אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הַגָּאוֹן הָרַב אַבְרָהָם גְנְחוֹבסְקִי זצ"ל

אבינו מורנו ורבנו משוש חימנו הנאון האדיר רבי אברהם גנחובסקי זצלל" בן הר"ר אליהו משה ז"ל כל ימיו עוד משחר נעוריו היה שקוע כל כולו בלימוד התורה בעומק וביניעה והכליא רבות בחידושיו הנפלאים לאמיתה של תורה הרביץ תורה ויראה לדורות דורות של תלמידים ושומעי לקח ושמועותיו וחידושיו מפליאי לבבות מיבדון בכל מקומות תודה ומשכנות אהליה מאס בכל עניני העוה"ז" נקי הדעת אהוב ואוהב משמח את המקום משמה את הבריות הרבה חסד וצדקה בדאגה ובמסירות לב בהפקרת עניניו זמנו וכוחותיו והכל במאור פנים בהצנע לכת ובחן וכבוד לכל אדם כקטון כגדול רבים נהנו ממנו עצה ותושיה ותהילתו ושבחו בפי כל ונאסף לחיי עד נלב"ע יום כ"ה תשרי תשע"ג תנצב"ה

הגאון הרב אברהם גנחובסקי זצ"ל- נולד ב-א' תשרי ה'תרצ"ז (1936) בתל-אביב. כבר בצעירותו ניכר היה, כי עדיו לגדולות. התמדתו הייתה מופלאה. למד בישיבת אור ישראל בפתח תקווה. לאחר מכן למד בישיבת פוניבז' לתקופה קצרה, וכעבור זמן עבר ללמוד בישיבת סלבודקה בבני ברק. חברו לספסל הלימודים היה הרב משה מרדכי שולזינגר, והשניים נחשבו בולטים בכשרונותיהם ובהתמדתם. חמותו נישאה בזיווג שני לגאון ר' דב בריש וידנפלד מטשיבין. לאחר נישואיו התקרב לרב ויידנפלד, והוא יחד עם הגאון ר' יוסף שלום אלישיב, הסמיכו להוראה. במשך שנים למד בכולל של ישיבת סלבודקה, ובמשך תקופה כיהן כר"מ בישיבת חמד בראשות רב המושב הרב שלמה נח קרול. בשנת ה'תשכ"ז (1967), כשנתיים לאחר פטירת הרב ויידנפלד, התמנה על פי צוואתו לכהן כאחד מראשי ישיבת טשיבין בירושלים, שבה כיהן במשך 45 שנה והעמיד תלמידים רבים. כיהן גם כנשיא המרכז הארצי לטהרת המשפחה. במקביל לתפקידו בישיבה מסר שיעורי תורה רבים בבתי מדרש ובבתי כנסת של קהילות וחוגים שונים ברחבי הארץ.

לצד עיסוקיו התורניים הרבה לעסוק בפעולות צדקה וחסד. ענוותן מופלג. בקיאותו נודעה בכל התורה כולה. בעל מידות מופלאות. התרחק מגינוני שררה וכבוד והיה מחלק בעצמו חבילות של קמחא דפסחא לנצרכים. היה נוסע כאחד האדם בקו 400 לירושלים עד לימי מחלתו בחודשים האחרונים, בהם חלה במחלה הארורה וכבר קשה עליו היה לנסוע ורק אז הסכים להיעזר ברכב תלמידו. על אף מחלתו וכאביו העצומים סירב לבטל את שיעורו ולצורך כך נשאוהו ממיטת חוליו בבית-הרפואה אל היכל הישיבה. נפטר ב-כ"ה תשרי ה'תשע"ג (2012). חי כ-76 שנים. ציונו בבית החיים 'שומרי שבת' זכרון מאיר. בהלוויתו השתתפו יותר מחמישה עשר אלף אנשים.

אביו: הרב אליהו משה. אמו: מרת גיטה (בת הגאון הרב דובער נוחימובסקי, אב"ד גולדינגן). אשתו: מרת אסתר הדסה (בתו של הרב הגאון רפאל יונה ברנפלד, מצאצאי מרן החת"ם סופר). ילדיו: הרב שלמה יוסף, הרב רפאל יונה ז"ל (נפטר בחייו לאחר מחלה). חתנו: הרב בנימין מאיר. מרבותיו: הגאונים הרב יוסף רוזובסקי, הרב יחזקאל אברמסקי. מספריו: •בית אמי- חדר הורתי- על מסכת הוריות •בר אלמוגים בני ראם- שיעורים ודרשות שמסר בלילות שבת בבתי כנסת שונים (יצא לאחר פטירתו על ידי תלמידיו)

