Skip to content
נועם התורה

ירח האיתנים אור פנימי ואור מקיף

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

מבואר בספה"ק שבמחצית הראשונה של חודש תשרי כלומר עד חג הסוכות, השי"ת מזריח בכל אדם מישראל אור פנימי ומכניס בו חשק לתורה ולעבודה ולגמילות חסדים, וקיום התורה והמצוות, וזהו אור פנימי ע"י קיום מצות תשובה שצריך אדם לשוב בתשובה עם הלב והמוח [ועל כן אין מברכין ברכת המצוות על מצות תשובה כי אין מברכין על מצוה שבלב] וגם המצוה של תקיעת שופר היא מצוה המתקיימת ע"י אור פנימי, כמ"ש מאן דנפח מדיליה נפח, [שהעלאת התקיעה אל השופר באה מתוך פנימיות נשמת האדם, ובתקיעת שופר מתגלה פנימיות הרצון של כלל ישראל]. וגם המצוה של אכילת ערב יוה"כ והמצוה של 'ועיניתם את נפשותיכם', הם מצוות של אור פנימי, ומתקיימים ע"י הקנה והוושט, שהאכילה בעיוה"כ מקיימים ע"י הוושט, וביוה"כ התפלות והוידויים מתקיימים ע"י הקנה, והמתענה ביוה"כ הוא מתמלא בבחינת 'וכל קרבי את שם קדשו', כי כל הפנימיות שבאדם וכל הקרביים והמעיים, הכל מזדכך ומיטהר על ידי האור הפנימי, וכל זה מתקיים בימים שעד חג הסוכות.

אבל בחג הסוכות מתחילים המצוות והעבודה באופן שהשי"ת מכניס אותנו אל אור המקיף. הסוכה מקיפה את האדם מכל צדדיו, 'וימינו תחבקני' זו סוכה כמ"ש הספה"ק שבסוכות השי"ת נוטל את בני ישראל ומחבק אותם ומקיפם, והנכנס לסוכה נכנס לרשותו ית' ומוקף מכל צד בצלו יתברך הפרוס עליו ומשומר מכל צרה וצוקה ח"ו. וגם את ארבעת המינים לוקח האדם ומנענע אותם לכל ד' רוחות השמים ומעלה ומוריד, וכן ההקפות עם הס"ת בשמחת תורה להקיף מכל הצדדים הכל היא המשכת שמירה עליונה שהשי"ת שומר ומגין עלינו בגשמיות וברוחניות. ונמצא שעד חג הסוכות אנו עובדים ומקיימים מצוות באור פנימי, ומחג הסוכות ואילך אנו עובדים ומקיימים מצוות באור מקיף.

ועל זה נאמר בפסוק בפרשת השבוע (דברים לג, יא) 'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'. ופירש רש"י שהנשר הוא רחמני על בניו, ואינו נכנס לקינו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן, והוא אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף בבחינת נוגע ואינו נוגע, והוא פורח על בניו לאט לאט עד שיתעוררו בניו, ומעורר אותם בעדינות ובנחת, 'קינדערלאך, וועקט זיך אויף, עס איז שוין אביסעלע שפעט', וכך הנשר בא אל גוזליו בתכלית החמלה והרחמנות. ובאופן זה ממש השי"ת מעורר את בני ישראל לתשובה ותיקון המעשים בר"ה ובעשרת ימי תשובה וביום הקדוש.

ואח"כ בחג הסוכות "יפרוש כנפיו יקחהו', השי"ת פורש את כנפיו על עם ישראל, כמו שפירש"י שהנשר כשבא ליטול את בניו ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי, ולא יכנס בבני. אף הקב"ה כביכול אומר 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד 'ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו', שהשי"ת הקיף את בני ישראל עם העננים, ואמר מוטב יכנס החץ בי, שכל החיצים והבליסטראות, כלומר כל המקטרגים וכל המשטינים, וכל מה שהם זועקים הכל יכנס בי, כי הוא שומר על בניו אהוביו, שלא יארע להם שום דבר רע. וזהו אור המקיף, שהשי"ת שומר את עמו ישראל בשמירה עליונה בגשמיות וברוחניות, וכביכול מקיף אותם מכל ד' רוחות, ועל כך השמחה היא גדולה בזמן שמחתינו.

