לרגל יום היארצייט י״ד מר חשון תשי״ד
קודם שחרבו כל מוסדות תבל באירופה וקודם עלותם של אודים מוצלים מאש אחד מעיר ושנים ממשפחה שלחו מן שמיא לארה״ק את רשכבה״ג רבינו מרן החזון איש זצוקללה״ה אשר העמיד את שמירת ההלכה ודקדוק המצוות כאן בארה״ק ובפרט במצוות התלויות בארץ וממנה נתפשט לכל העולם.
ויש לדעת שטעות נושנת נתאזרחה בלב רבים מההמון בחושבם שכל הוראותיו של מרן החזו״א השייכים לענייני הלכה וקיום המצוות הוא חומרא או חומרא בעלמא. ואין להתעלם שאי״ז נכון אלא כל דבר לפי עניינו וכל הוראותיו היו עיקר הדין ולא חומרא. למעט מקרים בודדים שאמר שדבריו הם חומרא וכדלהלן.
שיעורי המצוות
כידוע שנתחבטו האחרונים במאתיים חמישים שנה האחרונות בנושא האם נתקטנו הביצים. והחזו״א כתב ע״ז קונטרס שלם הנקרא "קונטרס השיעורים" ולימים הודפס בספרו חזו״א או״ח סי' ל״ט. והכריע כדעת האחרונים שנתקטנו השיעורים וכתב "ונתפשטה ההוראה כך. והוי כאילו קבעו ב״ד לכל ישראל את המידה שהוקבע הדבר לכל כלל ישראל". וכיון שנתקטנו בהיצים ממילא השיעור של כזית וכביצה וכו' הוא גדול יותר.
ודבר זה נוגע לגודל שיעור כוס הקידוש ולדבריו השיעור הוא 150 סמ״ק. [הוה עובדא שאחד קידש על כוס שהיה בו 130 סמ״ק ואמר החזו״א שלא יצא ידי קידוש]. וכן נוגע הדבר לשיעור הציצית והאתרוג.
וכן לגבי גודל "האמה" הכריע שהשיעור הוא קרוב ל-60 ס״מ.
וכתב בספרו (יו״ד סי' קמ״א סק״ה) שיעור מקוה ארבעים סאה לעולם הוא מדאורייתא, וחלילה לעשות פלוגתא ביסוד הלכה קבועה ומקובלת. ועי' בחזו״א (או״ח סי' ל״ט ס״ק י״ב ושו״ת חזו״א סי' קע״ב) דצריך ליזהר מאד מאד שלא להקל בשיעור מקוה בפחות משיעור האחרונים ז״ל ואשר לדעת רבותנו ז״ל כאילו לא טבלה ועומדת באיסור כרת, והשיעור לפי מדתם 648 ס״מ מעוקבים, וזה בשעת הדחק, אבל לכתחלה ראוי לנהוג עין יפה ולעשות שיעור מקוה בריוח. שיעור מקוה לכתחילה 750 ליטר ובשעת הדחק לא פחות מ-648 ליטר.
אתרוג
בזמנו היו רבים שנטלו אתרוגים מורכבים וחיפש וחקר החזו״א מה הם האתרוגים הבלתי מורכבים וזירז שינטעו מהם ומרן הגרמ״י ליפקוביץ זללה״ה קיבל ג״כ מהחזו״א גרעינים ושתלם בחצרו ומהם נתפשטו האתרוגים הנקראים "זן חזון-איש". אשר כל הבני תורה בכל העולם כולו מדקדקים ליקח דוקא אתרוג מהזן הזה וכן נוהגים כל גדולי הדור זצוקללה״ה ושליט״א.
ויש לדעת שאין לסמוך על כל אחד שבידיו שהאתרוגים הם "זן חזו״א" אלא יש לברר היטב על נאמנותו שאינו מרכיבם חלילה. ולכן כל מגדלי האתרוגים הנ״ל היו לוקחים כתב נאמנות מהגר״נ קרליץ זללה״ה [וכהיום מביה״ד בראשות חתנו הגר״ש רוזנברג שליט״א].
סוכת חזו״א
הרבה מהאחרונים מקילים שאפשר להעמיד את הסכך על מעמיד דמעמיד המקבל טומאה, והחזו״א כתב בספר שדבריהם תמוהים דעד כמה שמחמירין במעמיד אין חילוק בינו לבין מעמיד דמעמיד.
