ראשי פרקים: א) ואברכה מברכיך. ב) כח הברכה. ג) ברכת המאה. ד) מאה ברכות. ה) תוקף המלכות. ו) רגל רביעי במרכבה. ז) יראת הברכות. ח) לאהבה וליראה. ט) חלק אלוק ממעל. י) הקריא בפי כל. יא) לברך לה'. יב) מגן דוד. יג) חסדי דוד.
ואברכה מברכיך
פרשת לך לך באה לאחר שעברו עשרים דורות מבריאת העולם, עשרה דורות מאדם הראשון ועד נח, ועשרה דורות מנח ועד אברהם. ומכלל שנאמר לאברהם אבינו (בראשית יב, ב-ג): "ואגדלה שמך והיה ברכה". נמצאת למד דעד עתה לא היה העולם מבורך, ועתה החלה הברכה באברהם אבינו וזרעו.
כח הברכה
ולמה אברהם וזרעו מחזיקים בידם את כח הברכה, יש ללמוד מדברי הזוה"ק בריש הפרשה (ח"א עט, ב): "א"ר שמעון... מ"ט פתח לך לך, אלא הא קאמרו דרמז בחושבניה מאה, דהא למאה שנין אתייליד ליה בר". ולפי דרכנו למדנו דהאי 'לך לך' מרמז עניין מאה.
מעתה אפשר לבאר למה אצל אברהם אבינו החלה הברכה, דקיימא לן (מנחות מג, ב) דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, בשביל לקבל עול מלכותו בשלימות, ואברהם אבינו הוא הממליך הראשון להקב"ה, כמו שמצינו בגמרא ברכות (מ, ב): "אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה". וכתבו התוספות שם: "אלקי אברהם הוי כמו מלכות, דאברהם אבינו המליך הקב"ה על כל העולם שהודיע מלכותו". ומאחר שאברהם אבינו הוא הממליך הראשון להקב"ה, רק אצלו מתחיל העולם לחזור לברכה.
ברכת המאה
ופירש רש"י: 'דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם'. ועל פי דברי הזוה"ק ד'לך לך' עולה מאה, יש לומר דגם ביצחק ויעקב מצינו מאה, שכן ביצחק אבינו נאמר (בראשית כו, יב): "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'". וכן אצל יעקב אבינו מצינו עניין 'מאה', שנאמר (בראשית לג, יט): "ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו מיד בני חמור אבי שכם במאה קשיטה".
מאה ברכות
בטעם תקנת המאה ברכות, מביא בענף יוסף על העין יעקב שם (מנחות מג, ב) בשם הלבוש בריש סימן מ"ו שכתב: "תקנו חז"ל אותם ברכות לברך בכל יום. מפני שהיה בידם מפי דוד המלך ע"ה, שראה ברוח הקודש ע"י מעשה שהיה בימיו שהיו מתים מישראל מאה נפשות בכל יום. ולא היו יודעים על מה היו מתים, עד שחקר והבין ברוח הקודש שעליו, שהיה מפני שלא היו משבחים ומברכין כראוי לשם יתברך על כל טובותיו שהשפיע עליהם, על כן היו מתים בעונם זה. לפיכך עמד דוד ותיקן להם לישראל מאה ברכות שיברכו בכל יום כנגד המאה שמתו, ומאז פסקו למות". ועיין בספרנו בים דרך תורה פרשת אחרי מות (מאמר יב אות ד ולהלן) שהארכנו בזה.
תוקף המלכות
ודוד המלך ראה במיתת המאה אנשים סכנה לקיום מלכותו, דהרי 'אין מלך בלא עם' (עיין פרקי דרבי אליעזר פרק ג), וכיון שמתו מן העם בכל יום מאה אנשים, היה דוד המלך יודע דהוא שייך עליו מתוקף המלכות, שהרי אם ימותו הכל שוב לא יהיה תוקף למלכותו, ולפיכך חקר ובדק מפני מה מתים, וראה ברוח הקודש דהוא משום שאין מודים ומברכים לה' יתברך כראוי. ובזה חלילה פוגמים במלכותו יתברך בעולם, ולפיכך תיקן לברך בכל יום מאה ברכות, להגדיל כח מלכות הקב"ה בעולם ובזה פסקה המגיפה.
פנינה מן הים - ידיד בן ידיד
"וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו" (בראשית יב, ז).
