בתורה הק' נאמר על חג האסיף, 'באספך מגרנך ומיקבך' (דברים טז, יג) יש כאן הוספה נפלאה שחג הסוכות שהוא חג האסיף, מדובר בזמן שאוספים את ההשפעות של גורן ויקב, ודרשו חז"ל (סוכה יב, א) בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר, כלומר בזמן שאדם זוכה להבין שהגורן והיקב הם אצלו בגדר פסולת, שיש לו אוכל ויש לו פסולת, יש לו עיקר ויש לו טפל, והוא יודע שבאמת צריך את הגורן ואת היקב, אבל זה רק בבחינה של פסולת. כשהשי"ת אמר למשה רבינו ע"ה (שמות לד, א) 'פסל לך שני לוחות אבנים', ואמרו חז"ל (נדרים לח, א) פסל לך - פסולתן שלך יהא, שמשה רבינו ע"ה נתעשר מפסולתן של לוחות. וכשם משה רבינו זכה לעשירות גדולה מפסולת הלוחות, כמו כן אפשר להתעשר ולהיות גביר מהפסולת של הגורן והיקב, אבל צריך לזכור שזה רק ענין של פסולת וטפל ולא העיקר. ומצינו בהלכות שבת בדין בורר, שאסור לברור פסולת מתוך האוכל, ומותר רק לברור אוכל מתוך הפסולת. ועד"ז י"ל שאדם צריך להתנהג תמיד באופן שיקח רק את האוכל כלומר את מה שהוא צריך, ואז ישאר הפסולת, ואין הכי נמי אפשר להתעשר מהפסולת הזאת.
וזה גם הענין של הסוכה, שהיא דירת עראי, שצריך לזכור שזה עראי ורק הפסולת ולא העיקר, וכלשון התנא (סוכה יט, א) 'פסל היוצא מן הסוכה'. כי הנה בקרוב ממש נזכה כולנו כאחד לגאולה השלמה, ואז יהיה השפעות טובות עד בלי די, ונעלה כולנו יחד לציון ברינה, ושם יהיה זהב וכסף לרוב נשפך על הארץ כמבואר בפסוקים, ונמצא שכל מה שיש לנו כאן זה רק עראי, ואם זוכרים שהממון הוא פסולת, אז אפשר להתעשר כפי שמשה רבינו התעשר.
ובזה י"ל הטעם שקוראים מגילת קהלת בחג הסוכות (עי' רמ"א סי' תרסח ס"ב ולבוש שם ומג"א סי' תצ סק"ח) כדי שיבין האדם בזמן האסיף שהכל הבל הבלים, ז' מיני הבלים, סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו'. כי הנה אם יבוא סתם אדם מן השוק לומר לך שכל עניני עוה"ז הכל הבל, הרי יהיה ללעג וקלס, ויאמרו לו וכי אתה יודע, וכי טעמת אי פעם את כל תענוגי עוה"ז, ורק שלמה המלך ע"ה החכם מכל האדם והיו לו מכל טוב תענוגי העוה"ז, לו נאה ולו יאה לומר הכל הבל, ועל כן אמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ב, ד) 'הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים, עשיתי לי גנות ופרדסים וגו', ומספר את גודל עשירותו, שהיה לו עבדים ושפחות וצאן ומקנה ובקר וכסף וזהב 'וכל אשר שאלו עיני לא אצלתי מהם', 'ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים', ועל הכל אמר הכל הבל. כמי שאומר מתוך נסיון, תשמע לי שכל מה שיש לי הכל הבלים, וכן איתא להדיא במדרש (קהלת רבה ג, יד), והזמן להבין את זה הוא בחג הסוכות, שאז הוא זמן האסיף.
ג. בתפלת שחרית אומרים 'מה אנחנו מה חיינו מה חסדנו וכו', ז"פ מה כנגד ז"פ הבל שאמר שלמה המלך ע"ה, בפסוק 'הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל', הבל חדא הבלים תרי, ופירש"י שם שהוא כנגד מעשה שבעת ימי בראשית, ולכן אנחנו מסיימים ואומרים, כי הכל הבל (סידור הרוקח).
ולאידך גם בעניני רוחניות ושכר הטוב הגנוז לצדיקים בעוה"ב, אם יבוא אדם מן השוק ויעורר לעבודת ה' ויאמר מה טוב חלקו של העובד ה' ומה רב שכרו, יאמרו לו וכי מנין לך כל זה, וכי טעמת פעם עבודת ה' אמיתית, וכי יודע אתה מהו עוה"ב וכי ראית את הצדיקים יושבים בגן עדן ועטרותיהם בראשיהם. ואמנם משה רבינו ע"ה הוא זה שיכול לומר 'ובחרת בחיים', כי הוא הגיע לרום המדרגות בעבודת השי"ת ועלה למרום והיה שם ארבעים יום, הוא זה שראוי לומר מה טוב חלקו של מי שזוכה לעבוד את ה' כראוי ולהתעלות במעלות הצדיקים, ולאידך גיסא היה לו עושר גדול, כי נתעשר מפסולתן של הלוחות, ועל כן לו נאה ולו יאה לומר שהעשירות וכל הבלי עוה"ז הם פסולת בעלמא.
וכן כתב בפירוש האוה"ח הק' ריש פרשת ראה, עה"פ 'ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה' (דברים יא, כו) שכיון שמרע"ה בא להוכיחם, שיבחרו בטוב עולם העליון, וימאסו בהבלי ותענוגי עוה"ז, א"כ צריך שישיג מקודם כל השגות טובות עוה"ז, שאל"כ הרי לא יאמנו דבריו, כי יאמרו לו, וכי טעמת פעם טעם המתוק, ואם היית טועם טעמי גדולת עוה"ז וקנייניו לא היית ממאיסו, וכן אם רוצה להפליג בטוב עוה"ב לא יאמנו דבריו, אם הוא בעצמו לא ראה ולא ידע, וכל דבריו מפי האמונה, ולא יטו אוזן לקבל דבריו, לכן אמר משה 'ראה אנכי' אלי תראו, כי אני השגתי וטעמתי כל טוב עוה