הרב איתמר אביב האריך בטו”ט אם ענין ההקפה בהושענות הוא סביב הבימה או סביב הס”ת, יש להוסיף בזה שבדרשות חתם סופר (ח”א לט. ובמהדו”ח בכרך ב ע מ’ יח) כתב ”לזכר זאת מקיפין הבימה גימטריא מזבח ועליה ספר תורה”, ומבואר מדבריו שגם הבימה היא בכלל ענין ההקפה. עוד יש להוסיף בזה, שבבכור”י (סק”ב) כתב שצריך להקיף את כל הבימה ולא לעבור באמצעה, וכוונתו היא על המקום המוגבה שעליו עומדת התיבה שקוראין עליה, דהיינו מקום עמידת הקורא בתורה, ומבואר מדבריו שגם כל מקום זה הוא בבחינת המזבח. ועי’ במקור חיים להחו”י בהל’ ביהכנ”ס שכתב שמקום זה קדוש יותר משאר ביהכנ”ס ואין לעשות בו קפנדריא, ודבריו מסייעין לדברי הבכור”י כאן.
הרב י.ש.שטראוס
מה שעורר הרב משה רייך מדוע פסק המ’’ב שצריך לסמוך גאולה לתפילה בשמ’’ע והלא אינו יום דין, יש לומר שהוא בכלל שלושת רגלים ולא אמרו שהוא רגל בפני עצמו אלא לפז’’ר קש’’ב. ודומיא דר’’ה שהוא יום הדין גם אחרי שנגמר הדין בשמים וה’’ה כאן אע’’פ שנגמר הדין בהו’’ר מ’’מ שמ’’ע המשך של חג הסוכות.
באיבעיא של הרב י.ש. שטראוס, יתכן שמנהג מערבא פעם בג’ שנים היה רק בימי האמוראים ולא בזמן התנאים.
באיבעיא של הרב טוביה שפיגל, בענין מה שרוקדים לפני הסיום של התורה יש לומר כיון שמתחילים מיד בראשית ועושים לזה פתיחה חשובה ביותר של קריאה בתורה עם ברכות לכן לא שייך לרקוד אחרי לעיני כל ישראל כי מיד מתחילים בראשית, וזה שרוקדים קודם הסיום הוא חיזוק יותר גדול לזה שאנחנו מתחילים מיד את בראשית ולכן לא עושים השמחה אחרי הקריאה ול’’ד לכל פעם בסיום שמתחילים דאין זה אלא התחלה מעטה וכמדומה שיש קוראים אפי כמה מילים במשנה הראשונה של המסכת ולא עושים פתיחה חשובה.
הרב אורי שחר