אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים – הָרַב הַצַדִּיק יְהוּדָה מוּעָלֵם זצ"ל

משה

רב יהודה מעלם לחת

בן מוהר"ר רבי יצחק זצ"ל

והרבנית שמחה ע"ה

ונכד החכם המקובל

רבי יהושע שרבאני זיע"א

אשר הרביץ תורח לתלמידים

במסירות גדולה ובאהבה

למעלה משישים שנה

בישיבת פורת יוסף"

מסר שיעורי תורה רבים

ולימד תורה לעם

בבתי כנסיות ובתי מדרשות

שימש כשליח ציבור וקורא בתורה

למעלה משבעים שנה

עשה חסד והאיר פנים לבריות

ולא החזיק טובה לעצמו

התפלל על הכלל ועל הפרט

גזדכך ביסורים וקיבלם באהבה

נפטר בשם טוב מן העולם

בקדושה ובטהרה

בעידן רעוא דרעוין

כ"ד תשרי התשע"א

ת.נ.צ.ב.ה.

הצדיק הרב יהודה מועלם זצ"ל- נולד ב-כ' בשבט ה'תרפ"א (1921). התייתם מאביו כשהיה בן חודשיים ימים בלבד. בצעירותו למד בתלמוד תורה 'בני ציון', ובהיותו כבן עשר החל ללמוד בישיבת 'פורת יוסף', שם שקד על התורה הקדושה. בשנת ה'תש"ג (1943), בהיותו כבן 22, מונה לשמש כחזן ורב בבית הכנסת טוויג בשכונת 'מקור ברוך' בירושלים. בשנת ה'תש"ט (1949), בהיותו כבן 28, התמנה לר"מ בישיבת 'פורת יוסף' על ידי ראש הישיבה הגאון ר' עזרא עטיה, ובה הרביץ תורה במשך עשרות שנים ועד יומו האחרון.

מגדולי הדור. גאון בנגלה ובנסתר. ענוותן מופלג. לא הסכים ללבוש מעיל ארוך כיאה למעמדו הרוחני, עד שהכריחוהו בכך, ונעתר משום חשש לביזיון התורה ולומדיה. קירב לתורה רבים. התנהל בפשטות מופלאה וסירב לקבל עוזרים ומשמשים. מסר את נפשו למען התורה הקדושה ותלמידיו. דייקן. בכל ימות השנה היה מגיע לישיבה ללמד ברגליו ולא ברכב. מסופר כי תפילותיו לא שבו ריקם ורבים שפנו אליו נושעו. נודע כבעל רוח הקודש. מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל היה רגיל לשלוח אליו אנשים כדי שרבי יהודה יעשה עבורם פדיון נפש ויברכם. הרביץ תורה למעלה מ-60 שנים. סלד מן הכבוד כבורח מן האש. נפטר ב-כ"ד תשרי ה'תשע"א (2010), בשעת המנחה של שבת בראשית. חי כ-90 שנים. ציונו בהר המנוחות בירושלים, בסמוך לציונו של החיד"א זצ"ל.

סבא (מצד האם):

ר' יהושע שרעבני. אביו: ר' יצחק. אמו: מרת שמחה. אשתו: מרת רחל (נישאו בשנת ה'תש"ד). מרבותיו: הגאון ר' עזרא עטיה. חברותא: מרן הרה"ג עובדיה יוסף, הרה"ג בן ציון אבא שאול, הרה"ג מרדכי רביבו והרה"ג המקובל ר' יצחק כדורי. מתלמידיו: המקובלים והגאונים חכם מנצור בן שמעון, הרה"ג יוסף עדס, הרה"ג יעקב יוסף, הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א.

מספריו:

• דרש יהודה- סדרת ספרים מדברי תורתו.

לאחר חופשת החגים של סוכות,

נכנס הרב בתחילת "זמן חורף" למסור את שיעורו, הביט הוא בתלמידו הרב רועי כהן ואמר לו: "החורף הזה אתה מתחתן", ואכן, אותו תלמיד בא בקשרי נישואין בחודש טבת, והתחתן ביום א' ניסן.

סיפר הרב יעקב ששון על כוחו של הפדיון, שהרב עשה:

פעם אחת, נכנסה אשה לביתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, לפני קרוב לחמישים שנה, ובכתה בפניו, שלא זכתה לזרע של קיימא, כי בשבת קודש פרשת בראשית תמיד היא מפילה את פרי בטנה. מרן הביט בה ואמר: "לכי לחכם יהודה מועלם, שגר ברחוב יונה, הוא יעשה לך פדיון נפש, והוא יכול לעזור לך". מיד הלכה האשה לרב, והוא עשה לה פדיון נפש ובירכה, שתזכה לזרע של קיימא, וזכתה אחר כך לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.

על הנהגותיו המופלאות, כיצד סירב להינות ולא הטריח את הזולת:

סיפר על עצמו, כי מאז שנשא את אשתו הרבנית שתחיה, לפני כשבעים שנה, ועד היום, כשרצה לשתות כוס קפה, מעולם לא הכין רק לעצמו, אלא תמיד הכין גם לאשתו. הקשה נכדו: "ומה יקרה, אם סבתא לא תרצה?" ענה לו: "אני את שלי עשיתי".

