הרב יעקב יוסף כ"ץ הידוע כרבי יעקב יוסף מפולנאה זצ"ל- נולד לפי אחת המסורות, בשנת ה'ת"ע (1705). בן למשפחת המקובלים ר' שמשון מאוסטרופולי זצ"ל, ר' יוסף כ"ץ זצ"ל (מח"ס 'יסוד יוסף'), ולמשפחת ר' יום טוב ליפמן הלר (מח"ס 'תוספות יום טוב'). בתחילת דרכו התנגד לבעש"ט, אולם כאשר הבעש"ט הקדוש הגיע לעיר שארגורוד, בה שימש רבינו כאב"ד, משך הצדיק את רבינו והוא הפך לתלמידו המובהק (ישנן גרסאות שונות כיצד הבעש"ט הקדוש משך את רבינו להיות חסיד). הלמדנות והקבלה ציינו את דרכו והשפיעו עליו השפעה מכרעת.
שימש כדיין וכאב"ד בשארגורוד שבפודוליה. לאחר הפיכתו לחסיד גורש ממשרתו על ידי בני עירו המתנגדים. בהמשך שימש כאב בית הדין בראשקוב, נימירוב ופולנאה. הנהגותיו מופלאות לאין ערוך. בכל היום היה מעוטף בטלית ותפילין ולא פסק מלימוד. למד לא פחות משבעה דפי גמרא בכל יום וקם בחצות הלילה להגות בתורה. הרבה להתענות. במשך שש שנים רצופות צם במשך היום ואכל בלילה, ושבוע אחד בכל חודש ערך תענית הפסקה ממוצאי שבת קודש ועד לקידוש של השבת שלאחר מכן.
גאון בנגלה ובנסתר. לפי המסורת החסידית התעוררה התנגדות חריפה לספרו 'תולדות יעקב יוסף'. מסופר כי ר' יעקב שמשון משפיטיווקא נסע לפראג בעקבות יחסו של ה'נודע ביהודה' לספר, התחפש לעני והקשה עליו בעת שיעורו. לבסוף סיפר שהוא הצעיר שבתלמידי רבינו, ולאחר שנוכח ה'נודע ביהודה' בגדלותו בתורה השתנה יחסו לספר. ר' דב בער, המגיד ממזריטש, אמר כי רבינו זכה לגילוי אליהו הנביא והשיג מדרגות גבוהות, ור' פינחס שפירא מקוריץ טען כי תורתו של רבינו היא מן השמיים. נפטר בפולנאה בכ"ד בתשרי ה'תקמ"ב (1781). לפי מסורת זו, חי כ-76 שנים. ציונו בפולנאה.
אביו: ר' צבי הכהן. בנו: ר' אברהם שמשון כ"ץ. מחתניו: ר' אברהם דב אוירבך מחמילניק, ר' צבי צאנזר. מרבותיו: ר' ישראל בעל שם טוב הקדוש. מתלמידיו: ר' יעקב שמשון משפיטיווקא. מספריו: •תולדות יעקב יוסף- תורת הבעש"ט ויסודות תורת החסידות. הספר נדפס בשנת ה'תק"ם (1780) ונחשב לספר החסידי הראשון שנדפס •בן פורת יוסף •צפנת פענח- פירושים •כתונת פסים. בשמות כל ספריו מופיע ברמז השם יוסף.
כיצד הרב יעקב יוסף מפולנאה התקרב ונעשה לתלמידו המובהק של הבעל שם-טוב
הוא מופלא ביותר, ידוע כי רבינו התנגד לחסידות. פעם אחד, אחד מתלמידיו המובהקים ביקש ממנו לבוא לחתונתו, והיות ותלמיד זה היה חביב מאוד בעיני הרב, הסכים הרב לבוא. החתונה נערכה במזבוז', עיירתו של הבעש"ט הקדוש, והוא התנה עם תלמידו שלא יגשו לבעש"ט. כשהגיעו סמוך לעיירה, הם שכנו באכסניה. הרב ראה כי אב התלמיד החל מתלחש וכי את החתונה יערוך הבעש"ט היות ואביה של הכלה הוא תלמיד הבעש"ט. הרב כעס על כך ועל ביטול התורה של זמן הנסיעה ולא רצה ללכת איתם.
