אם ראשונים כמלאכים- מָרָן הַגָּאוֹן הָרַב שְׁמַרְיָהוּ יוֹסֵף נִסִּים קָרֵלִיץ זצ"ל

מרן הגאון הרב שמריהו יוסף נסים קרליץ זצ"ל- נולד ב-י"ח באב ה'תרפ"ו (1926) בקוסובה שבבלרוס. בשנת ה'תרצ"ו (1935) עלה לארץ ישראל עם הוריו ולמד בישיבת 'תפארת ציון'. בהמשך למד בישיבת לומז'ה ולאחר מכן בישיבת פוניבז'. בשנות ה-50 היה ר"מ בישיבת ויז'ניץ בבני ברק. בשנת ה'תשי"ט (1959), עם פטירת אביו, התחיל לשמש תחתיו כראש כולל 'חזון אי"ש' וכרב בית הכנסת הליגמן, מבתי הכנסת הראשונים בבני ברק. בשנת ה'תשכ"ח (1967) הקים את בית דין צדק בני ברק, שבראשו עמד כיובל שנים, בעידודו של הצדיק ר' יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל (ה'סטייפלר' זיע"א). בנוסף שימש כרב שכונת 'רמת אהרן' בבני ברק. בשנת ה'תשל"ז (1976) מונה כחבר במועצת גדולי התורה. בשנת ה'תשמ"ט (1988), עם הקמת מועצת גדולי התורה של דגל התורה, עבר אליה ושימש כחבר בה. מבכירי פוסקי ההלכה החרדים הליטאים. ענוותן מופלא. השכין שלום בית בין זוגות רבים. אהבתו לזולת הייתה מופלאה והוא סייע בכל כוחו. נפטר במוצאי שמחת תורה, כ"ג בתשרי ה'תש"פ (2019). חי כ-93 שנים. ציונו בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק.

אביו: ר' נחום מאיר. אימו: מרת בתיה (אחותו של מרן החזון אי"ש). אשתו: מרת לאה (בת ר' צבי קופשיץ מירושלים). מרבותיו: הגאון ר' מיכל יהודה ליפקוביץ. בניו: ר' שאול (משמש כראש כולל 'חזון אי"ש'), ר' אברהם ישעיהו (רב בית הכנסת הליגמן וחבר ועדת הרבנים של המרכז הרפואי מעייני הישועה), ר' מרדכי (שימש כראש עיריית בני ברק מטעם מפלגת דגל התורה), ר' נחום (רב קהילה בבאר שבע), ר' שמואל הלל (ניהל את בית דין צדק בני ברק). מחתניו: ר' שריאל רוזנברג (ראש בית דין צדק בני ברק), ר' מנדל לובין (דיין ומו"צ), ר' אהרן אוסטרן (ר"מ בישיבת ארחות תורה ורב בית הכנסת צא"י יד אהרן בשכונת רמת אהרן בבני ברק). מתלמידיו: הגאונים ר' שריאל רוזנברג (חתנו וממלא מקומו בבית הדין), ר' יהודה סילמן (דיין ורב ביה"כ 'קהל חסידים' בשכונת רמת אלחנן), ר' שבח צבי רוזנבלט (ראש רשת בתי הוראה, רב קהילת שיח יצחק במודיעין עילית וחבר בד"צ שארית ישראל), ר' אברהם יצחק הכהן רובין (רב קהילת בני תורה ברחובות וחבר בד"צ שארית ישראל), ר' יצחק מרדכי רובין (רב קהילת בני תורה בהר נוף), ר' יהודה אריה דינר (רב ביה"כ 'דברי שיר' בבני ברק), ר' שמעון גלאי (דיין).

מספריו: •שיעורי הגר"נ- על הלכות תרומות ומעשרות במשנה תורה לרמב"ם •חוט שני- על הלכות ריבית, נידה, שבת, שמיטה, יום טוב וחול המועד, פסח, ראש השנה וימים נוראים, תלמוד תורה ותפילין •קובץ הערות ומראי מקומות- חמישה כרכים. מתורתו: •נשיח בחוקיך- עלון שבת היוצא ע"י תלמידיו ובו מדברי תורתו.

