פנינים עובדות והליכות בעניני השמחות הנמצאים בפרשה
גליון מס' 75
• שם בפרשה •
אברם, אברהם, מלכי צדק, שם.
איתן - הוא שם כשר ואפשר לקרא בו ואברהם אבינו נקרא איתן האזרחי עי' ב״ב ט״ו ע״א. (שמות חיים)
יצחק - יש מי שכתב שהנקרא בשם יצחק אסור לקצר שמו ולקרותו איציק מפני שהוא שם של גויים ואסור לקרוא בשם הגויים ואפילו בדרך העברה בעלמא, ואינו נכון כלל, ורבים נהגו לקרוא איציק. (שמות בארץ)
[לוט, ממרא, ברע, ברשע, שנאב, שמאבר, כדרלעמר, תדעל, אמרפל, אריוך, עוג, ענר, אשכל, וממרא]
ישמעאל - לענין אם אפשר לקרוא היום את השם ישמעאל שעשה תשובה (בבא בתרא טז, ב) ומצאנו ישמעאל כהן גדול, וכן ר' ישמעאל בן חכמון שנדפס פירושו למס' עירובין ובבא בתרא וכן הגאון בעל זרע אמת היה שמו ישמעאל - עיין תוספות ישנים יומא ל״ח ב ד״ה מעשה שכתבו דישמעאל הקב״ה קראו כך ומסקינן בשמיה שפיר. והוסיף ידידי הרה״ג ר״י אוהב ציון שליט״א שרבינו הראה לו שבמהר״י אסאד הביא שהיכן שיש משמעות טוב כגון שמע א-ל שרי לקרוא.
[נמרוד - קורין לו ״נמרוד״ ועתה הוא חוזר בתשובה, ישנה שמו לאברהם שמרד בנמרוד. ומה שכתב בספר ״תורת חיים״ (עירובין נ״ג, א' ד״ה אי רב ושמואל) ״דלמאן דאמר אמרפל שמו ונמרוד כינוי הוא, יכול האדם לקרות שם בנו נמרוד״, ע״ש, תמוה מאד, וחלילה לקרות בשמו].
אליעזר - המבי״ט (ח״א סימן רע״ו) נשאל על השם ״אליעזר״ שהראשון שנקרא כן היה עבד אברהם שהיה ארור, והשיב, שאפשר לקרוא שם זה כי אינו מתכוון אלא לשם בנו של משה שנקרא ג״כ ״אליעזר״. ואף שכבר אמרו בפרקי דרבי אליעזר (פרק ט״ז) שאליעזר יצא מכלל ארור ונכנס לכלל ברוך, הרי בסופו היה עוג מלך הבשן כדאיתא בפרק בתרא דמסכת סופרים הלכה ט' עוג הוא אליעזר וכו' ומשה רבינו הרגו. (שמות בארץ)
מהפטרה - יעקב ישראל
שרה -
הגר - שאלתי לרב במכתב שעל השם הגר כתב בשמות בארץ עמ' קס״ג שהוא שם כשר ויפה שהרי אברהם שחררה ונשאה, עי' תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית ט״ז ג'. וצ״ב שהרי רש״י כתב שם בפס' ב' על המילים ותלך ותתע שחזרה לגילולי בית אביה וא״כ לכאו' אין הזה. וכתב לי הרב וז״ל חזרה בתשובה. וכן שמעתי שבתו שאלה על השם הזה ואמר שהוא שם יפה מאוד. (שמות חיים) [ועי' חי' הגרח״ק פר' חיי שרה או' טו ובהערה שם בשם הפענח רזא]
[אשת ישמעאל, גיגית. (מדרש כת״י) וי״א פטומה שמה (פדר״א פ״ל) וי״א מריבה ואח״כ גירשה ולקח אשה אחרת מלכות מארץ כנען (סה״י). ואשתו הראשונה עיפה שמה (פדר״א) שם וברוקח גריס עייש״ה. (למכסה עתיק)].
• לידת בת •
יולדות לעת זקנה - נקבה
וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו [לך לך יז, טו]
בספורנו (להלן כא, א) כ' ״ויעש ה' לשרה כאשר דבר. כאמרו ״וגם נתתי ממנה לך בן״ (שם שם), שלא כמנהג המולידים בעת זקנה, שיולידו על הרוב נקבה״.
