יפול עליו ובאותו רגע אבישי בן צוריה העמיד את דוד באוויר ע"י שם קדוש, וכך ניצל מיד ישבי, וא"כ מצינו אצל דוד שהקב"ה הצילו לא רק במלחמות שזה מארבע רוחות העולם אלא גם מלמעלה ולמטה והיינו משש רוחות, לכן הציור בעל שש קצוות נקרא מגן דוד ולא מגן אברהם שמצינו אצל אברהם שהקב"ה הגן עליו במלחמות והוא מארבע רוחות ולא משש. פרדס יוסף.

טו. א - ב. שכרך הרבה מאוד. ויאמר אברם אדני אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו'. רבים נתקשו למה רק כעת לעת זקנותו נזכר אברהם לבקש ילדים? וי"ל עפ"מ דאיתא בשבת דאין מזל לישראל ובני חיי ומזוני לא במזלא תליה מילתא, אלא בזכותא, וא"כ י"ל דזהו מה שנאמר כאן: אברהם כל החיים לא התפלל כי לפי מזלו אינו יכול להוליד, אבל כעת כששמע מהקב"ה ששכרו הרבה מאוד ביקש מיד א"כ שיהיו לי ילדים בזכות זה. המהר"ל צונץ.

טו. ה. הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ולהלן הוא אומר ויהי השמש לבא. ומקשים התוס' ברכות ז. דלכאורה הפסוקים סותרים עצמם דלעיל הוא אומר שיספור את הכוכבים משמע שהיה לילה ואח"כ מזכיר שהשמש שוקעת משמע שעדיין היה יום? ומתרץ המלא הרועים דהנה רש"י אומר כאן ע"פ נדרים שהקב"ה הגביה לאברהם מעל לכוכבים וא"ל לספור אותם. והנה איתא (תוס' חגיגה יב) שהכוכבים נמצאים גם ביום רק הם ברקיע השני ומכוסים ע"י וילון שנפתח בלילה. והרי כאן הקב"ה הגביהו מעל לוילון ובאמת היה יום.

טו. ח. במה אדע כי אירשנה. וביאר ברש"י ששאל באיזה זכות הוא יקבל את ארץ ישראל ולא ביקש אות או סימן שיקבל. הא יש להקשות כבר בפרק יב ז, וכן בפרק יג טו אמר הקב"ה לאברהם שהוא יתן לו את הארץ ומדוע רק כאן שאל במה אדע כי אירשנה? וי"ל דמצינו בב"ב סלע זה לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וזהו דווקא בישראל אבל בעכו"ם שאומר כן חטא הוא לו. ואיתא בפסחים ח. שה"ה בשאר מצוות האומר כן הרי זה צדיק גמור. ולפי"ז י"ל שנסתפק אברהם האם הוא ייצא מכלל בן נח, וכל זמן שלא הבטיחו הקב"ה בבן חשש אברהם שמא הוא נחשב בן נח, אבל לאחר שהבטיחו הקב"ה בבן ראה אברהם שאינו מונהג ע"י כוכבים ומזלות כמבואר בחז"ל צא מאיצטגנות שלך שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, וכיוון שאינו נתון להנהגת המזלות מוכח שדינו כישראל שמונהגים רק ע"י הקב"ה ולכן שאל באיזה זכות יתקיימו בו הברכות האלו. פרשת דרכים.

טו. יד. וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ישנה משמעות בפסוק שבגלל שהקב"ה דן את הגויים לכך יצאו ברכוש גדול וצ"ב הטעם. ויש ליישב שהרי מבואר שהשכר שישראל נטלו כשיצאו ברכוש גדול הוא עבור שבנו את פיתום ורעמסס, והנה לכאורה מדוע נטלו שכר, ע"כ הרי פיתום ורעמסס נחרבו ע"י הצעקה של יהודה כשנלחם על בנימין אצל יוסף. אלא י"ל דאיתא בב"ק שאם אדם שיבר כלי ע"י צעקה הוא פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וא"כ כאן יהודה היה פטור מדיני אדם, ורק חייב בדיני שמים. וזמש"כ וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, היינו הכוונה למה שיהודה עשה, את זה רק הקב"ה דן וממילא הם פטורים בדיני אדם כי רק בדיני שמים חייבים, ולכך יצאו ברכוש גדול מהמצרים. משנה למלך.

טו. טו. ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וברש"י מכאן שהראיה היא שתרח עשה תשובה. מזה שהוא יבא אל אבותיו בשלום סימן שאבותיו בגן עדן. ע"כ. הנה ידוע. יש להקשות מנלן שאביו עשה תשובה, אולי מה שאביו בג"ע משום הא דאיתא בגמ' שצדיק בן רשע מעלה את אביו לג"ע שלא יאמרו אביו בגהינום ובנו בג"ע, וא"כ קשה הרי יכול להיות שהוא כלל לא עשה תשובה. וי"ל, אומר המהרש"א, קשה אמאי כתיב ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, בלשון רבים, הרי היה לו רק אבא 1. אלא י"ל שגם סבא של אברהם אבי תרח היה בג"ע ולכן כתוב אבותיך ברבים ולא אביך ביחיד. והרי בן מכניס רק את אבא שלו אבל לא את הסבא, סימן שתרח עשה תשובה, שגם הוא הכניס את אבא שלו, דהיינו סבו של אברהם.

טז. יג-יד. ותקרא שם ה' הדובר אליה וגו' כי אמרה הגם הלום ראיתי אחרי רואי. ע"כ קרא לבאר באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברד. יש להקשות מה אמרה הגר ראיתי אחרי רואי. ועו"ק למה כתב כאן בין קדש ובין ברד למאי נפק"מ היכן היה הדבר הזה. וי"ל, אומר רבי חיים מוולאז'ין ע"פ יחזקאל א ג, וברש"י שם, שאין השכינה שורה בחו"ל אא"כ שרתה לפני"כ השכינה על הנביא בארץ ישראל. והנה בתחילת גיטין ב. איתא דהמביא גט מחגר ובין קדש לבין ברד ופרש"י הווי כמביא ממדינת הים. ולפי"ז מובן כאן מה שאמרה הגר: הרי היא נמצאת בחו"ל דהוא בין קדש וברד, וא"כ איך שרתה עליה השכינה, לכן הקדימה ואמרה ראיתי אחרי רואי, והיינו שכבר ראתה השכינה אצל אברהם בהיותה בביתו בארץ ישראל.

עוד יש לפרש מאי ראיתי אחרי רואי. דהנה מבואר בגיטין סו. ובמגילה ג. שלא מדברים עם מלאך הנגלה שמא שד הוא. אא"כ מוציא ש"ש מפיו, וכאן איך דיברה עם המלאך אולי שד הוא? וי"ל דאיתא בגיטין שם דאם יש למלאך צל סימן שאינו שד. וא"כ י"ל דהכא ראתה אחרי רואי והיינו צל. לכן הבינה שהוא מלאך ולא שד. ישמח משה.

עוי"ל מדוע רק כעת נוכחה לראות שהוא מלאך? י"ל רק כשראתה אותו הלום - והיינו בבאר מים הבינה שהוא לא מכשף, כי א"א לעשות מעשה כישוף על המים כמבואר בסנהדרין סז: ע"כ קרא לבאר באר לחי רואי, כי ע"י הבאר גילתה שהוא מלאך. תוספת ברכה.

