יש לעיין בתואר 'איש האלקים' דנכתר בו משה, וגם מה הענין להכתב דוקא כאן את משה בתואר זה - 'איש האלקים'.
אמרו חז"ל בדברים רבה (פרשה יא אות ג): זהו שאמר הכתוב ״רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כְּלָּנָה" (משלי לא, כט), מהו "ואת עלית על כולנה", מדבר במשה על שנתעלה יותר מן הכל, כיצד, יעקב אומר למשה אני גדול ממך שנפגשתי עם המלאך ונצחתי אותו, אומר לו משה, אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך, ואני עולה אצלך בפירבורין שלהן, והן מתייראין ממני, מנין שנאמר "מַלְכֵי צְבָאוֹת יִדּדוּן יִדּדוּן" וגו' (תהלים סח, יג), לפיכך אמר שלמה "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה", אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ונתעלה מן הכל הוא יברך את ישראל, "וזאת הברכה".
הנה אצל יעקב אבינו כתיב (בראשית לג, כ) "וַיַּצָּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל", ופירש רש"י ורבותינו דרשו שהקדוש ברוך הוא קראו ליעקב אל' (עיין מגילה יח, א). ובבראשית רבה (פרשה עט אות ח) 'אמר ר"ל "ויקרא לו אל אלקי ישראל", אמר [היינו יעקב] אתה אלוה בעליונים, ואני אלוה בתחתונים'.
ועיין ב"גור אריה" על רש"י (בראשית שם) שכתב, 'ויש לך להבין גם כן למה קרא הקדוש ברוך הוא ליעקב – אל שהוא אלוה בתחתונים, כי העולם התחתון נתן הקדוש ברוך הוא לבני אדם וכו' וכל האומות נתן הקדוש ברוך הוא תחת ישראל וכו' ואין ספק כי הם עליונים על כל האומות, וכל האומות תחת רשותם וממשלתם בעשותם רצון בוראם, ומקודשים ומובדלים מכלל כל הנמצאים, ויעקב יצא ממנו האומה הישראלית שנקרא ישראל על שמו והוא סיבה להם, ולפיכך אמר הכתוב "ויקרא לו אל אלקי ישראל" שהקדוש ברוך הוא קראו אל בתחתונים שכל התחתונים תחת רשותו' וכו', עיין שם.
וזהו אם כן גדר נצחונו של יעקב אבינו על המלאך, משום דגדרו של יעקב הוא אל בתחתונים, ואלקים פירושו בעל היכולת ובעל הכח, וכאן בעולם הזה יעקב אבינו הוא בעל היכולת ובעל הכח, וכאשר בא המלאך בגבולו של יעקב, פשיטא שלא יהיה בכוחו לעמוד כנגד יעקב, ואף שהמלאך בא לייצג איזה שהוא כח שיש כאן בתחתונים, והיינו כוחו של עשו, שהרי היה מלאך זה שרו של עשו, מכל מקום כוחו זה של עשו הרי נתון תחת רשותו וממשלתו של יעקב, וכמו שכתב המהר"ל, והענין בזה כי כל כוחות העולם הזה נתונים תחת רשותו של יעקב אבינו, וזהו גדר אני אלוה בתחתונים, שאמר יעקב אבינו.
והנה גם משה רבינו נקרא בשם אלקים, אלא שנקרא בשם 'איש האלקים', וצריך ביאור בהגדרה זו, וכתב רבינו בחיי (בריש פרשת וזאת הברכה), 'אמר ר' יהודה בר סימון למה נקרא 'איש האלקים' מה האיש הזה אם מבקש להפר נדרי אשתו מיפר ואם מבקש מקיים שנאמר "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֶרֶנּוּ" (במדבר ל, יד), כך משה כביכול אמר לו להקדוש ברוך הוא "קוּמָה ה'" "שׁוּבָה ה'" (במדבר י, לה-לו). והדברים מפליאים, שהנה פירש לשון איש האלקים כביכול אדוני האלקים, והוא פלאי.
