וזהו פי' "אלה תולדות נח", פירוש 'שלא נברא', ממקום רצון העליון, וזהו סוד "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" שהם מעשים טובים, ופירוש "בדורותיו" הוא מקום רצון העליון, שהוא סדר הדורות.
'תולדות נח' היינו שהמשיך מן המקור העליון שהוא בחי' 'לא נברא', להיות משתלשל עד למטה, כי זה הוא דרך המשכת התולדות האמיתיים, על ידי העסק בעשיית מצוות עם חיבור למקור. כי ענין דורות היינו סדר השתלשלות, בבחי' "דור לדור ישבח מעשיך" (תהלים קמה, ד), מקור הנמשך מדבר לדבר, וזה בא על ידי הדביקות ברצון העליון בקיום המצוות.
או יאמר "בדורותיו" פירוש במצות פריה ורביה, היה "איש צדיק תמים" גם כן, שהגיע במעשה המצוה אל קודם הבריאה. ועל דרך זה אפשר לומר בכל המצות, שהרי כל המצות נקראים 'תולדות'.
כמו שנוהג זה הכלל בענין המשכת תולדות, כן הוא בכל המצוות שעסק בהם, כמו שאמרו 'עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים'.
וזהו שאמר אח"כ (ו, ט) "ויולד נח שלשה בנים" שמן סדר עסק מצות פריה ורביה כנ"ל, הוליד שלשה בנים בגשמי כנ"ל.
ועל דרך זה אפשר לומר פירוש השמות, והוא "חם" הוא הגשמי של מצוה, שהוא הקטן כפרש"י ז"ל באמצע הסדר (ט, כד). ומן חם שהוא שם הגשמי, נתבהל והגיע ל"שם" שהוא השכינה (עיין זוה"ק ח"ג ערה:) כמאמר (שמואל ב' ח, יג) "ויעש דוד שם", ומן השכינה הגיע ל"יפת" שהוא הגדול, שהוא האהבה כמאמר (בראשית ט, כז) "יפת אלקים ליפת", שאהבה היא המדה והשמחה כנ"ל, וכסדר הנ"ל.
ממעשה המצוה הגשמי בא עד השכינה
חם הוא הגשמי בין בני נח, וגם ענין החמימות מורה על התחזקות הגשמיות, כי כאשר מדות האדם הגשמיות בוערות בקרבו, מתחמם עליו בשרו. וגם חם היה המגושם שבאחיו, וחם הוא הקטן כלומר המדרגה הקטנה והגשמית.
ועל ידי שהאדם מתפעל ונפחד מענין 'חם' אשר בו, איך דבר גשמי עומד לעשות מצוה רוחנית ועילאית, הרי הוא בא לבחי' 'שם' דהיינו השכינה המכונה 'שם', כמו שכתב "ויעש דוד שם", ודרשו בזוה"ק (וירא קטז:) עה"פ הזה דכל מאן דאשתדל באורייתא כאילו עביד ותקין האי עת לחברא לה בקודשא בריך הוא, ובאור המאיר בהרבה מקומות (עיי' שיר השירים ד"ה שיר השירים ועוד רבים) מביא פסוק זה על בנין השכינה.
ורבינו השפ"א גם רומז באופן נפלא ענין הקשור לדברים האלו, והוא בפרשת בא (תרנ"ו ד"ה בענין) שכתב וז"ל: כמו שיש תורה בדיבור, כן במעשה, וע"ז רמזו לא המדרש עיקר אלא המעשה (אבות פ"א מ"ז), לבד מעשה המצות רק התורה עצמה מתקיימת במעשה, כענין שכ' ויעש דוד שם, ובאמת גם בכל מעשה מצוה מתעורר בזה אותו הפסוק שבו נאמרה המצוה, וכמ"ש ועשיתם אותם (ויקרא יט, לז) מעלה אני עליכם כאילו עשיתם עצמיכם (ויק"ר לה, ז), עכ"ד. והיינו אשר במעשה המצות באים עד השכינה.
וממילא כיון דעל ידי 'חם' הגשמי הרי הוא בא עד 'שם' שהוא השכינה, מתעורר אצלו 'יפת' הוא ה'גדול', כי גדול נקרא מידת החסד שהיא אהבה, אשר כוחה להגדיל ולהשפיע.