בירושלמי יבמות (פ"ח ה"ג), 'במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ד'' - שלא לפרסם את החטאים. ובפני משה (ד"ה שלא) כתב, דאף דעולה גם כן באה על הרהור הלב, מכל מקום אינו גנות כחטא במעשה.
הנה מה שכתב דעולה באה על הרהור הלב, זהו רק שיטת הירושלמי שלהי יומא (פ"ח ה"ז), אבל שיטת בבלי יומא (לו.), דבא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה.
ומה שאין עולה גנות - אף דבאה על הרהור, יש לומר עוד, משום דהרהור עבירה הוא מדברים שאין אדם ניצול בכל יום (בבא בתרא קסד:). וזה יתכן גם לבבלי - דמכפר אעשה, דגם בעשה איתא בפרק קמא דזבחים (ז.) דאין לך אדם מישראל שאינו מחויב עשה [ולא תעשה שניתק לעשה נמי, כיון דניתק לעשה - לה רק מדריגת עשה, כמו שכתבתי בחידושיו].
ובפשיטות גם כן אין קושיא ממה דעולה באה על הרהור וכו', דעולה באה נדבה (ראה זבחים ח:), ואפילו לא היה לו חטא של הרהור גם כן יכול לנדב עולה, והיא נדבה גרידא, אלא שמכפרת גם כן, ועל כן אין בה היכיר גנות, ומה שאין כן חטאת דאינו בא רק על חטא, הרי גנותו ניכר, ולא דמי לעולה, וזה פשוט.