ואשר נראה, דהנה כאשר עלה משה למרום טענו המלאכים לפני הקדוש ברוך הוא 'חמודה גנוזה וכו' אתה מבקש ליתנה לבשר ודם וכו', תנה הודך על השמים' (שבת פח, ב), וכבר ביארו דאם משה מקבל התורה, הרי נלקחת בזה התורה מן השמים, והיינו דמשה נעשה בעלים על התורה, ומאז שקיבל משה התורה היא נעשית שלו – ו"לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא" (עירובין נה, א), וכל הבעלות על התורה וההכרעה בה אינה אלא ביד מקבלי התורה שיסודם הוא משה רבינו "זְכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי" (מלאכי ג, כב) ומקבלת התורה נקראת התורה 'תורת משה', וכמבואר ענין זה באר היטב (בבא מציעא נט, ב) בפלוגתת רבי אליעזר הגדול עם חביריו, ובדברי ר' יהושע בן חנניא שם – "לא בשמים היא", והדברים עתיקין.
וזוהי אם כן בעלות משה רבינו כביכול על הקדוש ברוך הוא - בעלות על התורה, ו"קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא" (זוהר חלק ג אחרי מות דף עג.), ואם כן גדר שם אלקים שיש למשה רבינו, הוא גדר אלקות על החלק השמימי, על התורה, שהיא חד עם קודשא בריך הוא, על מלאכים ושרפי מעלה, כי ההכרעות שהיו צריכים לבוא מלמעלה "תנה הודך על השמים", אותה תורה שהיתה גנוזה בשמים, עליה נעשה משה רבינו בגדר אלקים.
זוהי תשובתו אל יעקב אבינו 'אתה נפגשת עם המלאך בפירבורין שלך' (דברים רבה פרשה יא סימן יג), היינו בעולם הזה, ששם הוא גדר אל דיעקב אבינו, אבל משה רבינו ניצח את המלאכים בגדר אל בעליונים - בפירבורין שלהן, וזוהי עליונותו של משה רבינו גם על יעקב אבינו.
והנה גדר ברכותיו של יעקב הם התפשטות וריבוי בגדר העולם הזה, שענין זה הוא כוחו של יעקב - כח אל בעולם הזה, אבל ברכותיו של משה רבינו הם ברכות בגדר עולם העליון, ברכות הנובעות מעצמותה של תורה, שעליה משה רבינו הוא בגדר אלקים.
ואשר על כן פתיחת ברכותיו של משה רבינו היתה ענין מתן תורה - "ה' מִסִינַי בָּא" וגו' (דברים לג, ב), והיינו שבא משה להקדים את כח הברכה דידיה, והיא כח התורה, ומכח תורה זו גדרו של משה ושמו הוא - איש האלקים, וכל זה נמסר בתורה כהקדמה לברכותיו של משה. וזהו שאמר אחרי זה, "וַיֹּאמֶר ה' מִסִינַי בָּא וְזָרַח מִשֵׁעִיר לָמוֹ, הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאָתָה מֵרִבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אשדת לָמוֹ", בא להודיע להם, החבה שחבב הקב"ה אותם מכל העמים, ונתן להם תורה הקדושה'.
ויעויין במדרש תנחומא (פרשת ויחי אות טז, הובא בילקוט שמעוני שם) על הכתוב בפרשת בסיום ברכותיו של יעקב אבינו ויחי (בראשית מט, כח) "וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם", 'זאת' אין כתיב כאן אלא "וזאת", אמר, עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי הוא מברך אתכם שנאמר "וזאת אשר דבר להם אביהם", וכיון שעמד משה פתח להם "וזאת הברכה" מהיכן שפסק להם אביהם, עיין שם. במדרש רבה (ח, ב) מובא: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת" (דברים ל, יא), ד"א אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה, אף אני מברך אותך שנאמר (שמות כ, כא) "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי" וגו', ד"א רבנן אמרי אמר הקב"ה אם ברכת את התורה, לעצמך אתה מברך, מנין שנאמר (משלי ט, יא) "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךְ וְיוֹסִיפוּ לְךְ שְׁנוֹת חַיִּים".