יז. ה. ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם. כאן אצל אברהם כתוב 'ולא יקרא עוד את שמך אברם', ואילו ביעקב לא כתוב יעקב את שמך אלא שמך, והיינו אצל אברהם הוסיף את. ויש ליישב בזה הטעם ע"פ ברכות יג. כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה או בלאו עי"ש, ופרכינן למה ביעקב לא נאמר דין זה? ומשני הגמ' דהתם, ביעקב ישראל עיקר ויעקב טפל, והיינו שלא התבטל לגמרי השם יעקב. והנה איתא בגמ' ב"ק מא: שבשור הנסקל נאסרה הנאת עורו כי כתוב את בשרו הטפל לבשרו. וא"כ י"ל שאצל אברהם כתוב ולא יקרא עוד את שמך והיינו גם הטפל לשמך, ולכן יש לאו כי אסר גם טפל, אבל אצל יעקב לא כתב את והיינו שהשם העיקרי לא יהיה יעקב, אבל הטפל ישאר יעקב, ולכך לא כתב את כי לא מיעט את הטפל. רבי שאול קצנלבוגן.

יז. כד. ואברהם בן 99 שנה בהמלו את בשר ערלתו. בשבת פח: הוי קא מעיין רבא והוציא דם מאצבעו אמר לו מין אחד עם פזיז אתם שהקדמתם נעשה לנשמע, וקשה מה הקשר. וי"ל אומר רבי משולם איגרא דהנה יש להקשות, כידוע יש מחלוקת בגמ' האם מצווה ועושה עדיף, או אינו מצווה ועושה עדיף, ויש להקשות למ"ד אינו מצווה ועושה עדיף למה אברהם לא מל עצמו קודם גיל 99 הרי קיים כל התורה כולה, וי"ל שס"ל שאסור לאדם לחבול בעצמו, ומ"ד שמותר לאדם לחבול בעצמו, יסבור שגדול המצווה ועושה. לכן הוא חיכה שהקב"ה יצווה אותו. וכעת הכל כפתור ופרח. דמעתה מוכח דלמ"ד חובל בעצמו פטור ס"ל שמצווה ועושה עדיף, וכמו שנתבאר, ולכן אמר אותו מין לרבא (שוודאי ס"ל שמותר לחבול בעצמו, כי כך הרי הוא עשה) למה הקדמתם נעשה לנשמע, הרי גדול מצווה ועושה.

שם. פרש"י נטל אברהם סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך והיה מתירא מפני שהיה זקן בא הקב"ה ואחז עמו. ועי"ל בטעם שהקב"ה אחז עמו עפ"י שבת קלז: והנה מילת שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויו"כ ומילת אברהם הייתה שלא בזמנה וזה היה ביו"כ (תוס' ר"ה יא) והיאך שרי? וי"ל שנפסק ששניים שעשו פטורים. וזהו שהיה מתירא למול מילה שלא בזמנה ביו"כ, והיה זקן - היינו שקנה חכמה וקיים כל התורה, ולכן אחז הקב"ה עמו ושרי מדין שניים שעשאוה. חת"ס.

מאמרי מוסר וסיפורים מענייני היום

נסיונות

שנינו בפרקי אבות: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום עכ"ל. ומעשה אבות סימן לבנים, כל אדם עובר נסיונות בחיים, יש יותר ויש פחות, אבל אין לך אדם שאינו עובר נסיונות, ותכלית כל הנסיונות היא לזכך את האדם ולהביא אותו אל תיקונו. אנחנו קוראים בפרשיות אלו על אברהם אבינו שאביו היה עובד ע"ז ומעצמו הכיר קונו, ונלחם מלחמת ד' ומסר עצמו למיתה בכבשן האש, והגדיל לעשות נפשות בחרן, עבד את ד' באהבה עד שהכתוב מעיד עליו אברהם אוהבי. הקב"ה מנסה אותו בעשרה ניסיונות קשים, והוא נשאר באמונתו שלם ותם. הקב"ה אומר לו לך לך אל ארץ אשר לא ידעת, הקב"ה מבטיח לו ואעשך לגוי גדול, והיה ברכה, ברכות למכביר. אברהם מציית ויוצא מיד לדרך, וכשבא לארץ כנען מיד תוכפים אותו צרות, ויהי רעב בארץ, הוא חייב לרדת מצרימה. אח"כ לוקחים את אשתו ולא שאל הרי הקב"ה בעצמו אמר לו ואעשך לגוי גדול ואברכך, והיה ברכה, וא"כ היכן הם הברכות שהבטיח לי הקב"ה?! ורק לאחר מאה שנה נולד בן לאברהם אבינו, והוא גדל והולך בדרך טובה, ולפתע הקב"ה אומר לו לקחת את בנו חביבו, יצחק בן השלושים ושבע, ולהעלות אותו לעולה! הוא היה יכול לשאול: הקב"ה אמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, אתה בעצמך אמרת, ואיך אעשה הדבר הזה לשחוט את בני?! ואברהם לא שואל שאלות, הוא קם מוקדם בבוקר הולך לשחוט את הבן. ניסיונות שאין כמותם. מדוע היה הקב"ה צריך לנסות את אברהם? וכי לא ידע את עוצם אהבתו של אברהם אליו ושיעמוד בכל הניסיונות?! אומר המדרש משל למי שמוכר כדים, הוא חובט בהם במקלו בכל הכח, כדי שכולם שיראו שהם חזקים. כך הקב"ה מנסה את אברהם כדי להראות לנו מי זה אברהם. אם לא היו הניסיונות לא היינו יודעים מה המיוחד באברהם אבינו שהוא קורא לו אברהם אוהבי. עוד ניסיון ועוד ניסיון, עד ניסיון העקדה. ובשום שלב אין אברהם מהרהר אחר מידותיו של הקב"ה, הוא מאמין בד' בכל ליבו שכל מעשיו אמת וצדק ללא פגם ודופי ח"ו. הניסיונות מרימים את האדם לדרגות גבוהות ונישאות. מעשה ביהודי אחד שהיה עובד בבית מרזח, שחכר מהפריץ, הפריץ היה מסתדר איתו, ואם לא היה לו לשלם היה דוחה לו את התשלום לשנה הבאה, אולי ירוויח יותר. שנה אחת הפריץ היה צריך ליסוע לחו"ל ומינה אחר תחתיו, אותו ממונה היה אכזר ושונא יהודים, בסוף השנה, הגיע הזמן לשלם וליהודי לא היה כסף. הממונה לא הסכים לדחות את התשלום, וכל תחנוני היהודי עלו בתוהו, והלקה את היהודי באכזריות רבה ארבעים מלקות. כשחזר הפריץ התחיל היהודי לבכות לו, סיפר לו מה שעשה לו האיש, כעס הפריץ על הממונה ואמר לו, על כל מכה תקבל מאה זוז, על ארבעים מלקות ארבעת אלפים זוז. ועוד, אותו ממונה יש לו שמונים דונם אדמה, ארבעים דונם שלך. בא הביתה ראתה אותו אשתו בוכה, שאלה אותו מה קרה? אמר לה חבל שלא נתן לי שמונים מלקות, הייתי מקבל את כל השמונים דונם. אומרים בעלי המוסר: יבוא אדם לשמים ויצטער מדוע לא היו לי עוד ייסורים. שם בשמים יודעים להעריך את הייסורים, כאן בעולם, אנחנו לא מבינים. אם באים חלילה ייסורים - קבל אותם באהבה, ניסיונות וייסורים מקדשים ומרוממים אותנו אם נקבלם באהבה! וכשמקבלים באהבה מלבד מה שמתרוממים לדרגות גבוהות זוכים להיפטר מכל היסורים. הרב אלבז.

