הרב אברהם לוי – מח”ס זכויות היוצרים
א. שאלות רבות מצויות בנושא העתקת שיטות עבודה וחיקוי מוצרים, אם יש בכך משום גזל. ויסוד הענין תלוי במה שנחלקו האחרונים אם יש בעלות על יצירה, אכן דעת הרבה מהפוסקים שאין בעלות על עצם ההמצאה והיצירה, אבל יש איסור מצד השגת גבול. כמו שכ’ בשו”ת מהרש”ם (ח”ב סי’ רב ד”ה ועוד) לגבי מי שהמציא מסחר שאפשר להפיק מפסולת תעשייתית, דאף שטרח והמציא המסחר ההוא וזכה בו, מ”מ הרי הוא רק איסורא שחל על הבא להשיג גבולו, ואין בו קנין הגוף, כי הוא דבר שלא בא לעולם ואין בו ממש. וכך נקט להלכה בפתחי חושן (ח”ה פ”ט סי”א) שכל המצאה או חידוש באומנות או במלאכה כגון פטנט, יש בו משום השגת גבול. והנפק”מ היא כשאין השגת גבול, כגון כגון כשעושה לצורך פרטי שלא בדרך מסחר, או בכל אופן שהממציא אינו ניזוק עי”ז.
ובשו”ת משפטי שמואל (סי’ ל”ה ד”ה לאור) פסק שזכות בעלות על יצירה היא כאויר חצר ולכן תלויה בחפץ כשם שהאויר תלוי בחצר, שאם קונה את החפץ מהממציא יתכן שיכול לעכב את הקונה מלחקות את המצאתו, [כיון שחכמת ההמצאה לא נמכרה יחד עם החפץ והרי”ז כמוכר חצר ומשייר אויר], אבל אם המחקה אינו משתמש בחפץ של הממציא אינו יכול לעכבו.
וכך נקט בברכת שלמה (סי’ כד) שיש בעלות לחכמה, אולם הבעלות מתייחסת דוקא לענין שלא יבואו להפקיע ממנו את בעלות היצירה, אבל לענין השחתה ואיבוד אין מייחסים לו שום בעלות, דהחכמה היא דבר שאין בו ממש ולא שייך בה קנינים. וכך הורה הגר”מ הלברשטאם זצ”ל שאמנם יש בעלות על חכמה אבל אין בה ממש, וממילא לא שייך בזה גזל.
העתקת פטנטים
ב. אך מכיון שמנהג המדינה ותקנת הסוחרים שיש זכות על פטנטים, לכן נראה שגם כאשר אין השגת גבול, מ”מ בכל אופן שההמצאה נחשבת כפטנט (מצד חשיבותו, ואע”פ שאינו רשום) יש זכות מדין תורה לעכב על אחר מלהשתמש בו, וכמו שכתב השואל ומשיב (ח”א סי’ מד) וז”ל אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר’ אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין, כל ימיו קבל שכרו מהקיר”ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם, עכ”ל.
אכן מכח מנהג המדינה ותקנת הסוחרים, הבעלות היא דוקא על מוצר זהה בדיוק, אבל אם משנה מעט, בין לגריעותא ובין למעליותא, כבר לא נחשב הפטנט הראשון ואין לו זכות יוצרים. ועוד, שחוק הפטנטים הוא חוק מסחרי, אבל אינו אוסר על אדם להעתיק פטנט לשימוש אישי בביתו פנימה. ולכן לכאו’ לשימוש אישי מותר גם אם לא שינה כלל. [ועוד יש לדעת שמצד מנהג המדינה לא כל המצאה נחשבת פטנט רשום, כיון שרוב ההמצאות אינן מקוריות לגמרי], ולכן בכל כה”ג אין איסור גזל.
נמצא, דיש ב’ איסורים בשימוש בהמצאה: הא’ מצד השגת גבול, ובזה הוא דוקא באופן שמפסיד, ולא לצורך פרטי. [אכן יש להדגיש שהחילוק בין שימוש פרטי למסחרי, הוא דוקא כשהפטנט המקורי נמכר ומופץ ע”י חברת שיווק, אבל כשההמצאה משווקת ע”י אדם פרטי, אין הבדל בין שימוש פרטי למסחרי, דגם לצורך פרטי אסור].
והב’ איסור גזל מצד שיש בעלות מסויימת לחכמה, אך זה הוא דוקא באותו הפטנט בדיוק. [והאיסור הוא בעצם השימוש, ולכן גם אם אחר העתיק, אסור לקנות ממנו ואסור להשתמש בו].
