Skip to content
יחידתי

שמשם שואבין רוח הקודש

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

הצד השווה שבכל מועדי השנה הוא, שכולם הם זמני שמחה בה', וכפי שאומרים במחזור בכל חג ותתן לנו ה' אלקינו מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון', ועל אף זאת, בולט חג הסוכות שדווקא הוא נקרא 'זמן שמחתנו', זה הוא הזמן של השמחה, בה"א הידיעה; זה הוא כל מהותו של המועד, אשר כל מצוות החג הם מצוות של שמחה בה', הארבע מינים הם פירות המעוררים שמחה, כידוע מספר ה'חינוך'; ההלל; הנענועים; שמחת בית השואבה, שמחה ושוב שמחה ושוב שמחה.

השמחה הגדולה של סוכות, באה דווקא כתוצאה מהטהרה של יום כיפור; כי החטאים הם שגרמו לנו כל השנה להרגיש כישות נפרדת, ולהתרחק ע"י כך משמחה, אך עתה כאשר 'רחץ ה' את צואת בנות ציון' ביום כיפור ונטהרנו מכל החטאים, חוזר להאיר בנו הקשר העמוק שקיים בינינו לאבינו שבשמים, ופתאום אנו מגלים את הרצון האמיתי והפנימי שלנו - כי באמת אין לנו ציפיה ורצון אחר, מלבד אל קירבתו של אבינו האוהב שבשמים, ואנו מגלים את היעד הפנימי לאיפה שהנשמה חתרה במהלך כל השנה, ומוצאים עצמנו ביעד שאנו קרובים לה' בקירבה הגדולה ביותר ששייך, בצל כנפיו ית"ש, וממילא זה ממלא אותו בשמחה גדולה ועצומה.

זו היא השמחה אשר הכתוב אומר 'לישרי לב - שמחה', כי העקמומית שבלב, היא שגרמה ליהודי לחשוב שהוא רוצה דברים אחרים, ולהרחיק אותו משמחתו, אך ככל שיהודי חוזר לחיות בישרות לב את הקשר עם אבינו שבשמים, הוא מתחבר יותר אל מקור השמחה, וזוכה לשמחה אמיתית הממלאת את נפשו.

להישאר בטבעיות הנשמה

וזו הסיבה שדווקא סוכות היא 'זמן שמחתנו', כי דווקא עתה אחרי ימי הטהרה, כשהנשמה יצאה לחפשי והיא חיה בטבעיותה ובישרותה הגדולה ביותר, זה זמן השמחה הגדולה ביותר של כל השנה, אשר צדיקים אמרו כי ממנה מזמינים שמחה על כל השנה; כי זו היא אכן העבודה המיוחדת שלנו בזמן שמחתנו, להרבות ולהעמיק את שמחתנו בה' עוד ועוד, כי ככל שנשמח יותר ונחיה יותר את טבעיות הנשמה השמחה בה', זה יגרום לנו להישאר עם טבעיותה של הנשמה בכל השנה, ולהזמין שמחה לכל השנה, שלא ניגרר ח"ו שוב להרגשת ישות עצמאית הנוטלת מאיתנו את השמחה.

וחז"ל אמרו על כוחה של השמחה 'שמשם שואבין רוח הקודש', כי השמחה בה', מביאה להשיג יותר ויותר בשלימותו ית', ובאורו ית'; כי מבואר בספה"ק, כי עניין ה'שמחה' היא תמיד תנועה של גילוי הנפש לחוץ; וכפי שרואים בגשמיות שכשהאדם הוא בשמחה הוא צריך לראות איתו כל אוהביו ומרעיו שותפים לשמחתו, והוא לא יכול לשמוח לבד. ואמרו צדיקים כי כשאנו מעוררים שמחה מלמטה, זה מעורר באתערותא דלעילא, של שמחה למעלה כביכול, אשר משמעות הדבר הוא שהשי"ת מגלה את עצמו כביכול לחוץ!, ואורו וטובו ית' שופע ללא שום הגבלה וצמצום, אשר לכן שואבין רוח הקודש הנשפך בשפע עצום לכל דורש מרוב שמחתו ית' כביכול.

More in this printout

View the whole printout