אמנם דבר זה גם להחזו״א הוא חומרא וכן הורה למעשה לאחד שאכל את הכזית בלילה הראשון בסוכה שהמעמיד היה מדבר המקבל טומאה שא״צ לחזור ולאכול.
מקוה חזו״א
במקוה יש כמה דרכים להכשיר מים רגילים שאינם מי גשמים שיהיו כשרים לטבילה, מנהג העולם למלאות את המקוה במים רגילים ויש עוד בור מקוה צמוד לבור הטבילה והוא נקרא אוצר ושם יש מי גשמים ויש צינור המחבר בין שתי הבורות וזה נקרא השקה וכך המים הרגילים נעשים כשרים ע״י חיבורם למי גשמים.
ומקוה חזו״א נעשה באופן אחר, והוא שממלאים את בור הטבילה דרך האוצר, וזה נקרא זריעה, שזורעים את המים הרגילים בתוך המי גשמים, ע״י שממלאים את האוצר והוא עולה על גדותיו ונשפך דרך הנקב לבור הטבילה.
החזו״א אמר בזה כמה טעמים למה לעשות את הכשר המקוה ע״י זריעה ולא ע״י השקה, טעם הראשון כדי לצאת מחשש של זוחלין בבור הטבילה, שלא יהיו המים יוצאים מבור הטבילה ויפסל המקוה, וכך אמר החזו״א כשלפני ד' מחיצות שלימות, מחשש דאורייתא הנני מובטח. ועוד טעם כתב בספרו שאנו משתדלין על הנקיון וההידור כראוי לעושי מצוה ואיך נפסידם בידים, והיינו שאם יש חור להשקה המים המלוכלכים מהאוצר לאחר שעמדו זמן רב נכנסים לבור הטבילה. ועי' בספרו מה שכתב בזה עוד.
דרך הלימוד
הלימוד צריך להיות באופן של לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ולימוד הבנוי על קושיות ותירוצים ופלפולים שאינם עומדים במבחן ההלכה לא יהיה אפשר לפסוק כן אינו דרך הלימוד כלל. האריך בזה באמונה ובטחון פרק ג'.
ולכן צורת הלימוד הוא בב' שלבים.
שלב א' כל נושא מקיפים את הסוגיא מכל צדדיה בכל המקומות [כלומר שאם הסוגיא מופיעה בכמה מקומות בש״ס יש ללמוד ולעיין היטב בכל הגמ' והראשונים בכל המקומות]. ולאפוקי שלא ילמדו לפי סדר המסכת וכדו' אלא להקיף נושאים במלואם מכל צדדיהם.
שלב ב' [אשר נעשה בחדא מחתא תוך כדי השלב הא'] לימוד בסברות ישרות והגיוניות וולא העמדת הגדרות וחילוקים שאינם מובנים בסברא. והסימן לדעת האם החילוקים ישרים או לא יראה האם לפי הסברות הללו אפשר להגיע למסקנת ההלכה כפי שכתבוה הפוסקים. ואם יראה שלפי "הלומדעס" שלו ההלכות יוצאות אחרת עליו לדעת שדרך לימודו עקום ועליו ללמוד אצל רב שילמדו דרך ישרה.
ותלמידי החזון איש בהקדמה לספר דינים והנהגות כתבו בקצרה ובתימצות את דרך הלימוד לפי דרכו "תחלת כל דבר צריך שלימות המחשבה והעיון להגות בכל חושיו כדכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה ויש לחשב בעיון את כל השקלא וטריא של הגמ' לפי השיטות למצות הדינים היוצאים מן הסוגיא מכל אוקימתא וכן לפי השיטות ודינו של זה לפי זה להבהיר את הדברים המבוארים בפשיטות ואלו שהן בגדר מחודשים לעיין בכל הלכה מה הן האפשרויות שהיה אפשר לומר בזה אלמלא מצאנוהו מפורש לשקול כל דין בהעדר פרט זה או זה ולהסיק מה הן הנקודות העקריות שמחייבות את ההלכה לעיין הרבה בטוש״ע ונו״כ לראות איך נתבארו הדינים בגמ' ופ״א אמר מרן ז״ל שהמפרש היותר טוב של הגמ' הוא השו״ע".
