Skip to content
יחידתי

אחדות ה' בתוך העולם

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

השי"ת נמצא הרי בכל מקום ממש, מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה. הכל הוא באמת אחד יחיד ומיוחד. אך בחיצוניות העולם אנו רואים הרבה פרטים; ריבוי של אנשים, ריבוי של מעשים, ריבוי של זמנים. כל נברא ונברא חלוק הוא מהנברא האחר במראה טעם וריח וכדומה. אבל האמת האמיתית היא, שהבורא היחיד הוא מחיה ומהוה את הכל. אין שום כוח ומציאות בעולם מבלעדו. בימים הנוראים אמרנו בפיוט וכל מאמינים "הכל יכול וכוללם יחד" - מצד הבורא נכללים כולם כאחד ממש, שהרי כולם משורש אחד מקבלים, ואין שום כוח זולת כוחו האחד.

ואמנם, הבורא כל עולמים מסתיר את עצמו ונותן מקום לאדם שנדמה לו שיש לו מציאות לעצמו, נדמה לו שיש בעולם עוד עניינים להתאוות חוץ מקרבתו יתברך, נדמה לו שיש הצלחות בעולם חוץ מההצלחה לעשות נחת רוח לו ית"ש, וזהו שורש כל העוונות.

לכן ימי התשובה והסליחה שעברו עלינו לטובה מהולים הם בהמלכת הבורא בעולם ובהשרשת ההכרה של "מלוך על כל העולם כולו בכבודך... וידע כל פעול כי אתה פעלתו". והכוונה על העולם הקטן שבי, על הלב הסורר שבי, שלא יחשוב לרגע שיש מציאות אחרת בעולם. ואף סיום היום הקדוש הוא בזעקתנו מעומק לבנו ז' פעמים "ה' הוא האלקים". וזהו המשכת הארה זו לחיי המעשה נעשית בימי הסוכות בכלל, ובמצות ארבעת המינים שבהם בפרט. בימים אלו אנו לוקחים את בהירות ההארה שקיבלנו בימי הדין, ומאירים זאת בעולם העשיה. את ההבנה והרגשת הלב אנו מורידים לחלק המעשה שבאדם.

וזה נעשה על ידי ארבעת המינים, אשר הם הפירות היחידים המבטאים 'אחדות' בעולמנו עולם הפירוד. ובלקיחתם, הרינו מאירים את הארת האחדות בכל חלקי המעשה.

כי כאמור, עולם העשיה הגשמי עולם הפירוד הוא. כולו נתון הוא תחת שינויים והתחלקות, שינויי הזמן, ושינויים של כל אחד מחבירו, שהרי כל נברא חלוק הוא ומפורד מחבירו. ברם יש כמה מיני נבראים שמאירה עליהם הארת האחדות, ואף שהם נבראים גשמיים ניכר בהם השראת האחדות של הבורא היחיד ומיוחד.

בענין זה פתח לנו ה'תניא' פתח (בסידורו) להבין מהות ארבעת המינים. וכדלהלן:

האתרוג: אינו נוהג כשאר הפירות ליפול מן העץ בסיום צמיחתו. הוא פרי עץ הדר "הדר באילנו משנה לשנה" (סוכה לה.), יען שינוי השנים אינו משפיע עליו, והתחלקות הזמנים אינה גורמת שיפול מן העץ. זאת אומרת שבמובן זה מאירה עליו הארה של אחדות שלמעלה מהתחלקות של זמן. התשובה האמיתית.

הלולב: הוא משונה משאר האילנות בצורת צמיחתו. בעוד שהענפים של שאר אילנות מפרדים אנה ואנה, כל ענף וכל עלה לצד אחר, שצורה זו מורה על הפירוד של כל אחד לעצמו; אין אחד שייך לחבירו, ואינו מקושר ודבוק עמו. הלולב אינו כך. אלא כל ענפיו גדלים כאחד ממש, כפותים ומקושרים כאחד.

אולם לא נצטווינו על גזע אחד, וכמו שדרשו חז"ל (סוכה לב.) שאין כוונת התורה לקחת ענף שהוא כגזע אחד. ואמרו שם "ואימא אופתא" (פירש רש"י: מעיקר הדקל, שהוא חלק ואין ענף יוצא ממנו לכאן ולכאן, שאין לך כפות הימנו), "כפות מכלל דאיכא פרוד והאי כפות ועומד לעולם". כי גזע אחד אינו מורה על אחדות. האחדות מתבטאת בריבוי של ענפים הגדלים כאחד יחד, כפותים ואגודים בשווה. צורת גדילה זו מורה על שורשם ממציאות הבורא היחידה.

ההדס: משונה בצורת עליו משאר עלים. בניגוד לשאר עלים, הם מאוחדים בשילושם, ויוצאים כאחד ממקום אחד, וחופים את עצם כולם כאחד יחד.

הערבה: נקראת בלשון חז"ל 'אחוונא' (שבת כ.), על שם שגדלות באחווה ואחדות. זהו גם עומק הענין המובא גם ב'בני יששכר' בשם הקדמונים (תשרי י, כד) שכל האילנות יש להם שר ומלאך ממונה עליהם, ואילו על ארבעת מינים אלו ממונה הבורא ב"ה לבדו. כי כל הבריאה חיותה הרי מן הבורא לבדו, אבל יש לבושים והסתרות, והקב"ה מתלבש בלבוש של מלאך ושר הממונה להעביר השפע אל הנברא. אין למלאכים אלו שום כח לעצמם ח"ו, אבל הם לבושים שמתלבש בהם המלך. אבל ארבעת מינים אלו אינם מלובשים בלבוש זה, ומתגלה בהם הארת אחדות הבורא לבדו.

ואותם ארבעה מינים עצמם אוגדים כאחד, בפעולה נוספת של אחדות והתכללות. אף שכל אחד הוא מין ופרי לעצמו, בנטילתם כולם כלולים ואגודים יחד, כי מציאות אחדותו של הקב"ה שורה עליהם, ומנענעים אותם לכל ארבע רוחות העולם, בכל שינוי וכל צד, ומאירים בעולם הגשמי, שכל שינוי וכל גשמיות אינם מציאות לעצמם - כי אם אחדות הבורא הפשוטה.

זהו עומק אחיזת המינים והנענועים בהלל דווקא. כי כשמאירה הארת האחדות ומציאות הבורא בתוך תוכיות האיברים, מתחילים כל האברים למלא את יעודם בעולם, אשר הוא "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו" (ישעיה מג, ז). וזהו ענין הפסוק "ועם נברא יהלל קה" (תהלים קב, יט) עם הנברא מחדש, הוא יהלל.

More in this printout

View the whole printout