אִם רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים- הרב מֹשֶׁה יַעֲקֹב הַכֹּהֵן רָבִּיקוֹב זצ"ל- הַפַּנְדְלָר הַקָּדוֹשׁ

הצדיק הנסתר רבי משה יעקב הכהן רביקוב זצ"ל, הידוע בכינוי 'הסנדלר הקדוש'- נולד בחודש סיוון ה'תרל"ג (1873) בייז'ורי שבפלך גרודנה שבליטא (כיום בלארוס), כאשר אביו היה כבן 70. בשנת ה'תרע"ג (1913) עלה לארץ עם משפחתו והתיישב תחילה בכפר אוריה. לאחר מכן עבר ליפו ופתח סנדלריה ברח' שבזי. בהמשך התגורר ברח' רב אשי פינת השחר בתל אביב, בבית דל. רבינו בחר להתפרנס מיגיע כפיו מעבודתו כסנדלר, ובד בבד הקדיש שעות רבות ללימוד התורה. טרם יצא לעבודתו למד שבע שעות רצופות, ואף לא התקין חשמל בסנדלריה כדי שמיד עם חשיכה ישוב ללימוד התורה. בחדר עבודתו נמצאו ספרי קודש לצד כלי הסנדלרות. בצעירותו נהג מדי יום חמישי לצאת למאפיות שבאזור, לאסוף חלות ולחלקן בבתי יתומים ואלמנות. כששאלו אותו: "מהיכן הוא יודע אילו משפחות זקוקות לעזרה?", היה משיב בחיוך: "אני יודע". את כספו חילק בסתר לנזקקים.

ענוותן מופלא, גאון בנגלה ובנסתר, למדן מופלג וירא שמיים. מרן החזון אי"ש העיד עליו כי הוא מראשי הצדיקים הנסתרים שבדור. בכתבי ידו מופיעים דברים על גילוי אליהו הנביא. לאחר שהתפרסם נהרו אליו רבים כדי לקבל את ברכתו בענייני רפואה, שידוכים, פרנסה, פרי בטן ועוד, וסיפורי ניסים ומופתים רבים נקשרו בשמו. דרכו הייתה בתכלית הפשטות, ולעיתים היה מורה על קריאת פרקי תהילים או נותן מרשמים פשוטים שניתן היה להשיג בבית המרקחת. ביום פטירתו ביקש מבנו לקרוא עימו פרק קמ"ו שבתהילים, מילה במילה. כשהגיעו לפסוק "תֵּצֵא רוּחוֹ יָשֵׁב לְאַדְמָתוֹ" (תהילים קמ"ו, ד'), הבין בנו למה ירמזו הדברים וברח מן הבית. לאחר מכן ביקש הצדיק מעובר אורח שיקרא עימו את הפרק, ולאחר מכן החזיר את נשמתו לבוראו. נפטר בשמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשכ"ז (1966). חי כ־93 שנים. ציונו בבית החיים שומרי שבת בבני ברק, בסמוך לציונו של מרן החזון אי"ש.

אביו: ר' יוסף (שימש כחייט ובכך הסתיר את תורתו. חי כ־98 שנים). אימו: מרת מרים. אשתו: מרת רבקה לאה (בת ר' מנחם לאם. נישאו בשנת ה'תרנ"ה [1895]). ילדיו: ר' יוסף, מרת רחל, מרת זהבה ומרת רוחמה. מרבותיו: אביו ר' יוסף, המקובל רבי שלמה אלישיב (מחבר הספר 'לשם שבו ואחלמה'). מתלמידיו: המקובל רבי אברהם יחיאל פיש (המכונה 'הבנאי הקדוש'). מספריו: • לקוטי רבי משה יעקב- דברי תורה והנהגות שנאספו מתורתו של רבינו.

ערב מבצע סיני צפה את המלחמה והודיע על כך למקורביו, והוסיף כי 'היהודים ינצחו'. לפני פטירתו הותיר בקבוק יין סגור והורה לפותחו רק לאחר הניצחון על גמאל עבדול נאצר שר"י. חצי שנה לאחר פטירתו נערכה מלחמת ששת הימים, שבה נוכחו לראות כולם את חסדי הבורא ואת הניצחון הגדול על ארצות ערב ולאחריה נפתח בקבוק היין, כפי שציווה בעת פטירתו. אותו יין שלגימה ממנו נחשבה לסגולה ורבים שזכו לראות ישועות.