איסור השימוש בחשמל המיוצר ע״י חברת חשמל כאן בארה״ק
אסר להשתמש בשבת כאן בארה״ק מהחשמל המיוצר ע״י חברת חשמל כיון שהחברה פועלת ע״י יהודים ר״ל ואפי' באופן שאין בזה משום מעשה שבת יש בדבר חילול ה' שמראה שאין כואב לו כבוד השבת. (חזו״א או״ח סי' ל״ח).
וע״כ הורה שיש לנתק מערע״ש כל חיבור לחברת החשמל ואין להקל בזה אפי' בשעה״ד ובמקום צער גדול או הפסד מרובה. והמעוניין שיהיה לו חשמל יכול להתחבר מערע״ש לגנרטור פרטי או מצבר וכן נהגו כל הבני תורה כאן בארץ ישראל.
חשוב לציין את השינוי הדרמטי שחל בשנים האחרונות שהשתנתה המציאות לגריעותא ומש״כ החזו״א "ואף אם הוא באופן שיש היתר בשימושו מן הדין אסור להשתמש וכו'". לפי המצב כהיום אין אפשרות של היתר בשימושו מן הדין אלא הוא אסור מדינא כדין כל מלאכה שישראל עושה לישראל בשבת ר״ל. וכמו שהאריכו בזה מרן הגר״ח קניבסקי זללה״ה ופוסק הדור מרן הגר״נ קרליץ זצ״ל במכתבם המובא בחוט שני מזוזה ויובא להלן בס״ד.
הרוצה לדעת באופן מדוייק את כל המציאות העדכנית לגבי חברת החשמל ולגבי חברת המים יעיין בספר "החשמל והמים בשבת" [מהגרי״מ מורגנשטרן שליט״א] אשר כל המעיין בו יראה עד כמה שבזמנינו האיסור להשתמש בחשמל ומים הרגילים הוא חמור יותר מבעבר. וגם אם בעבר היו כאלו שניסו ע״ד האפשר [ולא למעשה ח״ו] לדון שהיה מקום להקל בחשמל או במים לאור כל המציאות העדכנית המפורטת בספר הנ״ל יראה שעכ״פ בזמנינו אין מקום להקל בזה כלל.
איסור השימוש במים [המופעלים ע״י משאבות המחוברות לחברת חשמל]
כל המים המגיע בברזים מגיע ע״י משאבות המופעלות ע״י חברת חשמל וע״כ אין לפתוח ולהשתמש בברזים גם לצורך נט״י לסעודה וכדו'. ופעם אחת נודע ששאבו את המים בשבת בחיי החזו״א, והורה החזו״א להכריז בבית הכנסת שלא יטלו ידים לסעודה שלישית אלא ישימו כפפות ויאכלו בלא נטילה.
גם בזה השתנה המצב לגריעותא והמציאות של החילולי שבת יותר חמורה מבעבר וכנ״ל לגבי החשמל עיי״ש].
והמעוניינים להשתמש במים מכינים דודי מים המנותקים ממשאבות ונמצאים בסמיכות לבתים.
מעשרות
רבים מבני חו״ל שעלו לארץ ישראל לא ידעו מהלכות הפרשת תרו״מ מאומה והוא ז״ל חיקר ויסד את נוסח המעשרות ואת אופן החילול מעשר שני ורבעי. וכן חידש את "הנוסח הקצר להפרשת תרו״מ".
והוראת החזו״א הייתה וכן מורים במשך כל השנים מפטירתו עד עצם היום הזה כל תלמידיו וכן שאר גדולי הדור זצוקללה״ה ושליט״א שגם מאכלים שהם תחת ההשגחה הכי מעולה יש להפריש תרו״מ וחלה בבית כי מכשולות רבים עד למאוד קורים כל העת במפעלים. אשר פעמים רבות המכשול הוא שהמעשר לא חל כלל וכל המאכל נשאר טבל גמור.
והרגילים לעשר כל דבר בביתם הוא נעשה כהרגל ואין בו שום קושי ואפשר בקל להיות מנוי על קרן המעשרות ולעשר בנוסח הקצר.
