Skip to content
יחידתי

במצות סוכה זוכים אנו לשלימות האמונה שחיינו הטבעיים וקיומנו התמידי הוא מהשי"ת, ומוותרים אנו כל על צרכינו בעבור קירבתו יתברך

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

רוח אפנו נקודה מתוך דא"ח כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א

בסוכות תשבו שבעת ימים, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג, מב-מג). ופירשו חז"ל (סוכה יא:) שהסוכות במדבר היו ענני כבוד, ולזכר הנס הגדול הזה הוא מצוות ישיבתינו בסוכה. אולם עדיין צריך להבין, הדגשת התורה שענני כבוד היו בעת יציאת מצרים, דמהו הקשר בין ענני כבוד במדבר ליציאת מצרים.

והביאור, דהנה כל היסוד והמטרה של יציאת מצרים הוא השגת האמונה, וכלשון הכתוב "וידעתם כי אני ה'" (שמות ו, ז; ועוד), ועל כן עשה הקב"ה את כל הניסים בשידוד מערכות הטבע ביציאת מצרים, כי בכך נתגלה ונתברר שהשי"ת הוא כל יכול, ונתבררה האמונה. (וכמו כתב הרמב"ן סוף פרשת בא).

אולם רצון השי"ת הוא לרומם אותנו למדריגה יותר נעלה, שהוא לחיות עם השי"ת מתוך השגה וההכרה שכל החיות הטבעי והקיום התמידי שלנו הוא רק מהשי"ת, ועל כן הקיפם בענני כבוד - "צילא דמהימנותא" (זוה"ק אמור קג.). וכל סדר החיים במדבר, היה בצורה המביאה להכיר ולהאמין, שכל החיים הוא רק מהשי"ת, על ידי שהצילנו מנחש שרף ועקרב, וזן אותנו על ידי מָן מהשמים, וענני כבוד היו מכבסים ומגהצים בגדיהם.

נמצא שהענני כבוד השלימו את המטרה הפנימית של יציאת מצרים, שהוא יסוד האמונה. ועל ידי הענני כבוד הושפע השגת שלימות האמונה, דהיינו החיים התמידיים עם השי"ת, וכמו שכתוב (ירמיה ב, ב) "זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה", שהליכת בני ישראל במדבר היה מתוך שלימות האמונה בהשי"ת. ועל כן מדגישה התורה הקדושה שענני כבוד היו בעת יציאת מצרים, כי הוא ההמשך וההשלמה של יציאת מצרים, ועל כן גם מצות סוכה הוא זכר ליציאת מצרים.

ונכלל עוד בהנהגת הענני כבוד במדבר, הגילוי שכינה הנפלא שהשיגו בני ישראל, ומפורש בזוה"ק, שהוקשה לישראל ליכנס במדבר לאחר קריעת ים סוף, ועל ידי שהאיר להם אור השי"ת במדבר, על ידי הענני הכבוד, נמשכו ישראל ליכנס למדבר מתוך התשוקה לקירבת השי"ת, וקבעו בנפשם שמוכנים לוותר על כל מחמדי ותענוגי עולם הזה, וללכת למדבר ללא כל תנאים גשמיים, עבור קירבת השי"ת כי הוא הטוב המעולה ביותר מכל הטובות שבעולם, וכלשון הכתוב (תהלים עג, כח) "ואני קירבת אלקים לי טוב".

וזהו טעם מצות סוכה לדורות, לישב בצילא דמהימנותא, ולהשריש בקרבנו את הגילוי של ענני כבוד, לחיות עם השי"ת, שזהו שלימות האמונה, ועל כן אמרו חז"ל (סוכה ב.) בתוכן הפנימי של מצות סוכה "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי", בכדי לקבוע בנפשנו שאין לנו כל רשות ומציאות לעצמנו פה בעולם, והכל הוא רק חיות השי"ת.

ונקבע הזמן לכך דוקא בזמן אסיפת הגורן ויקב, כאשר האוצרות מלאים מכל טוב עולם הזה, ואזי עלולים אנו ח"ו לשכוח מהשי"ת ולהתנתק ממנו, ציוותה התוה"ק לצאת מדירתנו הקבועה בעולם הזה, ולהיכנס תחת צילא דמהימנותא, לחיות באמונה שהשי"ת נותן לנו כל צרכינו כדי סיפוקנו, וזולת השי"ת אין לנו כלום.

ובכלל הישיבה בסוכה בדירת עראי, הוא הויתור על צרכי וסדרי חיינו הרגילים ומנוחת נפשנו, ומקבלים על עצמנו כל ההפרעות הגשמיים שיש מחוץ לבית, עבור הישיבה בצילא דמהימנותא, כי צילא דמהימנותא הוא השראת השכינה, השגת קירבת ה', וכמו במדבר שעזבו כל מחמדי עולם הזה בשביל חביבות השכינה, כן הוא גם כן בזמנינו בחג הסוכות, כאשר ניכנס בצילא דמהימנותא.

וכל שמחת חג הסוכות - זמן שמחתינו, הוא בהשגת אור השי"ת, שהרי לא שייך שאדם שאין לו בית ואינו מיושב כראוי, שיהיה שמח, אלא כל השמחה הוא רק בדביקות באמונת השי"ת והשגתו, בצילא דמהימנותא.

More in this printout

View the whole printout