הרמח"ל בספר "דרך עץ החיים" כתב וז"ל: 'כי אין תרופה למכותינו כי אם בעסק התורה, כי אין לך דבר המחליש כח הסיטרא אחרא כי אם עסק התורה... הרי תדע ותבין שכל הקבלות שנתתי לך עד הנה הן אמת, ולימוד תורתינו, ליצר הרע ולסיטרא אחרא הוא סם המוות, ולאחינו בית ישראל הוא סם חיים'.
"איש האלקים". כתב ב"אור החיים" הק', שנתכוון במאמר זה להעיד עליו כי כל התעצמו במידות הטובות הידועות לו לא היו אלא לצד יראתו מאלוקיו. לא שהיה טבעו מסייעו אל הדבר וכו'. והן האיש משה יש מקום לחשוב שהיה עניו מטבעו והיה בכולן מטבעו, לזה העידה התורה עליו שכל התעצמותו ותגבורתו הרמוז בתיבת "איש" היה לצד "האלוקים" היה ירא, והוא אומרו איש האלוקים.
וכיסוד דבריו, ידוע מה שהביא בפירוש "תפארת ישראל" סוף מסכת קידושין (פ"ד מי"ד) מעשה במלך ערבי אחד ששלח לצייר את פני משה רבנו איש האלוקים ושאל את חכמיו לידע תכונות אותו איש, והשיבוהו החכמים דע כי זה האיש הוא רע מעללים בכל החסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה, והמלך תמה מאד למשמע הדברים ובא לפני משה רבנו עצמו לשאלו האם נכונים דברי חכמיו, והשיבו משה כי האמת אתם כי אני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת, ע"כ, ואמנם שהרבה מפקפקים על סיפור הדברים ההם [וכעין סיפור זה הובא בשיטמ"ק נדרים (לב, ב)], אבל יסוד הדבר איתא גם בספר "נוצר חסד" על מסכת אבות (פ"ג משנה ט"ו), ובספר "אור פני משה" פ' חוקת, שכולם נקטו שמשה רבינו לא היה בטבעו איש האלוקים רק עבד על תכונותיו ועל טבעיו, וכן מפורש בילקוט שמעוני פ' בהעלותך (רמז תשל"ט) וז"ל: כתיב "והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב, ג) וכתיב "והנה קמתם תחת אבתיכם תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב, יד) הוי קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו, ע"כ. (משחת שמן)