ואמרו בגמרא (מנחות נג, א-ב): "יבא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים. יבא ידיד זה שלמה המלך, דכתיב (שמואל ב יב, כה) [וישלח ביד נתן הנביא] ויקרא [את] שמו ידידיה בעבור ה', בן ידיד זה אברהם, דכתיב (ירמיהו יא, טו) מה לידידי בביתי, ויבנה ידיד זה בית המקדש, דכתיב (תהלים פד, ב) מה ידידות משכנותיך, לידיד זה הקדוש ברוך הוא, דכתיב (ישעיהו ה, א) אשירה נא לידידי, בחלקו של ידיד זה בנימין, שנאמר (דברים לג, יב) לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו, ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל, דכתיב (ירמיהו יב, י) נתתי את ידידות נפשי בכף איביה".
מבואר בזה דשלמה המלך נקרא ידיד בן ידיד שזהו אברהם אבינו. ויש לציין לדברי מהרח"ו בענין ברכת ישתבח (שער הכוונות - דרושי עלינו לשבח ונוסח התפילה דרוש א): "ושמעתי מפי חכם אחד, כי שבח זה תקנו אברהם אבינו ע"ה, ונרמז בר"ת שאחר סיום הברכה. א'ל ב'ורא כ'ל ה'נשמות ר'בון כ'ל ה'מעשים ה'בוחר ב'שירי ז'מרה. מ'לך א'ל ח'י ה'עולמים. אמנם אני לא קבלתי דבר זה ממורי ז"ל", וכתב בנו מהרש"ו: "א"ש גם אני שמעתי שתחילת ברכת ישתבח שלמה המלך ע"ה תיקן אותה ונרמז בו ד' אותיותיו בר"ת ש'מך ל'עד מ'לכנו ה'אל, וא"ל שתחילה הברכה תיקן אותה שלמה המלך ע"ה והברכה עצמה של ברוך כו' תיקן אותה אברהם אבינו ע"ה".
ולפי דרכינו יש לבאר, דאברהם אבינו התחיל את יסודות בנין הקדושה, ושלמה המלך בנה את בית המקדש בפועל. ולפיכך תחילת ברכת ישתבח תיקן שלמה המלך שבנה את בית המקדש, וסופה נתקנה על ידי אברהם אבינו שהעמיד את מקום המזבח. (שיעור 40יא לך לך תשפה)
רגל רביעי במרכבה
ודוד המלך הוא ממשיך ישיר לאבות הק', שכן דוד המלך הוא רגל רביעי במרכבה, ואיתא בגמרא (פסחים קיז, ב): "ועשתי לך שם גדול כשם הגדלים (שמואל ב ז, ט), תני רב יוסף זהו שאומרים מגן דוד". כלומר חתימת 'מגן דוד' היא על דרך הזכרת זכות האבות הק' ב'אלקי אברהם, אלקי יצחק, ואלקי יעקב', ותיבות 'לך לך' עולה מאה, להורות דברכת 'והיה ברכה' קאי על המאה ברכות, והיה מפתח הברכות בידו של אברהם אבינו, ונתנו ליצחק, כמו שנאמר בסוף פרשת תולדות (בראשית כה, ה-ו): "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם".
יראת הברכות
ועל אף דדוד המלך תיקן לומר מאה ברכות, חז"ל מצאו לזה סמך ורמז מן התורה, כדתניא (מנחות מג, ב): "היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר (דברים י, יב) ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך". ופירש רש"י: "מה ה' אלקיך וגו' - קרי ביה מאה".
והמשיך הכתוב ואמר: "כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ובא ללמדך שע"י הזכרת השם במאה ברכות אפשר להגיע לדרגת יראת ה', וכמו שפסק הרמב"ם (שבועות יב, יא) מדברי הגמרא בתמורה (ג, א): "שהרי הכתוב מצוה ואומר (דברים כח, נח) ליראה את השם הנכבד והנורא, ובכלל יראתו שלא יזכירו לבטלה". כי כאשר אדם מברך ומוציא שם שמים, הוא צריך לבוא ליראה.
וכאשר אדם מברך את השם ביראה, ה' יתברך מברכו באהבה, וצריכים ישראל להגיע לאהבה, ואפשר דאף כלפי הקב"ה שייך יראה, דאף ה' יתברך ירא שישראל לא ינזקו, שכן כאשר אוהבים משהו מברכים אותו באהבה מיראה שלא ינזק. אך עבודת האדם הישראלי היא הן באהבה והן ביראה, וכמו שאמרו בירושלמי (ברכות ט, ה; דף סז, א): "עשה מאהבה ועשה מיראה, עשה מאהבה שאם באת לשנוא, דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא. עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט". ותיקנו אנשי כנסת הגדולה בברכת קריאת שמע שחרית לומר: "לאהבה וליראה את שמך", והוא "למען לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד".