כיוצא בזה סיפר המקובל הרב בניהו שמואלי שליט"א:

"פעם אחת הגיע הרב בשעת לילה מאוחרת לביתו, הדלת הייתה נעולה, ובכיסו לא היה המפתח. מאחר ולא רצה להפריע את מנוחת אשתו, לא נקש על הדלת, אלא נותר מחוץ לבית במשך כל הלילה".

סיפר הרב יעקב יוסף זצ"ל על מעשה החסד של הרב:

לפני זמן לא רב הגיע הרב לתחנת "מגן דוד אדום" במטרה לקבל טיפול רפואי. כשהגיע הרב ברגליו (ולא בסיוע רכב) הזדעזע בעל התחנה, בראותו את הרב הישיש, ומיד חש לטפל בו. הרב פנה אליו ואמר: "לא בי תטפל, כי אם באדם שליוויתי הנה!". בעל התחנה העיד, כי הרב ליווה בעצמו את אחד מעניי העיר, שהיה מחוסר דיור, המוכר לתחנה, והדבר היה לפלא, איך הרב ברוב חמלתו חס על האדם וחשש לבריאותו והוליך אותו ברגליו לתחנה, כדי שיקבל טיפול רפואי הולם, על אף גילו המבוגר והמאמץ הגופני הנדרש ממנו בליווי זה. המתין הרב, עד שיקבל את הטיפול הרפואי, ולאחר מכן החזירו במונית לביתו.

אחד מתלמידי הרב סיפר:

"במשך תקופה ארוכה התקשיתי למצוא את זיווגי. באחד הימים נפגשתי עם בחורה, ונראה היה לי, כי ישנה התאמה בינינו, ונוכל לבנות בית נאמן בישראל. אולם למגינת לבי, הבחורה סירבה להמשיך להיפגש, מכיוון שעבדתי לפרנסתי במשך כל היום, ואילו היא ביקשה תלמיד ישיבה, שילמד חצי יום. סיפרתי זאת בצער לרב. בו במקום חייג הצדיק לבחורה ואמר לה: "מדבר יהודה מועלם! אני ערב עבור הבחור, שילמד חצי יום". הרב לא הסתפק בכך, אלא נטל את קולמוסו וכתב מכתב חם עבורי, ואת התחייבותו האישית, שאלמד חצי יום". הוסיף הבחור בהתרגשות, "היכן ניתן למצוא רב שכזה, שישפיל את עצמו כדי לעזור לתלמידו?!".

מספר ימים לפני פטירתו

הזמין אבי הבן את הרב לברית מילה של בנו, הסכים הרב, למרות שמדובר היה על חשבון מנוחת הצהריים שלו. התפלא אבי הבן, והבין, שהרב סבור שהוא יישב סנדק. כדי שלא תיגרם אי נעימות, הודיע אבי הבן לרב שאין בכוונתו לכבדו בסנדקות. אמר הרב לסובבים אותו: "מאחר שאינני הסנדק עדיף לי לנוח ולאגור כוחות להמשך היום מאשר ללכת לברית. אבל, בכל זאת אלך. ואם תשאלו מדוע, כדי שלא יחשבו המזמינים, שנעלבתי שלא כיבדונו בסנדקות, ויהיה להם חוסר נעימות מכך".

על ענוותנותו המופלאה,

ניתן ללמוד מן הסיפור שלפנינו: לפני כעשרים שנה ביקשו ממנו ראשי הישיבה דאז שילבש פראק כראוי לר"מ בישיבה, אך הרב סירב בכל בתוקף. לקחו את המידות שלו והוציאו לו מהארון את כל החליפות והשאירו לו רק פראק. כשבא בבוקר ללבוש חליפה ראה שיש רק ארוך. מיד לקח מספריים וגזר מהאורך.

כשהגיע לישיבה,

ראו זאת הרבנים ואמרו לו שאין מה לעשות, הוא חייב ללבוש פראק. אמר להם: "אני אעשה הסכם, קודם כל זה לא יהיה פראק, אלא מעיל ארוך. ודבר שני, אתם טענתם, שזה בגדי עבודה. אני אלבש רק בישיבה ומחוצה לה אמשיך בבגדים קצרים". וכך היה, כשהיה הולך להתפלל בבוקר שחרית, היה לובש קצר וכשיוצא לישיבה יוצא עם ארוך. גם בצהריים אחרי הישיבה לא היה הולך בבגד ארוך, אלא קודם כל מחליף את החליפה.

סיפר הרב יאיר אבא שאול

על כוחן של ברכות הרב וכיצד התקיימו במלואן - ולהלן סיפור אחד מני רבים: אחת המשפחות בשכונת "מקור ברוך" נערכה לקראת מסיבת ה"בר-מצווה" של בנם. אולם ההורים לא תכננו לערוך את האירוע בהפרדה, כפי המתבקש. כל רבני השכונה ניסו לדבר על ליבם להניאם מכך אך ללא עועיל.

שמועה זו גונבה לאוזנו של הרב,

קרא הרב להורי חתן הבר-מצווה ואמר להם: "אתם תקיימו את מסיבת הבר-מצווה של בנכם בצניעות, תוך כדי הפרדה בין הגברים לנשים, ואני מבטיח לכם בן בתוך שנה!". ההורים לא יכלו לסרב להצעה, מאחר שהם מחכים לבן במשך 8 שנים!!! ניאותו ההורים וערכו את האירוע בצניעות ובהפרדה המתבקשת. דברי הרב התקיימו במלואם, בתוך שנה זכו ההורים לתאומים.