העתקת מתכונים
ג. לגבי העתקת מתכון לאפיה ובישול, אפילו אם הוא יצירה מיוחדת, מ”מ מאחר ואין מנהג המדינה להחשיב מתכון ביתי כפטנט והמצאה, ממילא אין בזה איסור גזל של העתקת פטנט. אא”כ מעתיק ממי שפרנסתו בכך, שאז יש איסור משום השגת גבול באופנים דלעיל
המשך בעמ’ 4
גזל בהעתקה וחיקוי
ובנוגע להעתקת מתכון שנמסר בקורס אפיה בתשלום, תלוי מה העיקר בקורס, שאם מטרתו בשביל לקבל מתכונים ייחודיים, פשיטא שאסור להעבירם הלאה מכיון שהתשלום הוא על עצם המידע, וכאשר נותנים אותו בחינם לאחר הוא היזק גמור. אבל אם העיקר הוא לימוד טכניקות, יש להקל שבהעברת מתכון אין איסור מכיון שאין זה פוגע בפרנסת מוסרי הקורס. ואפילו אם מודיעים או כותבים במפורש שאין להעביר את המתכונים, אין לכך תוקף במקום שאין פגיעה בפרנסה, מאחר ואין בעלות על עצם היצירה וכנ”ל.
חיקוי שיטת אומנות
ד. כל הנ”ל לגבי העתקת פטנט ויצירה, אך לגבי חיקוי בעל מקצוע באומנות ועיצוב, הנה הדברי מלכיאל (ח”ג סי’ קנז ד”ה וכעין) הביא בשם העמודי אש שאם העתיק מספר של חברו שכתוב שם אופני מלאכת הצביעה, שחייב לשלם מה שנהנה, לפי שגרם לו חסרון שעי”ז שיוכל לעשות באופן זה, יקפח את פרנסתו. ושיעור התשלום הוא כשכר לימוד שאומן נוטל כדי ללמד לאחרים אומנות זו.
ובפתחי חושן (ח”ה פ”ט סוף הע’ כו) תמה דלפי”ז כל המסתכל על צורת עבודת אומן יהיה אסור לו לעשות כמותו. דמסברא נראה שאין כאן חיוב תשלומין, ומאי נפק”מ אם מעתיק מספרו, לבין שרואה אותו במלאכתו ועושה כמוהו. ועוד הקשה שאף ביורד לאומנות חברו שלוקח ממנו דבר שהשקיע בו הוצאות וטירחה, מ”מ אינו פשוט שצריך לשלם לו, [אע”פ שודאי אסור לכתחילה לעשות כן], וכל שכן כאן שאינו נוטל ממנו דבר, אלא שגורם למעט פרנסתו. אמנם מסיק דאף אם אין כאן חיוב תשלומין, מ”מ פשוט שלכתחילה אסור להעתיק אומנות מחברו.
אכן לגבי העתקת עצם הדוגמא, כ’ בשו”ת שלמת חיים (סי’ תשעג) שבהעתקת מראה אין שייך על כך טענה דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו (ב”מ לה:), מכיון שהוא על ידי מעשה עצמו. ושם איירי לגבי צילום אדם ללא רשותו, והכא נמי כשמעתיק עיצוב י”ל דמהאי טעמא לא נחשב נהנה ממלאכת חברו כיון שעושה מעשה בעצמו.
אמנם אם מעתיק את העיצוב לצורך מסחרי, הרי זה בכלל השגת גבולו, כמשנ”ל לאיסורא. וכמו שכ’ החתם סופר (שו”ת חו”מ סי’ עט ד”ה ולכאורה) שאינו בדין מי שמשקיע וטרח לאפשר זכיה בממון שיבוזו אחרים יגיעו, ואין ראוי להתיר לכתחילה שיהנה אחר ממה שזימן חברו. אכן הוא דוקא אם הראשון מפסיד ממון כגון אומן שמלאכתו בכך, או שמסר נפשו על כך, אבל מטירחה בעלמא מותר ליהנות, עי”ש.
חיקוי עיצוב ומוצרים
ה. לפי”ז המעתיק יצירת אומנות של אומן אחר, כגון צביעה או אריגה, ע”פ מה שראה אצל אותו אומן שהשקיע השקעה וטרח בה, כדי ליצור דגם מיוחד, אסור להעתיקה ממנו לשם מסחר. אבל דגם פשוט שאין בו טירחה והשקעה מיוחדת מותר להעתיק. וכן לצורך פרטי מותר להעתיק [אפילו דגם מיוחד], מפני שאינו מפסיד מכך, וקי”ל דמותר להנות מממון או ממלאכת חברו כשאינו מפסיד.
וכן לגבי חיקוי מוצרים שלפי החת”ס הנ”ל שמותר להנות ממלאכת חברו אע”פ שהשקיע בה טירחה, בתנאי שלא השקיע ממון, אע”פ שמפסיד בעתיד. ולפי זה אם מעתיק צורה של מוצר אין בזה איסור, וגם מצד מנהג הסוחרים אין בזה איסור, כיון שהנוהג בעולם שחברות מייצרות בעקבות החברה המתחרה מוצרים דומים במזון ובמכשירים וכו’. אבל אם הושקע ממון או זמן עבודה בפיתוח המוצר, אסור להעתיק ממנו כל זמן שגורם לו הפסד כל דהו. אולם אם אינו מעתיק בדיוק אלא עושה שינוי, אפילו קטן, כבר אין בזה תקנת הסוחרים לאסור את ההעתקה, ומותר.
נכתב ונתרם לרגל השמחה בהולדת הנכד נ”י ולהצלחת הכותב וכל המשפחה בבריאות ושפע לאוי”ט