א שהאריכו בדין מים שלנו למצת מצוה, אי חיישינן לגילוי, ולתקופה, ויש לומר ד'שומר מצוה לא ידע דבר רע' (קהלת ח, ה); עיין שבת (סג.).
ועיין ספר בכור שור (עירובין ל.), דכתב אהך (שם) דמערבין בבצים, חיות, וכמה - סיני אומר שתים, ופירש רש"י שם, דסיני היינו רב יוסף (ראה ברכות סד.). וכתב, דאף דבש"ס דפסחים (קי:) אמר שני בצים הלכה למשה מסיני דהוו סכנתא, מכל מקום חשיב סעודה הראויה, דרב יוסף לטעמיה, דסבירא ליה (עירובין פב.) דאין מערבין אלא לדבר מצוה, ולכן אין לחוש לזוגות, עיין שם.
וצריך עיון קצת, מהך דפסחים (קט:) דפריך אארבע כוסות, היכי מתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי סכנה - משום זוגות, עיין שם. ויש לומר, דשם נהי דאחרי דתיקנו רבנן הוא מצוה, מכל מקום לא הוה להו לרבנן להתחיל לתקוני, ומה שאין כן בעירוב בשני בצים עבור מצוה אחרת, עצמותית, אין חשש זוגות, ודו"ק.
ומצאתי עוד בשו"ת רדב"ז (ח"ב סימן תשנד) דכתב, דאף דאכילה בין מנחה למעריב הוא סכנה (ראה תוספות פסחים קה. ד"ה והנ"מ), מכל מקום בסעודה שלישית דשבת אין חשש, ד'שומר מצוה לא ידע דבר רע', עיין שם.