שמיטה
עודד רבות את בעלי הקרקעות שיפקירו את שדותיהן כפי ציווי התורה. ויסד וחיקר ואיזן הלכות רבות בדיני שמיטה, וחידש הרבה קולות בהלכות שביעית נגד האומרים שא״א לשמור שביעית.
ויגע רבות בספרו להוכיח שפירות נכרי קדושים בקדושת שביעית. והכריע שמכיון שזו ההלכה אין רשות לאחרים לנהוג כן גם אם רבותיהם מורים להם לקולא בזה כיון שזו טעות שאין בה מקום לצד שני.
יש לדעת שועדות שמיטה רבות מתיימרות לקיים את כל פסקי החזו״א וצריך זהירות יתירה לא לסמוך על כל אחד כי פעמים רבות נודע על ועדות שמיטה שהכשילו את הרבים באיסורים גמורים [שאפי׳ אינם קשורים להוראותיו של החזו״א] ולכן תלמידי החזו״א לוקחים בשמיטה פירות וירקות שמגיעים אך ורק דרך "אגודת שומרי שביעית" המתנהלת לאורם של החזו״א ותלמידיו זללה״ה ושליט״א הנוגעים גם לגבולות הארץ ועוד הכרעות רבות שמיושמות למעשה באגודה זו.
קו התאריך
כאשר היו בני ישיבת מיר ביפן הריצו להחזו״א את שאלתם האם יפן מעבר לקו התאריך, והכריע להם שהוא מעבר לקו התאריך ושלח להם את המברק הידוע לפני יום כיפור "אחים יקרים אכלו ברביעי וצומו בחמישי ואל תחושו לשום דבר".
יצויין שבד״ז גם דעת מרן הגרי״ז מבריסק זצוקללה״ה הייתה כדעת החזו״א וכפי שהעידו בניו זללה״ה.
דבר זה (עצם המעמיד) נוגע מאוד בזמנינו לבעלי עסקים ולמשגיחי כשרות הנמצאים במקומות אלו שיש להם להזהר מאוד מחילולי שבת ושאר איסורים ותפילין וכו' וכו' להזהר שלא לעשות כפי היום הנקרא בפי גויי המקום אלא יום לאחמ״כ בכל דבר ועניין.
טלטול
היה אומר שאסור לשאת משא בשבת אף בערים שמתקנים עירוב כי על הרוב יש בזה מכשולים וכ״כ בחזו״א אמונה ובטחון פ״ד אות י״ח, והיה נחשב אצלו כודאי דרבנן, והיה רגיל לומר שבכל פעם שהלך לראות את העירובין תמיד מצאם שהם פסולים, ואמר שבדור הזה אם הוא אומר שא״א לטלטל מי יכול לומר שאפשר. ופ״א אמר שקשה לו ללכת ברחוב בשבת בראותו מחללין שבת בהוצאה, ולכן היה ממעט לצאת בשבת ביום והעדיף ללכת בליל שבת.
הגיית האותיות
הזהיר שבני אשכנז לא יהגו כבני ספרד כמובא במכתבו ולכן גם הבנות נזהרות בזה.
תקיעות
לדבריו יש לתקוע את התשר״ת ללא הפסק אך להזהר שלא לערב הקולות. ונתפשטה הוראתו בכל רחבי העולם היהודי שתוקעים גם תקיעות אלו לצד התקיעות כדעת המ״ב שלדבריו מפסיקים מעט אמנם אצל תלמידיו ושומעי ליקחו שומעים תשר״ת רק כשיטתו.
ימיו האחרונים של מרן החזו״א זללה״ה
- בשנה האחרונה לחייו נפל למרן ז״ל העוקץ והחליף אתרוג ונפל העוקץ גם ממנו וראה בזה סימן רע.
- כחודש לפני פטירתו סיימו לכתוב עבורו ס״ת, שכתיבתו נמשכה בערך כשנתיים, וכל זמן הכתיבה ביקש להחזיק את הדבר בסוד. ואמר שתמיד הי' מסתפק אם להעדיף כתיבת ס״ת על פני הדפסת חידושיו, וכעת חושב שיכול לקיים שניהם.