כאן נביא מדברי רבותינו כיצד על האדם להתייחס לנסיונות. הרמב"ן על הפסוק והאלקים נסה את אברהם כתב: שכאשר הקב"ה רוצה לתת משהו טוב לצדיק, הוא עושה לו נסיונות בשביל להצדיקו, משא"כ רשעים הוא לא עושה להם נסיונות. ודע כי השם צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו. והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה. וכן השל"ה כותב שהקב"ה ניסה את אברהם אבינו בשביל לתת לו את השפע שקיבל, ולכן כשמגיע לידו נסיון כ"א האם לדבר לשה"ר, האם לדבר באמצע הלימוד, האם לקום בזמן לתפילה, האם לכווין בתפילה, האם לעשות חסד וכו' יידע שהכל נשלח לו כנסיון מהקב"ה שרוצה לתת לו שפע רב וע"י שיתגבר ויעמוד בנסיון ויעשה רצון ה' יזכה לקבל את השפע שהקב"ה שולח לו כעת. והנסיונות שיש לנו הם המרוממים אותנו ומביאים אותנו למקומות הגבוהים ביותר, והנעלים והדברים נאמרים גם כשיש לאדם איזה צער או עצבות עליו לעשות רצון ה' ולהמשיך להאמין שהוא יכול להפוך הכל לטובה ולקבל הכל בשמחה ובידיעה שהכל מאתו יתברך. וז"ל החפץ חיים בספר דבר בעתו פרק י'. והנה בדרך כלל צריך האדם להתחזק עצמו בכל זמן וזמן ואף אם סבבוהו עניינים הרבה ממצוקות הזמן אל יהיה מיצר ודואג אלא יקבל אותם באהבה כי הכל מיד ה' הוא שהוא טוב לכל, כי באמת כל נפשות האדם ירדו לזה העולם לניסיון יש ע"י עשירות [וחלק מהם ע"י שארי מצוקות הזמן. ויש שניסיונו הוא בעוני ואחד ראוי לו נסיון ובאיזה ערך נפשו שידוע לו כפי התיקון הנדרש ממנה] לפי ענין להתנסות אחד ואחד ממנה. וכדאיתא במדרש רבה וז"ל אשרי אדם שעומד בניסיון שאין אדם שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותו העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יוכל לעמוד ולקבל היסורין ואינו כועס ואם עמד עשיר בניסיונו ועושה צדקות הקדוש ברוך הוא מצילו מדינה של גיהינם ואם עמד עני בניסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לע"ל. עכ"ל. וא"כ הדבר שכל אדם מתנסה בזה העולם אם נזדמן לו איזה ענין שהוא מצוקה גדולה אל יפול לבו עליו רק כי מנסה ה' אותו אם יקבלם ולא יהרהר אחרי מידותיו ובעבור זה יתגדל שכרו מאוד ויהיה לו רק טוב כל הימים. מה שצריך זה להכיר שהכל מאיתו יתברך ולהתפלל לפניו שיעבור. ואאם הצדיק עליו מדת הדין באמת ולא הרהר אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא שאין סוף מתעכבין עליו היסורין ועוברין ממנו. הן וכמה בעלי יסורין חשובין מאוד אצל הקדוש ברוך הוא שהוא מיחד שמו עליהן אפי' כשהן חיין. והוסיף ע"כ הרב שטינמן זצ"ל שאדם צריך לדעת שאאם העמידוהו בניסיון הוא יכול להצליח דאם לא הי' יכול להצליח לא היו מעמידים אותו בניסיון. והנה בן אדם הרבה פעמים מרגיש את עצמו במצב קשה. יש מצבים קשים, אבל צריך להתבונן דאם יש לו נסיון ויעמוד בו זה יביא אותו לעליה וממילא יסתכל על כל הדברים בצורה אחרת, כל דבר שיבא עליו היצר הוא יסתכל שזה נסיון אולי אוכל לעלות, מזמנים לי אפשרות והקב"ה בודאי יעזור לו. וצריך להיות מאושר מניסיונות שיש לאדם כי אם לא נותנים לו נסיון סימן שלא רוצים להעלות אותו וכמו שהקב"ה אמר לאברהם אבינו קח נא בבקשה ממך עמוד בנסיון זה שתעמוד במלחמה החזקה ותהי' מאושר אז. ובתחילת הספר מסילת ישרים, כשהוא עונה על השאלה מה חובתו בעולמו הוא כותב, נמצינו למדים, כי עיקר מציאות האדם בעולם הזה הוא רק לקיים מצוות ולעבוד ולעמוד בנסיון. והניסיון הוא עיקר התפקיד של האדם העולם הזה !

לכולם יש נסיונות, לכל אחד ואחד יש את החבילה שלו ואת הקשיים שלו. ואדם לא צריך לבקש מהקב"ה שיתן לו נסיון אחר כי הקב"ה נותן לכ"א נסיון שיכול לעמוד בזה ואילו יהיה לו כסף למשל אז יהיו לו קשיים אחרים רח"ל, ובוודאי שהנסיונות באו לחשל אותנו ולגרום לנו להתפלל ולהתקרב אליו יתברך. כשהרב שטינמן חזר כשנסע מחוץ לארץ למען הכלל, הוא סיפר לי כי נכנסו אליו גבירים יקרים מרחבי תבל לשוחח ולשפוך לב. והנה איש אחרי איש מהם סיפרו וביקשו ברכה על צרות פרטיות שיש להם, לכולם. והם לא התאוננו על סתם צרות של מה בכך, אלא להיפך, רח"ל. אמר הרב שטינמן בצער: לא שווה בכלל להיות גביר! אמנם כסף יש, אבל צרות כאלו שכבר יותר שווה שהנסיון הזה לא יהיה, כנגד המחסור בכסף. ונסיון זה נותן כח להתמודדות.

להלן נביא סיפורים מגדולי ישראל איך הם התמודדו עם נסיונות:

מסופר על הסטייפלר שבזמן שנאלץ לשרת בצבא הרוסי, היה צריך לשמור על מחסנים בקור מקפיא של בערך ארבעים מעלות מתחת לאפס, והסדר היה שכל חייל צריך לשמור שעתיים, שזה זמן שאפשר לשרוד בקור כזה, וכדי שיוכלו לעמוד בקור העז הזה, היה הצבא נותן מעיל מיוחד שכל חייל בתום משמרתו היה מעבירו לחייל של המשמרת הבאה. פעם אחת נפל בגורלו של הסטייפלר לשמור בליל שבת קודש, והחייל שנגמרה משמרתו היה צריך להעביר את המעיל לסטייפלר, אך באותו הזמן היה הרב מתפלל, החייל הרוסי שלא ידע שבת מהי וכל שכן שלא ידע מה מותר ומה אסור ליהודי בשבת, ראה אותו מתפלל והבין שלא יוכל למסור לו את המעיל שעבר מחייל לחייל, וממשמרת למשמרת, לכן תלה את המעיל על העץ הסמוך.

