כאמור הניסיון הקשה של אור כָּשְֹדִים לא מוזכר בפירוש בתורה. שום פסוק לא מספר על הוויכוח שהיה לאברהם אבינו עם נמרוד, ועל מסירות הנפש של אברהם אבינו שהיה מוכן להיזרק לכבשן האש. גם על נס ההצלה של אברהם אבינו לא נכתב בתורה באופן מפורש.
לעומת זאת, התורה מאריכה על הניסיון של "לך לך".
לכאורה, הניסיון הזה קל בהרבה מהניסיון של אור כָּשְֹדִים. לא זו בלבד שאין בו מסירות נפש, אלא שהובטחו לאברהם אבינו הבטחות גדולות, ואם כן, איזה ניסיון יש כאן?
רבי חיים פרידלנדר זצ"ל כתב בספר "שפתי חיים" יסוד גדול: התורה מעידה על אברהם אבינו, שהלך "כאשר דיבר אליו ה'" - רק בגלל ציווי ה', ולא בגלל ההבטחות והברכות הצפויות לו.
כאשר אין ציווי של הקב"ה, ואדם עושה מעשה בגלל שהוא מבין שכך ראוי וצריך לעשות, מעורב במעשה הזה חלק מה"אני" של האדם. ומאחר שהוא מבין בשכלו שכך נכון לעשות, וזו החלטה שלו, קל יותר לעשות את המעשה.
קשה יותר לאדם לעשות מעשה מסויים, כאשר מצווים עליו לעשות את המעשה, ובפרט אם הוא לא מבין את הסיבות שבגללן נחוץ המעשה, ולא רואה את התוצאות של המעשה.
בניסיון של אור כָּשְֹדִים, אברהם אבינו היה מוכן למות על קידוש השם בכבשן האש, אבל לא היה ציווי על כך, ולכן כתבה התורה את כל עניין אור כָּשְֹדִים רק ברמז.
בניסיון של "לך לך" נאמר לאברהם אבינו ציווי, והוא עשה את דבר ה' בלי להבין סיבות ובלי לדעת תוצאות. אברהם אבינו עשה את ציווי ה' בלי שום חשבונות, ובלי לשאול שום שאלות.
זו העבודה הקשה ביותר, וזה הניסיון הגדול ביותר בחיינו - לעשות רצון ה' בלי לשאול שאלות.
בכולל אחד למד אברך מתמיד וירא שמים, שכל חייו היו קודש ללימוד תורה. משפחתו ברוך ה' הלכה וגדלה, והפרנסה נעשתה דחוקה יותר ויותר, עד שהגיעו מים כמעט עד נפש. האברך ביקש להתייעץ עם ראש הישיבה, רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל.
"הרב, אני לא מצליח לעמוד בלחץ הכספי", תינה האברך את צערו. "חוששני שאאלץ לחפש איזו משרה כדי להתפרנס".
"אתה צודק", אמר לו הרב שך.
האברך קם ופנה לצאת, ואז אמר לו הרב שך: "אבל איך?"
האברך לא הבין. מה 'אבל איך'?
אמר הרב שך: "אתה צודק, אבל איך אתה יכול לעזוב את הלימוד?"
שמע האברך והחליט על אתר, שהוא נשאר ללמוד בכולל. ומה יהיה עם פרנסה? ה' יעזור.
וה' באמת עזר, וגלגל את העניינים באופן פלאי:
פעם אחת הגיע ראש הכולל לאיזו אזכרה, ותוך כדי הזכרת שבחו של הנפטר, הוסיף גם דברי חיזוק באמונה. קבלן חילוני שהשתתף באזכרה התרשם מדברי הרב, ונכנס לשיחה איתו. הוא שמע מהרב שיש לו כולל, והציע לתרום סכום נאה.
יום אחד קיבל ראש הכולל שיחת טלפון מאותו קבלן. הוא סיפר, שהוא מאושפז בבית חולים אחרי אירוע מוחי קשה, לא עלינו. הוא לא יכול להזיז את שרירי הפנים, וגם יד שמאל ורגל שמאל שלו משותקים. הוא היה מיואש ומדוכא, וביקש שיתפללו עליו.
ראש הכולל החליט ללכת לרבי חיים קנייבסקי זצ"ל לבקש ממנו ברכה על הקבלן החילוני.
"תפילין הוא מניח?" שאל רבי חיים. אמר ראש הכולל: "לא".
אמר רבי חיים: "תפילין של ראש יפתרו לו את הבעיה בראש, הפנים יסתדרו. תפילין של יד יפתרו לו את הבעיה ביד שמאל".
"ומה יהיה עם הבעיה ברגל?" שאל ראש הכולל.
אמר לו רבי חיים: "תגיד ליהודי הזה שילמד במסכת בבא קמא פרק 'כיצד הרגל'".
מיהר ראש הכולל וסיפר לקבלן החילוני כל מה שאמר לו רבי חיים.
"בסדר", אמר הקבלן, "אני מקבל עלי להתחיל להניח תפילין כל יום. אבל מה זה 'כיצד הרגל'?"
ביקש ראש הכולל מהאברך, שעליו סופר בתחילת סיפורנו, שילמד עם הקבלן פרק "כיצד הרגל". התחיל האברך ללמוד גמרא עם הקבלן, והוא ממשיך להיות חברותא שלו על היום...
בזכות התרומה הראשונה שנתן אותו קבלן לכולל, הוא זכה להניח תפילין, ולהתרפא מהשיתוק בפנים, ביד וברגל. ויתרה מזו, הוא זכה להתקרב ליהדות וללמוד תורה. ומחמת אהבת תורה שבו, הוא נותן בכל חודש מענק כספי גדול לאברך, בעין יפה ובנפש חפצה.
אותו אברך זכה - בזכות מסירות הנפש שלו לתורה, לזכות את הקבלן מבחינה רוחנית ומבחינה גשמית. הוא לא שאל שאלות, הוא לא אמר "אין לי מאיפה להתפרנס ומה יהיה". הוא אמר - אני ממשיך בעזרת ה' ללמוד בכל מצב!
בזכות זה הוסרו מעליו טרדות הפרנסה, וזכה להמשיך לעמול בעמל התורה.