בגמרא פסחים (ד:) מדאורייתא בביטול בעלמא סגי ליה, וברש"י (ד"ה בביטול): דכתיב (שמות יב, טו) 'תשביתו' ולא כתיב 'תבערו', והשבתה דלב היא השבתה, עכ"ל. וכן הוא דעת הבה"ג הלכות פסח (סימן יא פרק א עמוד קעב ד"ה ומאן), וז"ל: ובתר דבדק מבטל ליה, דכתיב (שם) 'תשביתו שאור מבתיכם', עכ"ל.
ועיין ר"ן ריש פסחים (א. מדפי הרי"ף ד"ה הרי) דהביא דרש הספרי (פרשת ראה פיסקא עח ד"ה לא הב') 'לא יראה לך שאור' (דברים טז, ד) - בטל בלבך. ונראה כוונת הספרי גם כן על ביטול החשיבות, ולא מטעם הפקר (ראה תוספות פסחים שם ד"ה מדאורייתא), רק הכוונה שיבטל חשיבותו בלבו - שלא יהא נחשב אצלו כלל רק כעפרא בעלמא, ו'לא יראה לך' - היינו שלא יהא נראה וחשוב בעיניך, כענין רואה אני את דברי אדמון (כתובות קח:).
ובלשון המקרא מצינו גם כן כזה - בבבא בתרא (ט.). 'כי תראה ערום וכסיתו' (ישעיה נח, ז) - כשיראה לך (שאינו רמאי, רש"י). היינו דאין כוונת 'כי תראה' על ראיית העין, רק הכוונה שיהיה נראה וספון לך, שתדע שאינו רמאי - רק עני וראוי לכך לכסותו, עיין שם ותבן.