גזל עכו”ם עבור קיום מצוה

הרב שלמה זלמן כהן

א. יש להק’ ב’ קושיות בהאי סוגיא: א). בגמ’ סוכה (ל.) אמר להו רב הונא להנהו אונכרי, כי זבניתו אסא מעכו”ם, לא תגזזו אתון, אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו, מ”ט סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו, וקרקע אינה נגזלת וכו’. וכתב רש”י דסתם עכו”ם גזלני ארעתא מישראל נינהו, ושמא אותו קרקע מישראל הוה. ורבות הפליאו בו כל חכמי לב, אמאי פרש”י דשמא מישראל הוה, דמשמע דאי מעכו”ם הוה, לא איכפת לן, והא קיי”ל דגזל עכו”ם אסור. וביותר, דרב הונא איהו מריה דהאי שמעתתא, ואיהו גופיה ס”ל בב”ק (קיג:) דגזל עכו”ם אסור. ב). הקשו המפרשים, בהא דיצחק אמר לעשו (תולדות כז,ג) ”ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד”. ופרש”י, וצודה לי מן ההפקר ולא מן הגזל. וקשיא אמאי הוצרך להזהירו על הגזל, הא גזל הוא מז’ מצות דב”נ.

ב. והנראה בזה בעזה”י, ובהקדם דהנה הקשו רבוותא, אמאי קיי”ל דלולב הגזול פסול אף לאחר יאוש, מטעמא דמצוה הבאה בעבירה, הא כיון דעשה דוחה ל”ת, נימא דהעשה דנטילת לולב, ידחה לל”ת דלא תגזול, ועי’ בזה בתפאר”י במשניות ועוד. ומחוורתא בזה כדייסדו לן רבותינו האחרונים, דבלאוין דבנ”א לחבירו לא אמרינן עדל”ת, דכיון דהאיסור בא מזכויות חבירו בממונו, בכה”ג אין עדל”ת.

ועוד יש להקדים בזה, מאי דהנחילנו החכם צבי (ר”ס כו), דחלוקים הם ביסוד דינם איסורא דגזל עכו”ם מאיסורא דגזל ישראל, דבגזל ישראל האיסור הוא מחמת הנגזל, דאית ליה בעלות וזכות בממונו, משא”כ בגזל עכו”ם איכא רק איסורא לשמים שלא ירגיל עצמו במעשים רעים לגנוב, וזהו דין בגברא הגזלן שלא יעשה מעשה גזילה, אבל אינו מזכויות העכו”ם הנגזל בממונו. ולפי”ז נפקא לן דבר חידוש, דכל מאי דלולב הגזול פסול, הני מילי כשגוזל מישראל, אבל כשגוזל מעכו”ם כשלית ליה לולב אחר, אינו פסול, משום דעשה דלולב קמדחי לאיסורא דגזל, דהא

המשך בעמ’ 4

גזל עכו”ם עבור קיום מצוה

גזל עכו”ם הוי ככלאים בציצית דאמרינן עדל”ת.

ג. ומעתה מיושבים היטב הקושיות דאייתינן, קושיא קמייתא, דאמאי פרש”י דשמא הקרקע מישראל, הא אפילו אי הקרקע מעכו”ם, דהא גזל עכו”ם אסור, ולהמבואר אתי שפיר, דאי הוי מעכו”ם הוי שרי משום דעשה דלקחתם ענף עץ עבות, קמדחי לאיסורא דגזל עכו”ם, והא מיירי דהאוונכרי נטלו זאת למצותם, וכדאמרינן בגמ’ לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו, ולכך כתב רש”י מישראל, דבכה”ג איירי סוגיין בכל גוונא, אף היכא דלית להו הדסים אחרים.

ומה יונעם ליישב בזאת, הא דיצחק הוצרך להזהיר את עשו על הגזל אף שהוא מז’ מצות דב”נ, ולהמבואר אתי שפיר דהוצרך להזהירו כדי שאם לא ימצא מן ההפקר, שלא יטול מן הגזל, ושלא יאמר דהעשה דכיבוד אב קמדחי לל”ת דגזל עכו”ם, דהא עשה דכיבוד אב נמי דוחה ל”ת, לדעת הריטב”א הישנים ב”מ ל ע”ב, וכ”כ הדרישה חו”מ שילהי סי’ רסו בדעת הרמב”ם, וכן הובא בשושנת העמקים להפמ”ג כלל ח’.

ומן הבאר הזה, יש ליישב קושית התוס’ בסוכה (ט. ד”ה ההוא), אמאי בעינן לקרא דחג הסוכות תעשה לך, למעוטי גזולה, תיפו”ל משום מצוה הבאה בעבירה. ולהנתבאר איכא למימר דנפק”מ כשגוזל סוכת עכו”ם, דאי משום מצהב”ע, אזי כיון דבגזל עכו”ם האיסור הוא רק בגברא כדי שלא ירגיל עצמו בעבירה, א”כ ליכא ריעותא בחפצא, ובכה”ג ליכא משום מצוה הבאה בעבירה (עי’ בשער”י ש”ג פי”ט), ומשו”ה בעינן לקרא למעוטי סוכה גזולה. [ועוד עמנו אריכות דברים בהאי ענינא, אך אינם לפי מכסת המצע שלפנינו, וניתן לקבלם בדוא”ל ממערכת העומקא].