כשסיים הרב את תפילתו, ראה את המעיל תלוי על ענפי האילן שליד המחסנים, ועל ידי זה מצא עצמו הסטייפלר פתאום בנסיון עצום. מצד אחד אמנם אסור להשתמש באילן בשבת, מצד שני היצר לוחש, ששהייה בלי מעיל בקור כזה הוא מצב של פיקוח נפש שדוחה את השבת אף במלאכות דאורייתא, ואין ספק שמותר להוריד המעיל וללובשו. הסטייפלר החליט, הרי חמש דקות אפשר להישאר בלי מעיל ואין בזה חשש של פיקוח נפש, אם כן אחכה 5 דקות ואחר כך אוריד את המעיל מן העץ, וכן עשה. לאחר שעברו החמש דקות המקפיאות, אמר לעצמו, חמש דקות נוספות לא יגרמו לי נזק, חמש דקות מקפיאות בהם הסטייפלר מזיז את גופו מצד לצד כדי לחממו ולא לקפוא למות ח״ו. אחר זמן זה החליט הסטייפלר, שאף שיתכן שצריך להוריד את המעיל מן העץ מדין פיקוח נפש שדוחה שבת, אמנם הרי כבר עברו עשר דקות וברוך ה׳ הוא בריא ושלם בלי פגע, והרי חמש דקות יחידות הרי אפשר לסבול את הקור הנוראי ולהישאר חי על ידי הזזת הגוף מצד לצד כדי לחממו, אם כן אמתין עוד חמש דקות שהם אינם בגדר פיקוח נפש ולאחר מכן אוריד את המעיל. וכך עברו שעתיים תמימות שבהן עמד ללא מעיל, ללא כיסוי הולם לשלג ולקור, במינוס של 40 מעלות, שעתיים שהיו בעצם קבלה קטנה של חמש דקות ועוד חמש דקות ועוד חמש דקות, עד שבא החייל הבא בתור להחליפו.

כאן למדנו כיצד להתמודד עם הניסיון, כיצד מתמודדים עם ההר הגדול הלוא הוא היצר הרע, אם הסטייפלר היה חושב בתחילה כיצד אשמור כאן על המחסנים בקור של מינוס ארבעים מעלות אין אפשרות כזו, הרי אי אפשר לעמוד בזה כלל, זה נראה כהר גבוה, מיד היה מתייאש, אבל על ידי שהוא ניפץ את הנסיון הגדול לחלקים ולרסיסים קטנים, חמש דקות ועוד חמש דקות, וכך לא היה צורך להתמודד עם כל עוצם וגודל היצר בבת אחת. באופן מעשי אנו נתקלים במציאות זו כמעט בכל צעד ושעל, למשל בחור נכנס לישיבה, ושם יש סדר של שלוש שעות, וזה נראה לו קושי גדול, שלוש שעות לשבת מול הסטנדר! אבל אם הוא יפרוט את זה ויגיד לעצמו אני מסוגל, חצי שעה נלמד חצי שעה, ואחר כך עוד חצי שעה וכו' וכך בסיעתא דשמיא יוכל להתמודד עם המטלה שעומדת. וכן בכל עניין יקבל ע״ע לתקופה קצרה לשמור על הפה או להגיע בזמן לתפילה וכדו' ואח״כ יקבל עוד איזה זמן. ועל ידי שקבלותיו יהיו לזמנים קצרים, וכך ילך תמיד. הלאה וכך כותב החפץ חיים בספר אהבת חסד (חלק ב הערה לפרק יא) וכתב: ושמעתי בשם גאון אחד שאמר: שהאדם צריך לשער בנפשו וכו', שאין לו אלא פרק משניות אחד או דף גמרא אחד מה שהוא עוסק בו עתה, וכו' ממה שיחשוב שאין לו אלא מעט ללמוד, ממילא שוב לא יתעצל בזה, לאפוקי מהיצר שמרחיב הדבר בלבו, ואומר לו: כמה תהיה מוכרח עוד לעמול משך זמן רב עד שתגמור הסדר או המסכת ועל ידי זה הוא מרפה ידו.

לכל גדולי ישראל היו נסיונות, הפרעות קשיים וכו' ומיום שעמדו על דעתם הם התגברו על הקשיים ועמדו בנסיונות ולא נתפתו לעצת היצר הרע. בשיחה שנשא רבי יצחק הוטנר אמר: שיש לו טענות על כל ספרי התולדות על גדולי ישראל, שמתארים כאילו נולדו כך קדושים מרחם, וכל אחד חושב לעצמו אני לא נולדתי קדוש מרחם, אלא צריך לספר את הקשיים והנסיונות שעברו עד שהגיעו להיות גדולי ישראל, ולכזה אהבת תורה מוכרח עמל התורה.

אחדות שנים אחרי נישואי החפץ חיים, בתקופה זו הוא חי בעוני ובדוחק רב, אשתו היתה קונה מדי יום לחם ישן אצל האופה במחיר מוזל, ובהקפה וזה לחם שהיתה מגישה לבעלה עם כוס קפה, והוא היה שורה את הלחם בקפה ואוכלו. באחד הימים הגיעה הרבנית אל האופה כדי לקנות לחם והלה סירב למכור לה בטענה שהצטבר חוב גדול, עד שלא תפרעי את החוב אמר לה האופה איני מוכן למכור לך לחם. הרבנית שבה לביתה במפח נפש וליבה דווה עליה, היא הגישה לבעלה כוס קפה בלי לחם, ומיד פרשה לקרן זוית ופרצה בבכי מר. בתו של החפץ חיים שהיתה נוכחת למחזה קורע לב זה, סיפרה לרב מפוניבז' על אודות תגובתו של אביה. תחילה כך סיפרה אבא שתק ולא הגיב, אולם כעבור כמה דקות היכה בחזקה על השולחן, ואמר בקול: שטן שטן אני יודע מה אתה רוצה! אתה רוצה שאסגור את הגמרא ואפסיק ללמוד, דע לך שלא אשמע בקולך. ואנו יודעים דבר נוסף שאילו היה שומע בקולו, לא היינו זוכים לחיבור האדיר של 'משנה ברורה' היינו חסרים את 'חפץ חיים' הלכות לשון הרע' את 'ליקוטי הלכות' על סדר קדשים כמו כן לא היו יוצאות לפועל כל פעילויותיו הענפות, ולא היו אלפי תלמידיו שהפיצו תורה בעולם, זאת אנו יודעים היום, אבל כאשר אירע המעשה הנ״ל רק אחד ידע זאת בבירור ובכן 'השטן' עשה מה שעשה כדי למנוע את התרומות הכבירות שהיה החפץ חיים עתיד לתרום לעולמו של הקב״ה. עד כאן דבריו.