לאחר מכן התרכך היות ואף תלמידי חכמים היו מבטלים את תורתם על-מנת לשמח חתן-וכלה. בהגיעו למזבוז' שאל היכן תערך החתונה, ואז נודע לו כי בביתו של הבעש"ט. הוא החליט לגשת שם ולהוכיח לכולם כי חס-וחלילה הבעש"ט אינו צדיק כפי שכולם חושבים. והנה, הגיע לבית ונדחק שם בין האנשים הרבים, והיות ולא הכירוהו, לא התייחסו אליו.
הוא שומע את הבעש"ט אומר: "אתם אנשי פולנאה, הרב יעקב יוסף הוא גדול בתורה. אבל השנה עברו עליו שני מקרים. המקרה הראשון, בערב פסח, היות ואשתו ניקתה לפסח, הוא עלה לעליית הגג ללמוד תורה. לאחר זמן הוא היה צמא. דרך החלון ראה את שואב המים עובר שם. הוא קרה לו, אבל שואב המים עשה את עצמו כאינו שומע. הרב ירד למטה וצעק עליו: "אני מרא דאתרא ואתה לא שומע לי?". למרות היותו כמרא דאתרא לא נכון עשה, משום ששואב המים הנו אחד מ-ל"ו הצדיקים ומיהר עם המים שלנו לצורך אפיית מצה". הרב שומע ומשתומם, אולם אמר לעצמו: "אולי שואב המים סיפר זאת".
והנה, הבעש ממשיך "ט ואומר: "עוד מקרה שעבר הרב. בערב תשעה באב, בעודו בוכה על חורבן הבית, הרב ברגיש חלישות נוראה וכי הוא עומד להתעלף. אחד מתלמידיו ניגש אליו והגיש לו תפוח ואמר שמדובר בפיקוח נפש. הרב בירך "בורא פרי העץ" ואז חשב לעצמו: "הפחות שבפחותים צם, ואני לא? הרי אני צם משבת לשבת" (באותו זמן נהגו מדי פעם להתענות ממוצאי-שבת ועד כניסת השבת לאחר מכן ברצף) ולא אכל את התפוח.
מרוב צער על הברכה לבטלה נרדם. בחלום הוא רואה שהוא מסתובב בעיירה ומולו עומד גן בעל עצי פרי. הרב השתומם, הרי הוא גר שם ומעולם לא ראה גן זה. הוא חיפש את שומר הגן ושאל: "של מי הגן הזה?". השומר ענה לתדהמתו כי הגן שייך לרב מפולנאה. הרב התפלא ואמר: "אני הרב, ואין לי אוכל אפילו די מחסורי, מהיכן יהיה לי גן?" השומר ענה: "הגן נוצר מהברכה לבטלה של הרב". הרב באותו רגע הקיץ והבין כי מדובר בחלום אמיתי. הוא ניגש לספר התהילים אבל נזכר כי מדובר בתשעה באב. לאחר חצות לילה התחיל קורא בדמעות את ספר ראשון מהתהילים ונרדם. בחלום אמרו לו כי העלים הקטנים שהיו על כל העצים נפלו, מעוצמת קריאת התהילים, ואז התעורר.
הרב מיד החל לקרוא את הספר השני מהתהילים בבכיות ונרדם, והנה מודיעים לו כי כבר נפלו כל הפירות ואז הרב התעורר. מיד החל לקרוא את הספר השלישי מהתהילים בזעקות רמות ונרדם, והנה מודיעים לו כי כבר נפלו כל הפרחים מהעצים והוא התעורר. מיד הוא החל לקרוא את הספר הרביעי מהתהילים בעצבות ובבכיות ונרדם, והנה מודיעים לו כי כבר נפלו כל הענפים מהעצים והוא התעורר. מיד הוא החל לקרוא את הספר החמישי בזעקות שבר של ממש ונרדם, והנה בחלומו מודיעים לו כי כבר נפלו כל הגזעים.
"ובכן, אנשי פולנאה" המשיך הבעש"ט, "אומנם יש לכם רב גדול, אבל הרב לא הצליח לעקור לגמרי את הגזעים והם רק נפלו. כדי לעקור את הגזעים הרב חייב לבוא אלי". רבינו מקשיב ולא מאמין למשמע אוזניו, כל מה שהבעש"ט הקדוש סיפר בדיוק קרה לו ולא החסיר מאומה. הוא ניגש לבעש"ט הקדוש וכשעיניו זולגות דמעות אמר: "הרב, באוזננו שמענו והיינו כחולמים" וקיבל את הבעש"ט כרבו המובהק.