אח"כ הוסיף עוד רבינו שליט"א לומר בזה (אחר ששוררו מנעימות החג), ע"פ דברי.
בענין ימי ההכנה שבין יוהכ"פ לסוכות
בילוקט אמור, ולקחתם לכם ביום הראשון, ראשון לחשבון עוונות, משל למדינה שהיתה חייבת למלך ויצאו גדולי המדינה ופטרופליה והתיר להם ב' שלישי חובם, וכשנכנס המלך יצאו כל בני המדינה וא"ל מה דאזל אזל ומכאן ולהלן חושבנא. וכן בישראל בר"ה ועשי"ת וביו"כ סולח לכל עוונותיהם, ואח"כ עד החג כל ישראל עסוקין במצות, זה בסוכתו וזה בלולבו, וביו"ט ראשון אומר להם כבר מחלתי לכם ומכאן ואילך חושבנא עש"ה.
ויש להבין ענין אלו הימים שבין יו"כ לסוכות, דאה"נ ביו"כ נמחל הכל, אבל אח"כ למה לא הגיע ראשון לחשבון עוונות. ונראה דגמר התשובה בעסק המצוה, ועל כן מיו"כ עד החג דכל ישראל עסוקין במצות, שאין אלו ימים שבינתיים אלא עיקר מה שמגיעים ביו"כ למציאות של 'עם נברא יהלל יה' שאח"כ יהי' זה עוסק בסוכתו וזה בלולבו.
וזהו מה דאזל אזל, שאין עוסקין עוד במה שעבר אלא במה שמכאן ולהבא, ולכן כל אותם הימים בעסק המצוות עד החג ואח"כ ראשון לחשבון עוונות. ומזה מובן ג"כ ענין שמחת בית השואבה (סוכה נ'.) שכל ענינה רמז לתשובה, לפי ששמחה זו באה אחר אותם ימים של עסק המצוות שהם גמר ותשלום התשובה דיוהכ"פ כנ"ל ודו"ק.