במדרש (ב"ר מח) בזכות 'והשענו תחת העץ' זכו בניו לענני הכבוד ולמצות סוכה.
עיקר הכנסת אורחים דאברהם אע"ה היתה להכניסם תחת צלו של הקב"ה, שיכירו שאין האדם אוכל משלו רק משולחנו של מקום וכמ"ש ברכו למי שאכלתם משלו. ובעבור זה זכו בניו לענני הכבוד שהיו מוקפים בעננים תחת צלו של מקום, וכן מצות סוכה צלא דמהימנותא, שמניח דירתו ונכנס לדירת עראי לישב תחת צלו ית', האמונה להראות שכל ישיבת האדם בעוה"ז היא תחת השגחתו.
וזהו ענין שהסוכה חל עליה שם שמים כקרבן, שנכנס תחת צל השכינה ממש, ונמצא מדה כנגד מדה כהוגן, שאברהם אבינו הכניס אורחים תחת צל הקב"ה והאכילם משולחנו של מקום, ובניו זכו ג"כ לישב תחת צל השי"ת בענני הכבוד ובסוכה, ולעתיד יתגלה זה ביותר וכמ"ש וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ודו"ק. (בצל סוכת שלו' מו"ר מרן שליט"א. סוכות ס"ד)
מכל מחשבה וענין אחר, דזו אינה שוה בכל אדם, אלא שניתן דרך לכל איש ישראל שיכניס גם מחשבותיו ועניני גשמיות שלו בתוך האמונה, וכמ"ש כל דעביד רחמנא לטב עביד, וגם זה בכלל תשובה, לתקן הדעת וההסתכלות על כל עניני עוה"ז לראות שהכל מאתו ית'. ולעתיד 'וסוכה תהיה לצל יומם מחורב'.
ועל כן סוכות בא אחר ר"ה ויוהכ"פ, דאחר התשובה יוצא האדם מדירת קבע ונכנס לסוכה, ובזה ניכר שכל ישיבת העה"ז תחת הנהגתו ית'. וזהו 'והיית אך שמח' פי' שגם כשיש לאדם דברים המונעים השמחה, מ"מ מכניס אותם אל האמונה ויודע דלטב עביד, וע"י האמונה שהכל מאתו ית' הר"ז נהפך לשמחה ודו"ק. (חולו של מועד סוכות ע"ה)