ושמעתי לבאר ע״פ המדרש על הפסוק הזה ״א״ל ר' נחמיה כו' אלא מלמד שהחזירה הקב״ה לימי נערותה״, ומכח נס זה כבר יצאה מענין זה שרוב המולידים לעת זקנה יולידו נקבות שכן חזרה לנערותה.
עוד הביאו לזה מקור מדברי הגמ' בגיטין (נז, א) ״כפר דכריא אמר רבי יוחנן שהיו נשותיהן יולדות זכרים תחלה ויולדות נקבה באחרונה ופוסקות״.
• פדיון הבן •
החסדים שיש בפדיון הבן
וזה לשון הדגל מחנה אפרים (פרשת לך לך ד״ה או) ״ויש לומר שבזה רמזה לנו התורה איך שגנוז באברהם וידע סוד מילה ופדיון הבן וזה בית אל מים דהנה איתא בכתבים (עץ חיים שער ל״ג פרק ג') בשעת מילה לא נתגלו עדיין כל החסדים באמצעות מילה עיין שם בדבריו עד אחר שלושים יום שהוא זמן פדיון הבן אז נתגלו כל החסדים עד כאן לשונו בקיצור נמרץ יעוין שם, והנה קבלתי מאא״ז נ״ע ריב״ש זללה״ה אל״ף הוא ה' אלפין, וצריך להבין זה היטב כי דבריו הקדושים צריכין לפני ולפנים, וזה יש לומר הרמז בכאן בית אל מים היינו הבית שמתגלים בו כל החסדים הנקראים אל גם אותיות אל מרומזות לנו על ענין פדיון הבן מפורש אל״ף הוא ה' אלפין היינו ששם נתגלו כל החסדים, ולמ״ד מורה על שלושים יום של פדיון הבן, וזהו מים שהוא יהיה מאוחר, והעי תיבת כל גם מילה בגימטריא העי והעי הוא מספר המילה עם הכולל שהוא יחוד צ״א, מקדם זה הוא מקדם כך יהיה כתוב בתורה מפורש אך עתה שהיא עדיין בכח ולא בפועל הוא מרומז רק ברמז ואחר כך כשיצא לפועל על ידי משה רבינו ע״ה אז נכתב מפורש באר היטב כל ענין פרט של כל מצוה ומצוה בפני עצמה והבן״.
ועתה עמוד והתבונן כי האור אשר נגנז מששת ימי בראשית היינו חמש אלפי״ן חמש פעמים אור דמעשה בראשית ולעתיד יתגלה אור שבעת הימים והיינו חמש אלפי״ן הם הם חמש חסדים המתגלים בפדיון הבן ובכן ראה נא עד היכן הדברים מגיעים כמה גדול הוא העת הנפלא בעת קיום מצות פדיון הבן.
• הכנסת ספר תורה •
לימוד תורת אבות
ויקח אברם את־שרי אשתו ואת־לוט בן־אחיו ואת־כל־רכושם אשר רכשו ואת־הנפש אשר־עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. [לך לך יב, ה]
דבר אחר תורה צוה לנו משה, וכי ממשה רבינו אנו אוחזים את התורה, והלא אבותינו זכו בה שנאמר מורשה קהילת יעקב. [ספרי דברים פיסקא שמ״ה ד״ה דבר אחר]
כשנגלה הקב״ה על אברהם אבינו היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום, בקש אברהם לעמוד, אמר ליה הקב״ה שב לך, שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני, אמר ליה אברהם וכן דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד אמר ליה הקב״ה אל תצטער אתה זקן בן מאה שנה שב, א״ל חייך, כשם שאתה יושב ואני עומד - כך עתידין בניך בני ג' שנים ובני ארבע שנים לישב בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואני נצב עליהם, שנאמר אלקים נצב בעדת א-ל. [ילקוט שמעוני תהילים רמז תתל״א]
מפני מה נצרפו האבות ברעבון, כדי שיזכו בניהם לתורה. [מדרש שמואל פר' כ״ח]
הנה התבאר לנו כשמעלת התורה שהבטיח בה הקב״ה לאברהם שיצחק הוא המיוחד בה. [אגרת תימן לרמב״ם]
בזכותה של לאה זכו תחילה לדיבר שהיה נותנת על לבה נוכלא של זהב ובה חקוק תורה צוה וכו' ובה היתה הוגה יומם ולילה לכן ועיני לאה רכות מזהרורוית של זהב, לפיכך זכו צאצאיה בתורה מקודם. [מושב זקנים יתרו יט, ג]
איתא בתנחומא ויגש סי' י״א כיון שראה יעקב את העגלות מיד ותחי רוח יעקב אביהם, ללמדך שבכל מקום שהיה הולך היה עוסק בתורה כשם שעשו אבותיו, ועד עכשיו לא נתנה התורה והרי כתיב באברהם עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי (בראשית כו) ומהיכן למד אברהם את התורה רשב״י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה שנאמר אף לילות יסרוני כליותי (תהלים טז) ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה שנאמר (משלי יד) מדרכיו ישבע סוג לב ומעליו איש טוב, והיה מלמד לבניו שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה, אמר ליה הקב״ה אתה למדת בניך תורה בעוה״ז אבל לעוה״ב אני מלמדם תורה שנאמר (ישעיה נד) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.
