בתמורה (כג.) מה תלמוד לומר, (דכתיב גבי שירי מנחות) 'יאכלו', מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה, כדי שתהיה נאכלת על השובע. וברש"י (ד"ה אוכלין) ותוספות שם (ד"ה יאכלו) הוקשו, הא אסור להכניס חולין בעזרה, עיין שם.
ונראה לענ"ד ליישב, דהנה איסור הכנסת חולין בעזרה הרי אין לו שום מקור בפני עצמו, ומקורו בהכרח רק ממה שאסרה תורה לשחוט חולין בעזרה, כדדרשינן בקידושין (נז:) מקראי, עיין שם.
והנה נראה פשוט, דענין איסור שחיטת חולין בעזרה, הוא רק שבזיון הוא לקדשים אם חולין נשחטים במקום המיוחד לשחיטת קדשים (ראה תוספות רי"ד בבא בתרא פא: ד"ה וניחוש). ולפי זה אם יהיה מקום בעזרה אשר איננו כשר לשחיטת קדשים, שפיר יהיה מותר לשחוט שם חולין - והוא הדין להכניס, ואף אם יהיה למקום ההוא דין עזרה לענין אכילת קדשי קדשים, וכמובן.
ולפי זה נראה, לפי המבואר בזבחים (נו.), לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש, כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים, ואין שוחטין שם קדשים קלים וכו', יעוין שם היטב דמבואר שם דלשכות הנ"ל דין עזרה להם לענין שמותר לאכול שם קדשי קדשים, אבל לענין שחיטת קדשים אין להם דין עזרה, וילפינן ליה התם מקרא. ולפי זה שפיר היו הכהנים יכולין לאכול שירי מנחות עם חולין בלשכות הנ"ל, דחשיבי עזרה לענין אכילה, ואלו להכניס בהם חולין שרי וכנ"ל, ודו"ק.