אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הַגָּאוֹן הָרַב חַיִּים זָאנְוִויל אַבְרָמוֹבִיץ זצ"ל

הגאון הרב חיים זאנוויל אברמוביץ מריבניץ זצ"ל- נולד לפי אחת המסורות, בשנת ה'תרנ"ח (1898) בבוטושאן שברומניה. בגיל שנתיים וחצי התייתם מאביו ועבר להתגורר בבית האדמו"ר ר' אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט, שלא היו לו ילדים. הרבי אימצו ולימדו תורה. רבינו סיפר שבגיל שמונה עשרה שנים בלבד כבר ידע את כל הש"ס עם פירוש רש"י בעל פה. לפי המסופר, בעת חוליו של הרבי משטפנשט אמר לו הרבי: "שלושה דברים אני מעביר לך: את רוח הקודש שלי, את הצורה שלי ואת החן שלי". לאחר פטירת רבו עבר לשאץ. לאחר נישואיו התגורר ליד חותנו ביאס ובהמשך עבר לקישינב ולריבניצה.

לאחר השואה נשאר להתגורר בריבניצה תחת השלטון הקומוניסטי, שאסר פעילות יהודית, והחל לשמש כאדמו"ר. הוא מסר שיעורי תורה, מל ושחט במסירות נפש, ולכן היה נתון תחת מעקב השלטונות. הקפיד על טבילה במקווה במסירות נפש אפילו בקרח. בכל לילה ערך תיקון חצות באריכות גדולה ובבכיות, ולעיתים נמשכה עבודתו שעות רבות. הלך עם שק תחת בגדיו והרבה בתעניות. גאון עצום. רבים פנו אליו ונושעו. על פי המסופר, היה בעל רוח הקודש ואף העיד על עצמו כי ביכולתו לראות "מקצה העולם ועד סופו".

בשנת ה'תשל"ג (1972) עלה לארץ ישראל. בתחילה התגורר בקריית באבוב בבת ים, לאחר מכן בבני ברק ובהמשך בירושלים. נודע כקדוש עליון וכבעל מופתים. בשנת ה'תשל"ד (1973) עבר לארצות הברית והתגורר במיאמי, בקראון הייטס, בסי גייט שבברוקלין ולבסוף במונסי. תושבי מונסי כינו אותו ה'בבא סאלי' של האשכנזים. נפטר באיסרו חג סוכות, כ"ד בתשרי ה'תשנ"ו (1995). לפי מסורת שנת לידתו ה'תרנ"ח, חי כ-97 שנים. ציונו בבית העלמין במונסי.

אביו: ר' משה (היה תלמיד של האדמו"ר ר' אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט). אימו: מרת יוטא ציפורה. נשותיו: מרת שרה (זיווג ראשון), מרת פרידא מלכה (זיווג שני). מרבותיו: האדמו"ר ר' אברהם מתתיהו פרידמן משטפנשט, הגאון ר' יהודה ליב צירלסון (הרב מקישינב) והגאון ר' יהודה אריה לייבוש פרנקל מבוטושאן. חברותות: האדמו"ר ר' יעקב יוסף טברסקי מסקווירא והאדמו"ר ר' אליעזר זוסיא פורטוגל מסקולן.

סיפר ר' צבי הירש גרז'וי, שאביו שימש כמשב"ק של הצדיק: "ידוע כי הרבי היה הולך לטבול גם בימי החורף הקרים ביותר, כשהנהר היה קפוא כולו. הוא היה יוצא מן הנהר כחול כולו. באחד הימים הגיעו נערים לא יהודים לנהר וראו את הרב נכנס לנהר. הם החלו לזרוק לעברו אבנים. הרבי יצא מן המים לאחר כמה דקות והביט בהם לרגע אחד קצר. אחד מהם באותו הרגע הפך למשותק וכך נשאר עד יומו האחרון. העיר כולה הייתה בהלם למראה קדושת רבינו".

עוד סיפר ר' צבי הירש גרז'וי כי באחד הימים ביקש הרבי מאביו שיסיע אותו לאחת העיירות הרחוקות ביותר, כדי לעשות שם ברית מילה. הנסיעה ארכה כמה שעות. אחרי כמחצית מזמן הנסיעה ראה אבי כי הדלק עומד להיגמר והוא אמר שחייבים לעצור בעיירה הקרובה כדי להיכנס לתחנת דלק. הצדיק לא התייחס לדברים ואמר: "לא צריך למלא דלק". ואכן כך היה. הם הגיעו עד אותה עיירה בלי שמילאו דלק. אחרי שהגיעו למקום, הרב אמר לאבי שייסע לריבניץ לבדו. אבי סמך על דברי רבינו וגם כעת לא מילא את הרכב בדלק ונסע את כל הדרך חזור בלי דלק. כשהגיע לעיירה, נכנס לבית הרבי כדי להניח שם דבר מה. שם פגש את הרבנית שסימנה לו להיות בשקט. הוא שאל: "מה קרה?", והיא השיבה שהרבי כבר הגיע לפני מספר שעות וכעת הוא נח בחדרו.

רבינו הרבה בטבילות, ומדי יום טבל ש"י 310 טבילות. כשנשאל על כך השיב: "יש כל כך הרבה צרות, אבל יהודי צריך לעשות מה שצריך. התפקיד שלי לפעול ישועות". וכך פעל באמצעות הטבילות. באחת הפעמים היה הרב צריך להיות מסדר הקידושין באיזור תל-אביב. הרבי היה צריך לנסוע לחתונה ועדיין לא התפלל שחרית. כיוון שרצו שהרב יספיק עוד להגיע לחתונה, הביאו את הרב למקווה מים שהיה בקרבת מקום. אלא שהרבי אמר: "זה לא מקווה, זה מים". כשנשאל מדוע אומר הוא כן, אמר: "תבררו אצל ר' אברהם מאיר פקשר אם המקווה בסדר". (מדובר ביהודי בשכונת סנהדריה בירושלים שהיה אחראי על החלפת המים במקווה). כשהתקשרו אליו, היה הלה בהלם וסיפר כי לפני מספר שעות הוא החליף את המים והיה צריך לתקן משהו, ולכן ניתק את המקווה מהבור והוסיף: "המקווה הוא מהודר, אבל באותה שעה הוא לא היה מחובר לבור". ותהה, "כמה אנשים כאלה יש, שיכולים להרגיש שזה רק מים?".

באחת הפעמים הגיע אדם לבקש ברכה מרבינו מכיוון שרצה להיכנס לעסק מסוים. הצדיק הביט לעברו ואמר לו: "אל תיכנס לעסק הזה!". אותו האדם אמר: "אבל רבינו, זה משתלם מאוד, אפשר להרוויח פה הרבה!". אבל הצדיק המשיך ואמר: "לא כדאי לך!". אותו אדם לא שמע לקול רבינו כי הרגיש שרק רצה לקבל ברכה ולא יעוץ. בסופו של דבר סיפר שהוא שילם על כך ביוקר וכל העסק לא השתלם כלל וכלל כדברי רבינו.

סיפרה אשתו הרבנית- פעם הלכנו לטייל. כל יום הוא נהג ללכת לטיול קצר. במהלך ההליכה הוא אמר: "כשאני מרגיש טוב, אני יכול לראות מקצה העולם ועד סופו". בנוסף אמר: "יש דברים שאני יודע, אך אין לי רשות לספר. זה ממש מתפוצץ בתוכי".