- מרן ז״ל למד ציצית בסוף ימיו וכתב על זה סימן גדול [או״ח סי' ג' שיש שם ל״ז ס״ק] ואמר שאכן הספיק את הציצית - "אריינגיכאפט די ציצית", והיינו שהספיק לעשות הלכות ציצית את החידושים למעשה וי״א שכוונתו על בירור ההלכות שבהם שתיקן בציצית שלו, ואולי התכוון לשניהם.
- ביום שישי בבוקר התפלל כדרכו כותיקין, והעיד אחד המתפללים שמע הקריאת שמע באותו יום בשחרית הי' נורא הוד יותר מבכל יום והיו פניו אדומים כחמה, והשפיע הדבר מאוד על אותו מתפלל ולא הלך באותו יום לעבודה אלא ישב ועסק בתורה.
- יצא ללות את המת ללוי' שעברה לפני ביתו כדרכו לצאת בכל לוי' שעברה שם.
- הלך לבית מיודעו לרחוץ לכבוד שבת, שבביתו לא היו חמין לרחיצה, ואח״כ ישב במרפסת ביתם וכתב חידושי תורה.
- ביומו האחרון כמדו' שכתב במסכת סנהדרין את הס״ק האחרון שם.
- בליל שבת קודם מעריב ביקשו הגר״מ שליט״א לומר להם את השיעור שבדעתו לומר ביום היא״צ של אמו ע״ה בי״ט מרחשוון (שהיה אומר בכל יא״צ של הוריו שיעור לע״נ) והי' רגיל לומר להם קודם מה שהכין, והשיב לו מרן ז״ל בענוותנותו שנמצא כאן הבחור החריף ר' חצקל ברטלר והוא יכול להפריך אותו ולא יהיה לו מה לומר, ואח״כ באמצע הלילה נפטר, ולא זכינו לשיעור הזה.
- בליל שבת אחר הסעודה הלך כדרכו לטייל ללכת לצורך בריאותו, וקיצר בהליכתו מפני שחש בליבו.
- כשחזר לביתו התחיל בקריאת שנים מקרא של פרשת וירא [וקודם לכן באמצע השבוע כנראה שלא הי' בידו לקרוא, והי' מנהגו לסיים בשבת בבוקר אחר התפילה קודם הקידוש את הקריאת שנים מקרא ותרגום], והי' ר' יעקב מייזליש שומר עליו שלא יטה את הנר, ובאמצע קריאתו כשהגיע לאבימלך שאמר לא ידעתי מי עשה את הדבר וגו' אמר מרן ז״ל שאבימלך מתנהג כמו פוליטקאי אנגלי שעושה עוולת ומיתמם ואומר שאינו יודע מי עשה.
- כשהלך מרן ז״ל לישון נשאר עימו רק הבחור הגר״י ברטלר שהי' ישן עימו בכל לילה בשנים אלו, ולאחר שישן מרן ז״ל מעט העירו ואמר לו שיביא לו את הכדור רפואה ללב, והכדור היה בארון נעול וחיפש הגר״י את המפתח ולא מצא אלא מפתח אחר שפתח את הארון והביא לו את הכדור, וביקש לצאת לבה״כ, ויותר לא דיבר, רק אמר שזה תפס אותו חזק (הכאב לב), ומיד הלך הגר״י לקרוא לסטייפלער שהי' גר בחדר הסמוך והוא נכנס ומיד הדליק את האור לראות מה ניתן לעשות, והגר״י רץ לקרוא לרופא, וכשחזר כבר הי' לאחר מעשה, ואמר הרופא שגם אם הי' מקבל כדורים זה כבר לא הי' עוזר מאומה, וראו בחוש שנגזרה גזירה שנסתלק בחטף ואפי' להתפלל לרפואתו לא הספיקו.
- במוצאי שבת הטבילוהו במקוה שבביתו הגר״י ברטלר ור' דוד פרנקל. הלויי היתה ביום ראשון בבוקר והספידו גיסו הגר״ש גריינימן ז״ל קודם הלויי אחר תפילת שחרית בבית מדרשו, וכה היו דבריו. כשלוקחים עור של בהמה וכותבים עליי ס״ת נהי 'העור קדוש בקדושת ס״ת, כאן הסתובב ס״ת חי כתוב על עור של אדם....' וישבו כולם על הארץ וגעו בבכי.