בשנת תרע״ד פרצה מלחמת העולם הראשונה שטלטלה את ישיבות ליטא מקצה לקצה, המוני בחורים נסו לבתיהם בעקבות החשש שיגויסו לצבא, והיכלי התורה גלו גולה אחר גולה מחמת השלטונות שרדפו אותם עד חורמה. הרב שך שהיה אז נער צעיר, אף הוא ביקש לשוב לביתו, אך קיבל מענה מאמו, מקומך הוא בישיבה. במשך שנה וחצי הסתתר הרב שך בעזרת הנשים של הישיבה בסלוצק, ושם שהה ללא תנאים מסודרים בודד ועזוב. וכמעט שלא ראה את הרחוב מאימת השלטונות. בספר תולדות חייו הביאו עדות אישית ומרטיטה של הרב מתנאי החיים הנוראים באותם שנה וחצי ששהה שם: לא היה לי כלום, ממש כלום, מאז סיפר הרב שך לא ראיתי את הורי. מזון לא היה לי, ניזונתי משיירי לחם שהותירו אחריהם הזקנים שסעדו נפשם בבית המדרש, ארוחתי הסתכמה בלחם יבש, וכוס תה, כששולי הפרוסה הקשה משמשים תחליף לסוכר, אך המתיקות האמיתית היתה בדברי התורה בהם הגיתי. הנעליים שעל רגלי היו קטנות ממידת רגלי ואצבעותי ביצבצו מהן. מגבת לרחצה לא היתה לי, שערות ראשי שגדלו פרא במשך כל אותה שנה וחצי, דבקו זו לזו. עד כדי כך היה מצב השערות מסופר איום ונורא, שכאשר הזמינו דודו ר׳ איסר זלמן מלצר ואשתו את הספר כדי לספרו, אותו פני הספר הביעו אי נוחות, מיד בבואו, כי הבהיר כלי התספורת העומדים לרשותו אינם מיועדים לגוש השיער שלפניו, קיים צורך דחוף תחילה לרכך את השיער בנפט (השמפו של הימים ההם) אכן, קערת נפט הובאה, שערו של המתמיד המופלא רוכך בעמל כפיים, רק לאחר פעולה ממושכת זו ניתן היה לספרו כאחד האדם. רוב שעות היממה ישב ולמד בשקידה עצומה, ומשתש כוחו היה מטיל עצמו על ספסל העץ הגס והמגושם וישן שעה חטופה ומוטרדת, וכאשר מצא זרדי עצים להניחם תחת ראשו במקום כרית, חש עשיר ומאושר. בהעדר כל תנאי היגיינה אנושיים, נקרעו מכנסי, והפצעים שברגלי נתגלו, עד שנאלצתי להפוך את מכנסי לצד בו הקרע בלט פחות וכך ללובשם. היתה לי חולצה יחידה, וכשהתלכלכה הייתי הופכה לצד השני, וכשגם זה צד נתלכלך הייתי זקוק לכבס אותה, וכיון שלא היתה לי חולצה אחרת להחליף אז הייתי מתעטף בבושה לתוך מעילי, עד שתתייבש החולצה וממשיך ללמוד, תוך שאני מחזיק בשני דשי המעיל לקרבם אחד לשני, כדי לכסות את גופי. ופעם אמר הרב שך: אם אכתוב את הצרות שהיו לי במשך ימי חיי, זה יהיה גדול פי כמה מכל הספרים שחיברתי, כי לא היה לי שום עולם הזה, ובכל זאת מילדותי עד היום הזה אני האדם הכי מאושר בעולם, ולמה כי אני לומד תורה.

הרב יצחק יוסף סיפר על העניות הגדולה שהיתה בבית אביו הגדול רבי עובדיה, בשבת היה בקבוק בירה אחד לכל המשפחה, והיינו אוכלים ארוחת ערב לחם עם בננה, סיפר הרב משה צדקה עוד זכיתי בילדותי להיות באותה שכונה שגר בה רבנו ולראות את החדר הקטן, שהיה ממש ארבע אמות על ארבע אמות, לא היה אפשר אפילו להכניס בו את הרהיטים של הבית. ושם גר הרב עובדיה עם כל ילדיו והגה בתורה עד כלות הכוחות, כמו כן היה לרב בביתו רק כמה צלחות ומזלגות, ופעם באו לבקרו הרב עזרא עטיה זצ״ל ועוד רב, והיתה לו בושה וכלימה מהעניות, עד כדי כך שסיפר הרב שראה את רבי עזרא עטיה בוכה על מצבו. לימים ספרה הרבנית ע״ה שמרוב העניות שהיתה להם בצעירותם, היה הרב יושב בפינה כדי שלא יראו את התיקונים בחולצה.

בזמן שהרב שטינמן היה ראש ישיבת ׳כפר סבא׳ שהתנהלה על ידי צעירי אגודת ישראל, סוכם עמו על גובה השכר החדשי שינתן לו, אך מצבה הכלכלי של הישיבה לא אפשר לה לעמוד בהתחיבות. ראש הישיבה לא אמר מלה ואף לא רמז בענין, וכיצד פרנס אז! את ביתו מאכלים מבושלים לא עלו על שלחנם של בני הזוג שטינמן במשך כל ימות השבוע, וגם בשבת עת כל ישראל מענגים את שלחנם בבשר ודגים, להם לא היה במה לרכוש מצרכים יקרים אלו. וכך ספרה לימים הרבנית הצדקת מרת תמר ע״ה לנכדיה. ביום ששי הייתי הולכת לשוק וקונה שני חצילים, פרסתי אותם לפרוסות, וטגנתי אותם, לאחר שהרב קדש על היין ובצע את לחם המשנה, הגשתי לו מנת ׳דגים׳ פרוסת חציל מטוגן. משסיים לאכול הוא שר זמירות אמר דברי תורה ערבים, ואז הגשתי לו מנה ׳בשרית׳ פרוסת חציל מטוגן, כך לא שבת אחת ולא שתים לא שנה, ולא שנתים במשך שש שנים רצופות שבת אחרי שבת אכלו בבית משפחת שטינמן חלה וחציל בתור דגים ובתור בשרי. כעבור שש שנים התמנה להנהלת הישיבה מנהל חדש, צעיר נמרץ בשמעו כי בבית הרב אוכלים חצילים בשבת, מהר ביום ששי ובא לרבנית והגיש לה מעטפה עם כסף שיספיק לקניית עוף ודג לכבוד השבת, היא לא ספרה לבעלה כי חפצה להפתיע אותו. בסעודת שבת לאחר שבצע על החלה הגישה לו מנה אמיתית של דג, ראש הישיבה לא שאל מאומה ואכל את הדג, אבל כשהגישה לו גם מנת העוף, התענין אצל הרבנית מנין היה לה הכסף לקנות מוצרים יקרים שכאלו! והיא השיבה בשמחה כי המנהל החדש נתן לה את המגיע להם. הרב שטינמן הרהר מעט, ופנה לרעיתו ושאל אותה האם היה לך כל כך רע ׳החצילים׳!! והיא ענתה בנחרצות לא. אם כן, פסק הרב, חבל על כספי הישיבה, במוצאי שבת קדש השיבי את יתרת הכסף ונמשיך לענג את השבת בחצילים.