הסיפורים הובאו בקונטרס שנכתב ע"י תלמידו ר' שמואל אהרן פיש למלאת שלושים לפטירתו: רגישותו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לכבודו של הזולת, קטן כגדול. היה לשם דבר. אף פיקחותו הגדולה עמדה לסייע לו בעניין זה. התושייה המופלאה שלו באה לידי ביטוי גם בכל פעם שהיה צורך לחלץ מאן דהוא ממבוכה. פעם אירע שליווה בחור לפסיכיאטר. והנה בחדר ההמתנה הוא פוגש יהודי מוכר שהחל לנוע בחוסר נוחות מכך ש'נתפס' במקום כזה... לא חלפה שניה ורבי אברהם כבר רץ לעבר היהודי כשדמעתו על לחיו ומבקש בתחנונים: "אנא ממך, אל תגלה לאיש שפגשת אותי כאן..."

בסיומה של אחת החופות בה סידר קידושין, הועמדה לרשותו מונית על ידי בעל השמחה. אולם לפתע הבחין באוטובוס, ויתר רבי אברהם על המונית ורץ לאוטובוס. מקום אחד נשאר לו שם ליד יהודי לוקה בנפשו, שישב עם צרורותיו והודיע לו כי יש לו עבורו רק חצי מקום... "זה בסדר, לי מספיק רבע מקום" - הרגיע אותו ראש הישיבה הדגול. אברכים נרעשים שראו זאת התחננו לפניו שיחליף עמם מקום. אך הוא הכריז: גם עבור מיליון דולר לא אשנה את מקומי... לאורך כל הדרך הוא סבל מפטפוטי הסרק של אותו מסכן. ומשהחל הלה לדבר שלא כדת, אמר לו רבי אברהם: "אני עייף וייתכן שארדם, תעיר אותי אם אפסיד משהו חשוב...". בסיומה של הנסיעה חיבק את שותפו לדרך ואמר לו בנעימות מיוחדת: "כל כך נהנתי לשבת לידך..."

פעם הרב עמד בתחנה כדי לנסוע לירושלים, והיה עמו ת"ח מופלג אחד ועצר טנדר אחד לצדיק 'טרמפ' והציע שייקחם לירושלים ועלו שניהם. וכאשר התחילו בנסיעה, החכם שעלה יחד עם רבינו התחיל בהצעת שאלה בענייני חו"מ ומיד התחיל מו"ר לשאלו על הג'ירפה שבגן החיות, היאך נראה לו שהביאו אותה מחו"ל הרי היא גבוהה מאד ועוד כיו"ב בכל מיני הבלים ודברים בטלים וכך כל הדרך עד ירושלים. בהגיעם שאל הת"ח את מו"ר: "מה הייתה פשר הנהגתו זו?" וענה לו רבנו: "אשתו של הנהג גם-כן נסעה ברכב והיות והנהג גם כן לת"ח יחשב שכן הוא פותח ספר. אולם הדברים שביקשת לדבר הינם עמוקים ולא היו לפי השגותיו של הנהג. אם-כן, כאשר רעייתו תראה שלא יהיה לבעלה מה להוסיף- ייתכן שהיא תזלזל בבעלה ושלום הבית שלהם ייפגם". ועוד שרצה להראות שמותר לת"ח לדבר בעוד כל מיני עניינים, משום שידע מו"ר שיש צורך בדבר זה להשכנת השלום.

הגאון רבי דב מלר שליט"א סיפר שנתלווה עם רבנו בתענית אסתר לנסיעה בקו 402 לירושלים והיה מו"ר מותש מעייפות כיוון שלא ישן בלילה הקודם. והנה הגיע אוטובוס וכולו מלא ועלה מו"ר והנה יושב בחור ולידו מקום ריק, ושאלו הצדיק: "האם אפשר לשבת?". ואמר הבחור: "אני שומר את המקום לחברי שיעלה בתחנה הבאה", ואמר מו"ר: "אתה עושה מצוין, שאתה דואג לחבריך!". והמשיך הרב להיכנס באוטובוס, והנה יושב אדם ובנו לצידו והציע למו"ר, שייקח את הבן על ברכיו ויוכל הרב לשבת לצידו, ואמר רבנו שאינו מוכן בשום אופן. ונעמד הצדיק במדרגות שע"י הדלת האחורית, והנה מגיעים כמה מהיושבים ומציעים את מקומם, ואמר להם מו"ר: "תרחמו על בן אדם שרוצה ללמוד הרי כאשר אני אשב ארדם מיד!".