חלק אלוק ממעל
וראה מהרש"א על דברי הגמרא במנחות שם (מג, ב) שכתב: "וע"פ דעת חכמי האמת, בסוד נפש רוח נשמה, דמיון כהן לוי ישראל, דלכך היו ק' ברכות שמעשר מן המעשר שהיא ברכה אחת יבא לחלק הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל, ורמז על זה חסר הא' ממאה שהיא הברכה האחת ממאה הברכות בסוד הנשמה ממעל ליראה ה' וגו', והוא הא' שהוא קטן מורה על דבר מה ובזולת אות הא' שהוא חלק הנשמה אבל עם מאה נעשה בסוד אי"ק וק"ל". והעניין דמאה אינו מתחלק לשלוש, ולפיכך האי חלק שנוסף על התשעים ותשע שמתחלק לשלוש, הוא 'חלק אלוק ממעל', הרומז על ייחודו יתברך ואחדותו.
הקריא בפי כל
והוא דכתב רש"י: "דבר אחר ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ולא בהם". דאף על פי שכל שלושת האבות הם רגלי המרכבה, אין חותמין אלא באברהם, משום שהוא הודיע והפיץ את אמונת הייחוד בעולם.
לברך לה'
ואיך היתה עבודת החסד של אברהם אבינו, נתפרש בפרשת וירא (בראשית כא, לג): "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם". ואיתא במדרש תהלים (שוחר טוב מזמור לז) דאש"ל ראשי תיבות אכילה שתיה לויה, ואמרו חז"ל (בראשית רבה מט, ד): "אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו, אמרו ליה מה נאמר, א"ל אמרו ברוך אל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך, הוה א"ל הב מה דעלך, ואמר מה אית לך עלי, הוה א"ל חד קסיטא דחמר בעשרה פולרין, וחד ליטרא דקופר בי' פולרין, וחד עיגולא דריפתא בי' פולרין, מאן יהיב לך חמרא במדברא, מאן יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עיגולא במדברא, מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקיד ליה הוה אמר ברוך אל עולם שאכלנו משלו".
והוא שפירש רש"י: "ויקרא שם וגו' - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקדוש ברוך הוא אלו-ה לכל העולם. לאחר שאוכלים ושותים אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו, אתם סבורים שמשלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם".
מגן דוד
ומה דחתמינן בדוד המלך 'מגן דוד', הוא משום דדוד המלך הוא רגל רביעי שבמרכבה, והוא שתיקן את מקום המקדש הדום רגליו יתברך בעולם. ולא רק בדרגת 'מגן' היה דוד שייך לאברהם אבינו, אלא היה אחוז במדת החסד דאברהם אבינו, כמו שנאמר (ישעיהו נה, ג): "חסדי דוד הנאמנים". שכן תיכן כסאו בחסד - שהיה כסא מלכות דוד מושתת על חסד.
חסדי דוד
דאף על פי ש'מלך במשפט יעמיד ארץ', וכל מהות המלכות הוא דין, אך מלכות בית דוד היתה מלכות של חסד, ואפילו אומות העולם היו יודעים דמלכי ישראל היו מלכי חסד, שכן נאמר בעת שנלחמו ארם בישראל (מלכים א כ, לא): "ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשינו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך". ואף על פי דקיימא לן (כתובות יז, א): "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, דאמר מר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך". מכל מקום היו זוכרים השררה למי, והיו נוהגים בחסד. ובזה מבואר שפיר מדוע דוד המלך תיקן לומר בכל יום מאה ברכות, וחתמינן ביה 'מגן דוד'.
ולפיכך יש לאדם לירא מה' יתברך, אך לידע דה' יתברך אוהב את ישראל, הוא זן ומפרנס לכל, ובזכותא דאברהם אבינו שהקריא שם שמים בפי כל, ירד שפע לכל העולם. (שיעור 90יא לך לך תשפז)
מעשה מן הים
כל אדם מחוייב לעבוד את הקב"ה ביראה ובאהבה, ופעמים האדם חושב שיש סתירה בדברים. אך מסופר בקרלין, שהרה"ק הבית אהרן מקרלין זצ"ל שאל חסיד אחד, האם אתה אוהב אותי, ענה החסיד אוהב עד מות, שאל אותו הרבי, והאם אתה ירא ממני, ענה לו החסיד רועד כמו דג. אמר הבית אהרן זה הוא פירוש הא דאמרינן 'לאהבה וליראה את שמך'. (שיעור 90יא לך לך תשפו)