אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הַגָּאוֹן הָרַב דָּוִד הַלֵוִי יוּנְגְּרַיְז זצ"ל

הגאון הרב דוד הלוי יונגרייז זצ"ל- נולד ב-י"ג בשבט ה'תרנ"ח (1898) בירושלים. נקרא על שם אבי אימו, ר' דוד יולס מברזווה-ירושלים. כבר מילדותו ניכר כי לגדולות נועד. אביו השקיע מאמצים גדולים ובחר במלמדים פרטיים עבור רבינו והשגיח עליו מאוד. פעם אחת אביו לקח את רבינו, כשהיה כבן 12, לשמוע שיעור מאת הגאון ר' יצחק ירוחם דיסקין. לאחר מכן שאל אם הבין את השיעור. רבינו ענה: "כן", וחזר על כל השיעור בתוספת קושיה על דבריו.

כשהיה בחור למד בישיבת 'אוהל משה'. לאחר נישואיו התמנה על ידי הרב יצחק ירוחם דיסקין לכהן כר"מ בישיבת 'אוהל משה'. בהמשך מסר שיעורים בישיבת 'חתם סופר'. כיהן כראש ישיבת 'אנשי מעמד' וכן מסר שיחות בישיבת 'פורת יוסף'. בשנת ה'תרפ"ט (1929) התמנה על ידי העדה החרדית לשמש כרב שכונת 'ימין משה' במקומו של הגאון ר' מרדכי לייב רובין. בשנת ה'תרצ"א (1931), כשהיה כבן שלושים ושלוש שנים בלבד, מונה על ידי הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד לדיין בבד"ץ העדה החרדית.

לאחר כיבוש העיר העתיקה על ידי הלגיון, הלך יחד עם קבוצת הנשים בשביל להצילן מאיסור שבויה, ובזכות זאת ניצל מהשבי לאחר שהנשים שוחררו. בהמשך התמנה לכהן כראב"ד העדה החרדית, תפקיד אותו מילא עד יומו האחרון. בתפקידו כדיין התבלט בזהירותו המופלגת מאיסור שוחד והיה מקפיד שלא לדון אדם שעשה לו בעבר טובה כלשהי, זניחה ככל שתהיה. הגאון מרן ראש הישיבה ר' יהודה צדקה זצ"ל נהג להביא את רבינו לישיבת 'פורת יוסף' כדי שייתן שיחות חיזוק לתלמידים.

פעם מרן הרב בן ציון אבא שאול זצ"ל התבטא ששיחותיו של רבינו תואמות לשיחותיו של הגאון ר' יונתן אייבשיץ בספרו 'יערות דבש'. ענוותן מופלא. נפטר במוצאי שמחת תורה, כ"ג בתשרי ה'תשל"ב (1971). חי כ-73 שנים. ציונו בהר הזיתים בירושלים. נטמן ליד אביו.

אביו: ר' ברוך ראובן שלמה (מעסקני ורבני היישוב החרדי בירושלים וממקימי 'העדה החרדית'). אימו: מרת אלטא פרל. אשתו: מרת פועה מרים (בת ר' אשר זוסמן דיליאון, מרבני ישיבת 'עץ חיים' ומראשי ועד הכללי כנסת ישראל). מרבותיו: הגאונים ר' שמשון אהרן פולונסקי, ר' ירוחם פישל פרלא. מתלמידיו: הגאון ר' יעקב בלוי (חבר בד"ץ). מספריו: •אור דוד- דברי תורה ודרשות על התורה וכן תשובות וחידושים בהלכה, שיצאו לאור על ידי משפחתו לאחר פטירתו.

הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א סיפר על גודל ענוותנותו של רבינו: יום אחד התעוררה בביתנו 'שאלה' על כשרותו של עוף שנשחט עבורנו. בימים ההם, בטרם עידן המשחטות המסודרות והמשוכללות כבימינו, היו צריכים לדאוג לבד לכל השלבים של הכנת העוף: שחיטה, בדיקה, מליחה, הכשרה וכו'. אדוני אבי מורי זצ"ל שלח אותי אל רבינו עם העוף בידי כדי שיפסוק את כשרותו של העוף.