אולי סיפורים אלו לא מתאימים לבני דורינו, דור התענוגות והפינוקים, אבל מוסר השכל יש כאן, גם אם אין את האוכל שאני אוהב, ויש קושי מסוים, לא לעשות מזה הר גבוה, לא לנפח את הקושי לממדים גדולים, הקושי הוא עוד נסיון בדרך לעליה בתורה ויראת שמים. ויש להוסיף את דברי הסטייפלער שיסורים שנגזרו על האדם אפשר להמירם ביסורים ע״י העמל והיגיעה בתורה. מתוך דברי חיים לרבי יוסף חיים אליהו שליט״א.

וכן דברים חשובים וידיעות מרתקות מגדולי ישראל ערוך בדרך של שאלה ותשובה

שאלה: ידוע שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים, מה זה מחייב אותנו ממעשה אבות זה!
תשובה: לא יכול אדם לבוא ולומר אני עסוק בלימוד התורה אין לי זמן לאחינו בני ישראל, אלא צריך להתאמץ ולהשתדל מאוד בקירוב רחוקים ככל שניתן, וגדולי ישראל בכל הדורות התאמצו רבות והשתדלו מאוד להוציא יקר מזולל עד אין קץ בכל זמנם הדחוק. למרות שהגאון מוילנא שכל שניה אצלו הייתה מדודה הייתה המייסד של השיעורים לבעלי בתים העמלים למחיתם. וזה לא דווקא בקירוב רחוקים אלא תמיד צריך להשתדל בשביל השני. הנה אברהם אבינו עשה מלחמה אדירה למען אחיינו לוט כשהיה בסכנה, רבי בן ציון אבא שאול היה אומר ע״ע שזכה לכוח הברכה בזכות שהשתדל מאוד בקירוב רחוקים. ואיתא בחז״ל אמר רבי שמעון בר יוחאי כל מי שיש לו חלק בקירוב רחוקים זוכה לראות בנים ובני בנים וזוכה לעשירות וזוכה לעולם הזה ולעולם הבא.

שאלה: איך יידע אדם באיזה עניין הוא יכול להיות אדם גדול?
תשובה: בספר שבט מוסר סוף פרק כז וכעי״ז בצדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן כתב שכל דבר שייצרו תוקפו והוא מתגבר ע״ז סימן שבהתגברות הזאת הוא יצליח להיות אדם גדול. והיינו מי שרגיל לכעוס ומתגבר על הכעס עי״ז יצמח לאדם גדול זך ונקי, וכן מי שרגיל לדבר לשה״ר ומתגבר ע״ז עי״ז מזדכך ומיטהר להיות אדם גדול, וכן מי שנסחף אחרי עיניו למקומות לא טובים ומתגבר ע״כ, וכן מי שרגיל להתבטל מללמוד וכיו״ב ע״מ שמתגבר ע״י שייצרו תוקפו יזכו לצמוח ולהצליח עד מאוד.

שאלה: אנו נמצאים כעת לפני בחירות, אדם שחובב מאוד נייעס וכו', איך אפשר למנף את זה להצלחה!
תשובה: יש כאלו שמאוד מעניין אותם נייעס מה קורה, איזה ממשלה נסגר וכדו', וודאי שיש כאלו שיש להם ניסיון גדול להתעסק עם זה ולשמוע קווי נייעס וכדו' כדי להתעדכן, אבל כל זה הוא נסיון ומי שעומד בניסיון זוכה בזמן חורף להצליח מאוד כי כשהקב״ה רוצה לתת לאדם איזה מתנה הוא מעמידו בניסיון וע״י שמתגבר על הניסיון הוא מקבל המון ס״ד, לא לכל אחד מגיע ס״ד וגישמאק בלימוד, לכן הקב״ה שולח ניסיונות שאם נעמוד בזה אז נקבל ס״ד להצליח, ועין בהרחבה במאמרי מוסר על ענייני ניסיונות.

שאלה: בהקדמה לקובץ אגרות חלק א הביא שנשמה באה לבקש תיקון מהחזו״א מי זה הנשמה ההיא!
תשובה: רבי חיים קניבסקי סיפר שהיה מחלוקת ברבנות בעיירה קאסווא היכן שאביו היה רב ומינו שם רב כנגד אביו של החזו״א ואותו הרב בא לבקש מחילה ותיקון מהחזו״א.

שאלה: הבט נא השמימה וספור הכוכבים. כמה כוכבים יש בעולם!
תשובה: חכמי אומות העולם הקדמונים וביניהם אריסטו סברו שיש כמה מאות, ויש שהרחיקו לומר שיש כמה אלפים, עד שבדורות האחרונים לפני כמאה שנה גילו המומחים שיש מיליארדי מליארדים של כוכבים עד אין מספר (1 פלוס 18 אפסים אין כזה מספר וכל הזמן עד ימינו

זורמים עוד נתונים עוד ועוד מיליארדי מיליארדים כפול מיליארדים, וכל הדברים האלו שהמומחים מגלים רק בשנים האחרונות ממש כבר נכתבו בתורתנו הקדושה באותיות השחורות והקטנות של מסכת ברכות דף לב: וזה עדיין ממתין למדענים שיגמרו להזיע וינסו להבין שורה אחת בגמ׳.

שאלה: מה היה גובהו של עוג מלך הבשן?
תשובה: יש מדרש שעוג היה ענק מימדים עד שלושים אמה (15 מטרים) הגיעו רק לקרסוליים שלו... ולפי החשבון הוא היה בגובה בערך 250 מטר, קרוב למאה קומות. מדרש אחר אומר שרק פרסות רגליו היו באורך ארבעים מיל (ארבעים ק״מ) וכך יש מדרשים נוספים רבים העוסקים בנושא, יש שיטות שגובהו היה ׳רק׳ כעשר מטר.

שאלה: מה יש להתחזק ממידותיו של אברהם אבינו?
תשובה: בפרשיות אלו אנו קוראים על אברהם אבינו שכתוב בחז״ל שהיה עמוד החסד ואף מסר נפשו על החסד, ומי שעושה חסד הקב״ה עושה עמו חסד אף כשלא מגיע לו, ואין מידת הדין שולטת בו, ותפילתו נשמעת. ידוע בשם רבי חיים מוולאז׳ין שכל מטרת האדם בעוה״ז היא לעזור ולסייע לשני. רבי חיים עוזר גרודזינסקי כתב באחרית ימיו בזה״ל: ׳העונג היותר גדול לי בחיי לגמול חסד עם זולתי ולהטיב למישהו׳, ועוד התבטא באחרית ימיו: ׳לפנים בימי עלומי הייתי סבור שאצל אדם כמוני העיקר הוא להרבות בחידושי תורה וחיבורים, ואילו כעת חיבורי ספרים הוא כשעשועים כמשחק לעומת הצורך לעסוק בחסד..׳. ובית שעוסקים בו בחסד יש בו ברכה וס״ד, ואם אין חסד בבית אז יש הרבה תקלות, וצריך לזכור שחסד לא צריך שיהיה על חשבון בני הבית רק בהסכמתם ורצונם ועידודם.

שאלה: מה צריך לעשות אחרי אכילה, ויש להימנע מלא לעשות את זה?
תשובה: חז״ל אמרו: אכל ולא הלך ד״א אכילתו מרקבת, וידוע שגדולי ישראל הקפידו מאוד על מאמר חז״ל זה, ויש להיזהר בזה מאוד. וידוע שהליכה אחרי אכילה אפי׳ כמה דקות יכולה לסייע בשיפור מערכת העיכול, ומונעת מחלות קשות וכן מונעת החמרה במחלת הסוכר, ומסייעת בבריאות האדם בכל התחומים.