הגר"י זילברשטיין סיפר על אישה אחת שבאה לפני רבינו. היא התלוננה בפניו שהיא מאוכזבת מאוד מבעלה. לפני החתונה שמעה עליו דברים נפלאים על שקידתו הרבה בתורה. והנה עכשיו נוכחת לראות שלא מיניה ולא מקצתיה, ולכן ברצונה להתגרש. רבינו שאל אותה תוך כדי דיבור: “אם אקבע ללמוד בחברותא עם בעלך, האם תסכימי להישאר איתו ולא להתגרש?". האישה המופתעת השיבה מיד בחיוב. למרות סדר יומו שהיה עמוס ביותר, למען השכנת שלום רבינו לא היסס מליטול לעצמו חברותא חדשה עם כל הקושי הכרוך בכך.

הרב ישעיהו קרליץ, יד ימינו של מרן הגאב"ד, סיפר ותיעד: היה זה לקראת אסיפה מצומצמת של רבנים אודות מינוי של יהודי מסוים לתפקיד ציבורי בבני ברק. רבינו היה סבור שאין למנות את האיש לתפקיד המדובר, בשום אופן! לפני שיצאתי עם הרב לאסיפה הוא התבטא באוזני: “אני לא אתן בשום אופן שימנו אותו". כאשר הרב מתבטא כך זה אומר את כל התקיפות ההשקפתית מבחינתו.

האסיפה המצומצמת של הרבנים נפתחה והתנהלה בטוב טעם כמו כל האסיפות בראשות שני פוסקי ההלכה, מרן הגאון ר' שלמה הלוי ואזנר זצ"ל ורבינו. מלבד כמה פרטים נוספים שנידונו באסיפה, מינו בה את האיש המדובר לתפקיד, כמובן למורת רוחו של מרן הרב. אני עמדתי משתומם מהצד. לא ידעתי מה קורה כאן. מדוע הרב שתק ולא אמר מילה בנושא. בדרך חזרה לביתו, שאלתי בתמיהה: “מה קרה שהרב לא דיבר מאומה ולא הביע את דעתו הכאובה?!" הרב השיב לי במילים בודדות: “הרב ואזנר החליט". כלומר, תמיד באסיפות כאלו, לפני שמרן הרב ואזנר הביע את דעתו היה פונה אל מרן הרב ושאל: "מה אתם אומרים על כך?", הפעם, משום מה, היה ברור לו כי כולם בדעה אחת, ולכן פתח ואמר: “התאספנו כאן למנות את פלוני אלמוני לתפקיד". לכן, מרן הרב לא דיבר מאומה. כי אם מרן הרב ואזנר לא שואל, רבינו לא מביע דעה. אם מישהו מבין את המימד של הענוה וההתגברות בעניין ציבורי, שמרן הרב היה סבור עקרונית שלטובת הכלל אין למנותו. למרות זאת הבליג בגלל כבודו של מרן הגר"ש ואזנר. (מעובד מתוך מוסף ש"ק 'יתד נאמן')

מעשה היה בגיורת אחת שלפני שהתגיירה היתה נשואה עשר שנים. הרופאים אמרו לה שלא תוכל לזכות לזש"ק. לאחר שהתגיירה אצל רבינו ביקשה ברכה. רבינו אמר לה: “הרי על גר נאמר כקטן שנולד דמי. אם כן כל הבעיות שהיו קודם לא שייכות לעכשיו", ובירך אותה שיהיו לה ילדים. כעבור שנה נולד לה ילד והיא באה איתו לקבל ברכה מרבינו. ('הליכות שני')

הרה"ג ר"ש גריינמן שליט"א סיפר מעשה מופלא על רבינו: יום אחד ניגש לרבי ניסים שכן שגר בבניין. הוא טען שנגרם לו נזק גדול מכיוון שסיידו אצל הרב בבית ושפכו את שאריות הצבע לביוב וזה עשה סתימה והיה צריך להזמין אינסטלטור לתקן ושילם לו 600 ש"ח. לכן הוא תובע מרבי ניסים שישלם לו את כל ההוצאות.

באין אומר ודברים רבי ניסים הוציא מיד מהכיס 600 ש"ח ונתן לשכן. אחרי שהלך, רבי ניסים אמר כי לפי האמת יש שלוש סיבות שהוא פטור מלשלם: “סיבה ראשונה: כששופכים צבע זה לא עושה סתימה, זה נשטף. סיבה שניה: הקו ביוב של השכן הוא מהצד השני של הבניין ולא משותף עימנו. סיבה שלישית: אנחנו כלל לא צבענו את הבית...". שאלו אותו: “אז מדוע שילמתם?", רבינו השיב: "עם שכנים צריך לדעת לחיות טוב ובשלום".