רבים נושעו באמצעות הרב. סיפר יהודי אחד, כיצד נושע באמצעות רבינו מספר פעמים ועל העובדה שהרב היה בעל רוח-הקודש: "כשעלינו לארץ, הייתה באותו זמן תקופת ה'צנע' בה אנשים קיבלו תלושים ובאמצעותם רכשו מזון. אבי, רכש מסעדה לפרנסתו בשערי בית-הרפואה בלינסון (הקיוסק קיים עד היום). המסעדה סיפקה מזון לפועלים שעבדו בקרבת מקום, למחרת הגיעה מפקחת ממשרד המסחר והתעשיה ושאלה את אבי: 'מה מעשיך במסעדה?'- 'מה פירוש מה מעשיי כאן? קניתי את המקום' ותמה לפשר השאלה. אך המפקחת המשיכה: 'איך קנית מקום השייך למשרד המסחר והתעשייה ולחברת סולל בונה?'. ובמקום הוציאה צו סגירה למקום".

"עיניו של אבי חשכו, שכן כל הכסף אשר חסך ירד לטמיון, והגיע הביתה בעיניים דומעות מבכי. בעודו עומד מחוץ לפתח הבית הבחינה בו השכנה גב' חייקין, אשר הייתה בעלת פרדס. היא התעניינה לפשר הדבר, ואבי שטח בפניה את כל הסיפור, על החנות אשר רכש, ועל המפקחת ממשרד המסחר והתעשיה שסגרה לו את המקום. השכנה בתמימותה השיבה: 'תן לי חמש לירות, ואני אסע לצדיק שלי בתל אביב ואבקש את ברכתו, את העודף מהנסיעות אחזיר לך', אבא נתן לה את מבוקשה, והיא מיד נסעה לצדיק. כעבור מספר שעות היא חזרה ואמרה, שאין לו מה לדאוג שכן כך אמר הצדיק".

דברים אלו לא הרגיעו את אבי, שכן לא ידע מהיכן תגיע הישועה. אולם למחרת עם בוקר הגיעה המפקחת ממשרד המסחר והתעשיה ואמרה לאבא: 'כל הלילה אני מחפשת אותך להתנצל על עוגמת הנפש, אשר גרמתי לך' ונקבה בשעה המדויקת שבה נזרקה במוחה המחשבה על מה שהיא עוללה לאב המפרנס את משפחתו ואב לילדים רכים, ולא זו בלבד, אלא אף נפסק לו פיצוי לקבל מנות יתר של סוכר תה ושאר מצרכי מזון אשר היה זכאי לקבל. בדקו ומצאו, כי השעה בה התהפך לב המפקחת היתה השעה המדויקת אשר השכנה הזכירה את הבעיה אצל ה'סנדלר'.

"הסיפור לא נגמר בזה, המקום סבל מפריצות, שהיו לגל גנבות גואה, הנזק והפחד היו עצומים, וכל בוקר היה אבא פותח את המסעדה ומגלה עוד פריצה מהערב, נזקים שהסבו לו עגמת נפש רבה וטרדות נפש עצומות, החלטתי, שאני הולך לבקש את ברכת ה'סנדלר' אולם מכיוון שלא חשתי בטוב, העליתי בכתב את פרטי המעשה, את המכתב תפרתי בחוטים ושלחתי עם חבר, הלה נסע ל'סנדלר' והעביר את שליחותי ובקשתי".

"משחזר הלה, שאלתיו: "נו, מה היה אצל ה'סנדלר?'. סיפר הלה, כי הצדיק בירך אותנו לישועה. שאלתי: 'האם הוא ראה את המכתב?'- 'לא'. עברו מספר חודשים והזדמן לי לבוא בעצמי אל ה'סנדלר', לפליאתי אני רואה, כי המעטפה שלי עדיין סגורה עם התפירה, והוא משתמש בה כדף כתיבה מצידה האחורי. שאלתי: 'מה טיבו של מכתב זה אשר הינו כותב עליו?' והצדיק עונה לי בבטחה: 'הרי כבר הסתדר העניין אשר כתבת לי, הלא כן? אם כן מהן טענותיך?'. הייתי המום, והבטתי על עצמי, כיצד ייתכן ו'הסנדלר' ידע מה שכתוב במכתב, למרות שהוא נשאר סגור בתפירה הרמטית, וכיצד קרא הוא את מחשבתיי וענה לי בדיוק מה שעלה בליבי אז?".

קרדיט תמונה: אביר על סוCc-by-sa-3.0 ,ο- לאחר עיבוד
שמחת תורה | כ"ב תשרי תשפ"ז -כ"ח תשרי תשפ"ז | גיליון 429 פניני הצדיקים | 91/2
gilyoines.com