שאלה: מה הדרך לאדם שביתו יהיה מלא בשפע ברכה אושר ועושר כל הימים?
תשובה: על הפסוק בפרשתנו למען ייטב לי בעבורך אמרו חז״ל בב״מ נט. לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו שאין הברכה מצויה בביתו של אדם אלא בעבור אשתו, שנאמר ולאברהם הטיב בעבורה. ורבא היה אומר לבני מחוזא תכבדו נשותיכם ועי״ז תתעשרו. ואם יש לו ממון קונה לה כל צרכיה בשמחה, וכשאין לו ינהג כמו שאמר רבי עקיבא לאשתו בת כלבא שבוע אילו היה לי כסף הייתי קונה לך בלי גבול. והאר״י היה אומר שכשהבעל לא מתקמצן עבור אשתו אפי׳ שאין ידו כ״כ משגת אז הקב״ה לא מתקמצן בעבורו ומעשירו, אך כשמקמץ עבור רצונות וצרכיה של אשתו אז הקב״ה מקמץ בעבורו ולא מתעשר רח״ל. (ושמעתי מרבי מאיר פרישמן לבאר מדוע כשמכבד אישה הוא נהיה עשיר, משום שאדם הראשון נתקלל בזיעת אפיך תאכל לחם והאישה נתקללה והוא ימשול בך, וכשלא מושל בה אז ממילא גם לא מתקיים בו בזיעת אפיך..)

שאלה: כשילד נכשל באיזה משהו האם לבקר אותו בשביל שיתחנך או לא?
תשובה: לא! ילדים הם חסרי נסיון ואחריות ולא עושים דברים מתוך רוע ובדווקא, ואם קרה טעות צריך להיזהר מלבקר את מה שעשה, כי ביקורת לא מקדמת את הילד לשום מקום ופוגעת בו בביטחון העצמי ומורידה לו את המצב רוח ורק מתעורר אצלו כעס ומרד. ולכן יש להיזהר לא להאשים, לכעוס, לפגוע או לזלזל בילד, אלא לעודד שיש שעות וזמנים טובים ויש זמנים של ירידה, ולהיות לצידו. ולעצם העניין צריך למצוא איזה זמן ולשעת כושר ברוגע ובכבוד בכדי שישפר את ההתנהגות וכו׳.

שאלה: השבוע חל יום פטירתו של החזו״א, מה הייתה גישתו בענייני חינוך?
תשובה: החזו״א הכניס חזק שבדורינו החינוך צריך להיות ע״י אהבה, וכך הוא כותב במכתביו: בזמן הזה למשכו בעבותות של אהבה ולא לדחותו כלל, והיה מורה שבשביל לגמול ילד מדרכיו הרעים צריך לתת לו תחליף - כיף אחר בעניינים הרוחניים. ובחור שהיה עוזב את דרך הבית היה מורה לקרבו ולשמור עמו על קשר כמה שיותר, ועי״ז יחזור לבסוף.

חידות

חידות שינון הפרשה (מותאם גם לילדים)

א. מלך שנער? אמרפל.
ב. ״ואברכך ואגדלה שמך והיית ____״? ברכה.
ג. אב המון ____? גויים.
ד. בן משק ביתו של אברהם הוא דמשק ____? אליעזר.
ה. שפחת שרי? הגר.
ו. ״למען ייטב לי בעבורך וחיתה ____ בגללך״? נפשי.
ז. ״ושמתי את זרעך כעפר ____״? הארץ.
ח. אחד העמים שאברהם עתיד לרשת? חתי.
ט. השם מבטיח לאברהם שיקבר בשיבה ____? טובה.
י. ״עמק השידים הוא ים ____״? המלח.
כ. זרעו של אברהם נמשלו ל____? כוכבים.
ל. בן אחיו של אברהם? לוט.
מ. ״קחה לי עגלה משולשת ועז ____״? משולשת.
נ. מילה נרדפת לברחו? נסו.
ס. עיר שאנשיה היו רעים וחטאים? סדום.
ע. מי היה ה׳פליט׳? עוג מלך הבשן.
פ. המלאך אמר להגר שישמעאל יהיה פרא ____? אדם.
צ. ״ויאמן בה׳ ויחשבה לו ____״? צדקה.
ק. ״____ צפונה ונגבה וקדמה וימה״? שא נא עיניך.
ר. אברהם ירד למצרימה בגלל ה____ בארץ? רעב.
ש. ״מחוט ועד שרוך ____״? נעל.
ת. אברהם נמול כשהיה בן תשעים ו____? תשע.

חידות על פרשת השבוע

א. מכנה משותף בין שרה אמנו לנח, דינה ומשה רבינו?
ב. שני עניינים בפרשה שכתוב עליהם כבד?
ג. המילה דן פעמיים בפרשה במשמעות שונה?
ד. מילה בת ארבע אותיות מתוכן 3 אותיות אותה האות?
ה. איזה דבר קושרים בפרשה אותו פעם?
ו. איזה שם של עיר ערבית מפורסמת מוזכרת בפרשה?
ז. היכן מוזכר בפרשה מצווה תדירה של נתינה לעניים אך בהקשר אחר?
ח. היכן בפרשה שתי מילים שנקראות כמעט אותו הדבר אך הן באות אחת רצופות אחת שונה מהשנייה?
ט. איזה שני בני אדם בפרשה אחד הוסיפו לו 5 והשני הורידו לו 5?

תשובות:
א. כולם היו בתיבה.
ב. אברהם כבד בכסף וזהב, כבד הרעב בארץ.
ג. וירדוף עד דן, וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי.
ד. ההרה.
ה. שרוך נעל.
ו. דמשק אליעזר.
ז. ויחשבה לו לצדקה.
ח. הימול ימול.
ט. לאברהם הוסיפו 5 כי נקרא אברהם, לשרי הורידו 5 כי נקראת שרה.

חידות ידע תורני

א. מתי צריך ללבוש בגד חול בשבת ולאכול מאכלי חול?
ב. מתי עדיף לקנות מגוי מאשר מיהודי חרדי?
ג. איזה דבר אומרים בכל יום כמה פעמים והוא מורכב מארבעה פרקים בתהילים?
ד. מי גונב ומתחייב מיתה?
ה. האם מצינו שאפשר להתפלל על תפילה של מישהו אחר שלא תתקבל?
ו. מתי מזכירים טל לכתחילה גם בימי החורף?
ז. מתי מוציאים יותר משלושה ספרי תורה?

תשובות:
א. עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות.
ב. קרקע בארץ ישראל, תפילין ומזוזות ובשניהם הגוי ביד ויש עניין לפדות מהם.
ג. אשרי: הפסוק הראשון הוא מפרק אחד בתהילים, השני הוא מפרק אחר, תהילה לדוד עד ואנחנו מפרק שלישי, ומפרק רביעי.
ד. גונב איש ומכרו, בן סורר ומורה בא על הגזל, הבא במחתרת, עכן שגזל מהחרם.
ה. כהן גדול ביוה״כ מתפלל: שלא תכנס לפניך תפילת עוברי דרכים.
ו. ותן טל ומטר לברכה.
ז. בשמחת תורה.

