חז"ל דרשו זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצוות. ויש להבין, אם ההידור אינו אלא תוספת נוי, מדוע לולב היבש פסול, ואיגודו אינו מעכב.
ונראה דיש נוי שהוא תוספת על המצוה, ויש הדר שהוא גוף שלמות המצוה, ואיגוד הלולב הוא רק תוספת נוי ואינו מעכב, אבל ד' מינים הבאים באחדות בהם נשלמת צורת המצוה כמבואר בדברי המקובלים שיש בהם רמז לשם הוי"ה, וע"כ ההדר שבהם הוא מעצם שלימותם, וכשחסר ההדר חסר בגוף המצוה.
ו'זה אלי ואנוהו' שע"י ההדר מתגלה בחינת 'זה אלי', וד' מינים שהם חלוקים ונעשים אגודה א' מורים כי אף הריבוי בשורשו א' והכל מיוחד לשמו ית', וע"כ מנענעים לד' רוחות ולמעלה ומטה, שהכל כלול באחדותו ית' ואין צד ומקום נפרד ממנו כלל ודו"ק.
(סוכות ע"א)