והן הן הדברים, שברכתו של יעקב מוגבלת בתחתונים בעולם הזה, וממקום שפסק מתחלת ברכתו של משה רבינו, שהיא מתפשטת מעולם הזה לעולם העליון, ברכות התורה מעל, ומפורש בתנחומא (שם) 'אמר להם אומר אני לכם אימתי מגיעות לכם הברכות האלו משעה שתקבלו את התורה שנאמר וזאת התורה אשר שם משה', עיין שם. ב"אור החיים" הק' בפרשת כי תבוא, ביאר הברכות בפסוקים (כח, א-ח), על העוסק בתורה, וז"ל: 'כנגד תלמוד תורה, יעד ברכת "וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ עֶלְיוֹן וגו' וּבָאוּ עָלֶיךְ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִׂיגְךָ", ופירש הכתוב, שזה יהיה כנגד שכר "אִם שָׁמוֹעַ" וגו', במה שגמר אומר "כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ", הרי שיעוד זה הוא כנגד שכר תלמוד תורה, והוא גם מכוון אליו, כי באמצעות התורה ישתנו למעלה מכל האומות שאינם בני תורה, .. אומרו "בָּרוּךְ אַתָּה בָּעִיר" וגו', על דרך אומרם ז"ל (ע"ז יט, ב), דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כל העוסק בתלמיד תורה נכסיו מוצלחים". ואומרו "בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךְ", צא ולמד מעובד אדום הגיתי אשר נכנס אצלו ארון התורה (ש"ב ו, יא) מה עצמו פרי בטנו בזמן מועט...". ואומרו "בָּרוּךְ אַתָּה בְּבֹאֶךָ וּבָרוּךְ אַתָּה בְּצֵאתֶךָ", שתהיה יציאתו מן העולם בלא חטא וכו', וזה יהיה באמצעות תלמוד תורה שתגין עליו מהחטא'.
ונראה דנקבעה קריאתה של פרשה זו - וזאת הברכה ביום שמחת תורה, לא זו בלבד שבה מסיימים התורה, אלא משום שבפרשה זו מתגלית כח שייכותנו אל התורה, שייכות של בעלות על התורה, בעלות המתבטאת בבעלות על העליונים והתחתונים, והברכה הנובעת מכת התורה, היא ברכה שאינה מוגבלת כלל וכלל, היא ברכה בגדר של איש האלקים, ברכה המתפשטת מכל העולמות אל כל העולמות, ומכאן השמחה העצומה שיש לנו עם התורה ובתורה, ודו"ק. (מודע לבינה - רבי צבי רוטברג)
וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג, א).
מפרש הרמב"ן (לג, א) וז"ל: '... "זאת הברכה", הוא שאמר דוד (תהלים קיט, נו) "זאת הָיְתָה לִי כִּי פִקְדֶיךְ נָצַרְתִּי"... כיון שעמד משה רבינו פתח להם ב"וזאת הברכה"... אמר להם, הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם, משעה שתקבלו את התורה, שכתוב בה "וזאת התורה" וגו', כי המלה, הזאת, תרמוז לברכה שהיא התורה, והיא הברית דכתיב (בראשית יז, י) "זֹאת בְּרִיתִי"...
אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה
המשנה באבות (פ"ו מ"ב] אומרת "חָרוּת עַל הַלָּחת", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. ובגמרא במסכת עירובין (נד, א) מובא 'רב אחא בר יעקב אמר אין כל אומה ולשון שולטת בהן שנאמר חרות אל תיקרי חרות אלא חירות'.