חידות כלליות

א. לאדם יש שלושה שקיות, על השקית הראשונה כתוב מכיל תפוחים, על השקית השניה כתוב מכיל תפוזים, על השקית השלישית כתוב מכיל תפוחים ותפוזים. הכל נכתב בטעות, אף שקית לא מתאימה, איך אפשר לדעת מה מכילה כל שקית ע״י הוצאת פרי אחד מכל שקית?
ב. אדם מונח לפניו שלוש קערות, על אחד כתוב התפוח פה, על השני כתוב התפוח לא פה, על השלישי כתוב התפוח לא בקופסה אחד, רק אחד משלושת המשפטים נכון, באיזה קופסה נמצא התפוח?
ג. איזה דבר יש בכל חדר בבית כולל בחדרי שרות ואמבטיה?
ד. 3 מילים צרופי מילים למילה חול?
ה. 9 מילים צרופי מילים למילה שעון?
ו. איזה מספר יש בשעון מחוגים 5 פעמים?
ז. איזה דבר (לא משהו פנימי) יש בגופינו עשרות פעמים?
ח. איזה מספר גדול כשכותבים אותו הוא נקרא כמו אות אחת?

תשובות:
א. מה שכתוב תפוחים ותפוזים נוציא ממנה פרי אחד, אם ייצא תפוז סימן שזה השקית של התפוזים כי הרי לא נכון כתוב על השקיות, וה״ה אם ייצא תפוח. ואז השקיות הנותרות רק להחליף את הכיתוב על כל שקית כי על כל שקית יש כיתוב שגוי.
ב. התפוח בקופסה 2 כי אם היה בקופסה אחד אז 2 המשפטים נכונים, גם הכתוב על קופסה 1 וגם הכתוב על קופסה 3, וגם אם היה בקופסה 3 אז שני המשפטים נכונים גם הכתוב על קופסה 2 וגם הכתוב על קופסה 3.
ג. דלת.
ד. חול המועד.
ה. שעון יד, שעון קיר מחוגים, שעון חול, שעון זהב, שעון שבת, שעון מעורר, שעון דיגיטלי, יום חול, שעון חול.
ו. המספר אחד נמצא במספר 1, במספר 10, במספר 11 פעמיים, ועוד פעם במספר 12.
ז. שערות, שיניים, אצבעות וציפורניים.
ח. המספר אלף הוא גם אות אלף.

חידון משמעויות מילים לפרשת לך לך: ז׳ משמעויות למילה בית

א. בית - בני הבית: ״נגעים גדולים ואת ביתו״ (בראשית יב, יז). רש״י: כתרגומו אנש ביתיה.
ב. בית - פנים, תוך: ״מבית ומחוץ תצפנו״ (שמות כה, יא). אונקלוס: מגיו ומברא.
ג. בית - מבנה: בית מגורים: ״מי האיש אשר בנה בית חדש״ (דברים כ, ה).
ד. בית - מקום אחסון: בית מזוזה, בית מנורה, בתי ידיים, בתי נירין, בית הבליעה.
ה. בית - קבוצה שיש לה מכנה משותף: בית הלל, בית אב, בית יעקב, בית קברות.
ו. בית - קטע מובנה בתוך שיר: שיר בן חמישה בתים.
ז. בית - אות באלף בית.

שאלות גפ״ת [ענייני מלחמת המלכים] לפרשת לך לך

מאת הגאון האדיר רבי זעליג אמזלג שליט״א:
1. בן כמה היה אברהם במלחמת המלכים? (תוס׳, ותוס׳)
2. האם אמרפל שמו העיקרי? (גמ׳)
3. בזכות מה זכו לימה שאמר אברהם ״אם מחוט ועד שרוך נעל״? (גמ׳)
4. מה לומדים מהא דאברהם לא החזיר את מה שאכלו הנערים ״רק אשר אכלו הנערים״? (גמ׳)
5. מה פירוש ״ויחלק עליהם לילה״? (2) (גמ׳)
6. למה עוג סיפר לאברהם שלוט נשבה? (תוס׳)
7. האם אברהם נתן למלך סדום ״תן לי הנפש״, ומה הגיע לאברהם עבור זה? (גמ׳ ור״ן)
8. מה דרשו חז״ל על הפסוק ״וירק את חניכיו״ ומה הפירוש? (גמ׳, ור״ן, תוס׳)
9. מי הוא ״מלכי צדק מלך שלם״? (גמ׳, ור״ן)
10. על איזה מקום מדובר? (תוס׳)

תשובות:
1. בתוס׳ ברכות ז: כתב שהיה בן ע״ג, ובתוס׳ שבת י: כתב כן מתחילה, והביא מהסדר עולם שהיה בן ע״ה שנים.
2. עי׳ עירובין נג. דפליגי רב ושמואל, חד אמר נמרוד שמו ולמה נקרא שמו אמרפל שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש, וחד אמר אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד את כל העולם כולו במלכותו עליו.
3. בגמ׳ סוטה יז. איתא שזכו לחוט של תכלת ורצועה של תפלין.
4. חולין פט. ״א״ר אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו שנאמר בלעדי רק אשר אכלו הנערים״.
5. בגמ׳ סנהדרין צו. איתא אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו וכו׳, ור׳ יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה שנאמר מן שמים נלחמו וכו׳, ופירש״י מלאך שנזדמן לאברהם לילה שמו: סייעו והוא מעשה לילה. שנלחמו בשבילו כוכבי לילה כמו שעשו בשביל ברק.
6. בתוס׳ נדה סא. (ד״ה זה עוג) כתבו ״דאמר במדרש עוג בלבו אמר אלך ואומר לאברהם וילחם וימות ואשא את שרה אשתו״.
7. אברהם נתן לו אותם, ולדעת ר׳ יוחנן בנדרים לב. נתבע אברהם על זה שלא הכניסן תחת כנפי השכינה ולכן נשתעבדו בניו מאתים ועשר שנים.
8. בגמ׳ נדרים לב. איתא רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב. שהוריקן בזהב- פי׳ הר״ן שנתן להם זהב הרבה כדי שילכו; והוריקן בתורה- פי׳ הר״ן שהוריקן מהתורה, [א] זרזן בתורה [ב] הריקן מהתורה, מלשון והבור ריק; ובתוס׳ סוכה לא: פי׳ דהוריקן בתורה היינו בפרשת שופטים, שגרם להם להתבייש (הוריקו פניהם) במה שחזרו מחמת עבירות שבידן כדכתיב בפרשת שופטים מי האיש הירא. ועוד הביאו תוס׳ שם מהמדרש שהוריקן באבנים טובות ומרגליות, ופירשו שנתן להם אבנים טובות ומרגליות כדי שלא יהיו להוטין אחר הממון ויתעסקו בהצלת נפשות, ועי׳ גם תוס׳ חולין מז:
9. בגמ׳ נדרים לב: מוכח דהוא שם בן נח, וכן פי׳ הר״ן שם, ועי׳ גם רש״י סוכה נב:
10. בתוס׳ תענית טז. הביא י״מ דמתחילה נקרא ירושלים שלם, ולבסוף נקראה ירושלים ע״ש יראה וע״ש שלם.

More in this printout

View the whole printout