ונראה לבאר בעזי״ת דאי״ז פלוגתא אלא תרוויהו משלמים זה את זה, דהנה יש לדייק קצת דרק ללוי דלמד תורה מעצמו היה מלמד את בניו תורה משא״כ לדעה קיימתא דכליותו מלמדות אותו.
דהנה בשו״ת הרשב״א (ח״א סי' צ״ד) כתב והאבות הגיעו מרוב חכמתם אל העיקרים וכמו שאמרו ז״ל באברהם שתי כליותיו מביעות לו חכמה כשני מלמדים וכן כל האבות עכ״ל, ומבואר חידוש גדול דמעלה זו שכליותו מלמדות אותם תורה היה לכל אבות, וא״כ ניחא מאוד דלהאי מ״ד לא היה צריך אברהם ללמד לבנו אחריו, דגם הם למדו מכליותיהם, אך אם מעצמו למד תורה שפיר איכא חידוש דלימד את בניו מאי דהשיג מעצמו.
והנה בגר״א במשלי עה״פ תורת חכם מקור חיים לסור ממוקשי מות. (משלי יג, יד) כ' ע״ז כי החכמים ע״י חכמתם אפשר להם לידע דרך התורה כמו שאמרו חכמינו ז״ל קיים אברהם אבינו אפ״י עירובי תבשילין והכל ע״י חכמתו. והינו דמעצמו הכונה דע״י חכמתו השיג דרך התורה לכל פרטיה ודידוקיה.
והרמב״ן כתב (בראשית כו, ה) והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כולה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצוותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצוה ועושה בשמירתו היה בא״י בלבד, וכן במהר״ל בגו״א כתב כן.
ולכאו' זהו הכונה דכלייתו מלמדות אותו דהיינו רוח הקודש שזכה וקיבל את התורה, ולזה לא היה סגי רק בחכמתו, ומאידך דבר שזכה ע״י חכמתו לא היה בזה רוח הקודש, דכבר נודע מדברי התוס' בגיטין סח, א דדבר שאפשר להשיג בעמל א״א להשיג ברוח הקודש.
ובצפנת פענח (לך לך יב, ה) כתב דאצל אברהם לא נקנה התורה ביגיעה אלא ״עצם החכמה שכל הפועל וכל התורה גלויה לפניו״.
• הודאה לה׳ •
כותב הכוזרי שני: בשני פנים יודה וישבח האדם לשי״ת על הטובות שעשה עמו או על ידי קרבן או על ידי דברים נח נתן הודאה להקדוש ברוך הוא כשיצא מן התיבה על ידי קרבן שנאמר ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור ויעל עולות במזבח אברהם כשאמר לו השי״ת לזרעך אתן את הארץ הזאת כתיב ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו ביעקב כתיב ויבא יעקב שלם ויצב שם מזבח. ובפירוש אמר לו השי״ת קום עלה בית אל ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך והוא אמר לבניו ונקומה ונעלה בית אל ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי הרי כאן בפירוש שהקרבנות היו לתת שבח והודאה לשי״ת מצינו גם כן הודאה בדברים שמלכי צדק אמר וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך.