המשל הפשוט על העניין הכללי של חג הסוכות, הוא כמו מישהו שחיפש חבר, הוא השקיע המון לרקום את הקשר, שלח מתווכים מכל הצדדים, עד שבסוף הקשר נוצר. מה הוא עושה אז? הוא מתחיל לחיות את זה, הוא מטייל עם החבר, אוכל ושותה איתו, הוא יסע איתו לשלשה ימים במירון, הוא כל הזמן ישתעשע בדיבורים על טובו ומעלתו של החבר הנפלא שזכה, וכדומה וכיוצא בזה, פשוט לחיות בפועל את הקשר שאליו נכסף כל כך.
וזה העניין של סוכות. כל הזמן באלול בראש השנה וביום הכיפורים היינו עסוקים לבנות את הקשר, ביקשנו 'מלוך על כל העולם בכבודך', התרצינו והתפייסנו והתוודינו, עד שהשי"ת נתרצה אלינו להחיות אותנו לשנה נוספת של קשר, ומה שאנו צריכים עתה זה פשוט להתחיל לחיות את זה.
זה פנימיות כל המצוות של חג הסוכות, הד' מינים הסוכה ומצוות השמחה וההלל; שהשי"ת הרי אינו גוף ולית מחשבה תפיסא ביה, ואיך נשמח בו? איך נטייל ונאכל ונשתה איתו? על כן הוא נתן לנו את המצוות, שהם אור אלקי של איברין דמלכא, שכביכול מלביש את מציאותו ית' אלינו כאן בעולם הזה הגשמי למטה, מתוך כך אנו אומרים הלל ורוקדים עם הד' מינים; מתוך כך אנו יוצאים לשבת בסוכה וצילו ית', שהעניין הפנימי כאן הוא לחיות את הקשר.
יש משל ידוע מה'חפץ חיים' זי"ע על מי שמתפלל ב'אהבה רבה' ואינו הולך אח"כ ללמוד, שהוא כמו מי שביקש מעשיר נדבה, וכשרצה לתת לו בפועל הוא לא הגיע לקחת... כך ממש דומה מי שהשקיע את כל העבודה של תשרי, וכשמגיע סוכות הוא לא עוסק בשמחה, הוא השקיע לבנות את הקשר, אך כשמגיע למעשה לחיות את הקשר בפועל הוא לא נמצא...