בענין נעשה ונשמע בקבלת המצוות
בגמ ע"ז ג. דכשאומות העולם באים לפני הקב"ה ואומרים תנה לנו מראש ונעשנה, נותן להם מצות סוכה, וכשמוציא חמה מנרתיקה מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו עכ"ל, וביארנו במק"א (בשערי אורה) דענין נעשה ונשמע הוא קבלת מלכות שמים, שעיקרה שהאדם מקבל עליו רצון הבורא קודם שהדבר מושג בשכלו, ועל כן הקדימו ישראל נעשה לנשמע, שתחילה הוא הביטול לרצונו ית' ומתוך כך באה ההשגה. והנה ידוע דנעשה הוא כנגד תש"י שהם שעבוד המעשה, ונשמע כנגד תש"ר שהם בחינת המוח והדעת. וזהו שדרשו על הפסוק מוסרותימו הם תש"י כנגד נעשה, ועבותימו הם תש"ר כנגד נשמע. וביאור הדבר, שעיקר מלחמת האומות היא על בחינת נעשה, כי מוסרות עניינם שהאדם מוסר עצמו למי שמנהיגו ואינו עושה כפי רצונו הפרטי אלא כפי רצון המצוה, והוא שורש קבלת עול מלכות שמים. ולכן תחילה נאמר ננתקה את מוסרותימו, לנתק שעבוד המעשה והביטול לרצון הבורא קודם שהשכל משיג, ואח"כ ונשליכה ממנו עבותימו, דכאשר נתבטל יסוד הקבלה שוב אף ההשגה אינה בקדושה. וזהו עומק ענין האומות שאומרים תנה לנו מראש ונעשנה, פירוש שאצלם ה"נעשה" בא מתוך ה"נשמע", שתחילה צריך הדבר להתיישב בדעתם ורק אחר כך מקבלים לעשותו, וכל זמן שהמצוה מתאימה להשגתם מקיימים אותה, אבל כשמגיע ניסיון שאין השכל משיגו מתגלה שאין כאן קבלת מלכות. ולפיכך כשהחמה מנרתיקה מיד מבעט בסוכתו ויוצא. ואף שמצטער פטור מן הסוכה, מ"מ אמרו חז"ל נהי דפטור בעוטי מי מבעטי, דהבעיטה מגלה שלא היה כאן קבלת עול באמת אלא קיום התלוי בדעת האדם, וזהו ננתקה את מוסרותימו. אבל ישראל הקדימו נעשה לנשמע, שמקבלים עליהם תחילה רצון הבורא ומתוך הביטול זוכים להשגה. וזהו ענין הסוכה שיוצא האדם מרשות עצמו ונכנס תחת צלו של מקום, להורות שעיקר הדביקות אינה מתחילה בהשגה אלא בקבלת עול ומסירת הרצון, ומתוך כך זוכים לאור ההבנה ולהשראת השכינה. ודו"ק.