כשהגעתי לביתו של רבינו הוא התבונן היטב בעוף מכל צדדיו. לאחר מכן פנה אלי בחביבות ואמר: "ראה נא, אני כשלעצמי איני יכול לפסוק על שאלה זו... הבה נלך יחדיו אל הפוסק הגאון רבי ישראל יצחק רייזמן זצוק"ל" (ששימש כדיין באותה עת בעדה החרדית). לפני שיצאנו מהבית, רבינו עצר לרגע ואמר: "אולי ספר ה'שולחן ערוך' בבית של הדיין מונח למעלה במקום גבוה בארון. הוא אדם מבוגר ואין זה נכון להטריח אותו בטיפוס מיותר...". רבינו לקח בידו האחת את ספר ה'שולחן ערוך' יורה דעה (ח"א) הגדול שבביתו ובידו השניה תפס בידי, כשאני מחזיק היטב בעוף.

צעדנו ביחד במבואות העתיקים והקדושים של ירושלים עד שהגענו אל שכונת 'בתי ורשה', מקום מגוריו של הגאון רבי ישראל יצחק. שני האריות ישבו להם יחדיו בפלפולה של תורה, ולנו בבירור עומקה של הלכה, מתוך אהבה וכבוד הדדי מיוחד במינו. תוך כדי ליבון הדינים והצדדים בין שני גדולי הדור, עלתה שאלה מסוימת שיש לברר אצל השוחט.

אני שומע את רבינו אומר לרבי ישראל יצחק: "אי אפשר לשלוח את הילד לבד אל בית השוחט, הוא עדיין ילד. אני אגש אל בית השוחט ואברר אצלו ואשוב עם תשובתו כדי להעלות פסק של תורה!". עמדתי נבוך מהצד, מלא בושה, עד כמה נטריח את הרב בשביל העוף שלנו? למזלי הגדול בדיוק באותה השעה שבה רבינו רצה לצאת אל בית השוחט, הגיע לפתע אדוני אבי מורי זצ"ל אל בית הרב. הוא דאג בגלל שראה כי הזמן עובר ועדיין לא שבתי הביתה עם העוף. לכן הוא יצא לקראתי לעבר הבית של רבי דוד.

כשהגיע לשם הרבנית אמרה לו שהרב יצא ביחד עם הילד לשכונת בתי ורשה, לבית של רבי ישראל יצחק. כך מן השמיים אבי הגיע ממש כשעמדנו בפתח הבית, כשרבינו כבר מוכן לצעוד איתי לבית השוחט. אבי הבין מיד מה קורה וסידר הכל על הצד היותר טוב, שלא להטריח את כבוד הרבנים החשובים. רבן של ישראל, גאון עצום ונפלא, הרב הגדול בעצמו! לא פחות ולא יותר מוכן 'לבזבז' שעתיים תמימות מזמנו על שאלה של ילד קטן. בנוסף לזאת אינו רוצה בשום אופן לפסוק בעצמו ולסמוך על דעתו הרחבה והקדושה... (מעובד מתוך 'דרשו')

הגאון ר' אליעזר טורק סיפר ששמע מדודו, הגאון רבי ישראל אהרן קופשיץ שליט"א, מראשי ישיבת 'תורה אור': רבי דוד קבע את מקום תפילתו בבית הכנסת שבשכונת בתי אונגרין בירושלים. לאחר התפילה היו המתפללים עוברים על פניו של רבינו כדי לאחל לו 'א גוטע'ן שבת'. שבת אחת לאחר שסיימו כל המתפללים לעבור על פניו, רבינו צעד בצעדים זריזים אל מחוץ לבית הכנסת, התקדם לעבר אחד הבתים בפאתי השכונה, ונקש בעדינות על הדלת.

בני המשפחה פתחו ונדהמו לגלות את רבינו עומד בפתח ביתם. רבי דוד הסביר בענווה ובפשטות: "כעת עברו המתפללים לאחל לי 'א גוטע'ן שבת', אחד הילדים בשכונה, כמדומה שהוא בן משפחתכם, גם הוא עבר. בדיוק באותו רגע אחד המתפללים עיכב אותי בשאלה הלכתית. לכן לא השבתי לו כהוגן על איחוליו, באתי לכאן כדי להשיב לו 'א גוטע'ן שבת'."... (מעובד מתוך 'אוצרותיהם אמלא')