ועל זה נאמר בפסוק בפרשת השבוע (דברים לג, יא) 'כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף'. ופירש רש"י שהנשר הוא רחמני על בניו, ואינו נכנס לקינו פתאום, עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן, והוא אינו מכביד עצמו עליהם, אלא מחופף בבחינת נוגע ואינו נוגע, והוא פורח על בניו לאט לאט עד שיתעוררו בניו, ומעורר אותם בעדינות ובנחת, 'קינדערלאך, וועקט זיך אויף, עס איז שוין אביסעלע שפעט', וכך הנשר בא אל גוזליו בתכלית החמלה והרחמנות. ובאופן זה ממש השי"ת מעורר את בני ישראל לתשובה ותיקון המעשים בר"ה ובעשרת ימי תשובה וביום הקדוש.

ואח"כ בחג הסוכות "יפרוש כנפיו יקחהו', השי"ת פורש את כנפיו על עם ישראל, כמו שפירש"י שהנשר כשבא ליטול את בניו ממקום למקום, אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות, לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם, לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר, אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ, לפיכך נושאן על כנפיו, אומר מוטב שיכנס החץ בי, ולא יכנס בבני. אף הקב"ה כביכול אומר 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום על הים, היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות, מיד 'ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו', שהשי"ת הקיף את בני ישראל עם העננים, ואמר מוטב יכנס החץ בי, שכל החיצים והבליסטראות, כלומר כל המקטרגים וכל המשטינים, וכל מה שהם זועקים הכל יכנס בי, כי הוא שומר על בניו אהוביו, שלא יארע להם שום דבר רע. וזהו אור המקיף, שהשי"ת שומר את עמו ישראל בשמירה עליונה בגשמיות וברוחניות, וכביכול מקיף אותם מכל ד' רוחות, ועל כך השמחה היא גדולה בזמן שמחתינו.

ואחר כך יישאהו על אברתו', כלומר שנוטל אותם על כנפיו, והכוונה למשך כל ימות השנה. ורש"י פירש בתהלים (קג, ה) על הפסוק 'תתחדש כנשר נעוריכי', כנשר הזה שמחדש כנפיו ונוצה משנה לשנה. שהוא מתחדש בכל שנה, וכן נאמר בישעי' (מ, לא) 'וקווי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים', שהנשרים מתחדשים ומקבלים כנפיים חדשים. ועוד מביא רש"י מדרש אגדה שיש מין נשר שכשמזקין חוזר לנערותו. וזה הברכה של קווי ה', שכשהם באים לידי זקנה אינם מזדקנים, אלא אדרבה הם חוזרים לנערותם, להיות צעירים ורעננים. וזוהי ברכה לכל ימות השנה.

[וכן מצינו על הפסוק (תהלים עא, ט) 'אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני', ופירש רש"י, לעת זקנה - אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה. ולפי"ז יש לפרש המשך הפסוק 'ככלות כוחי', שהכוונה כי כשל בעווני כוחי. ומבואר שהתפלה 'אל תשליכני לעת זקנה' אין הכוונה על אדם זקן בשנים, כי על יהודי זקן יש לנו ברכה טובה בהרבה מזו, שהברכה שמברכים יהודי זקן היא 'תתחדש כנשר נעוריכי', שכל שנה שהוא מזדקן יהיה צעיר יותר ורענן יותר ויגבר כוחו כצעיר בכמה שנים, ולכן הוכרח רש"י לפרש 'לעת זקנה' היינו שנזדקן בחטאים וכשל רוחו, ואדם כזה מתפלל 'אל תשליכני ואל תעזבני', אבל ליהודי זקן בא בשנים הברכה היא 'דשנים ורעננים יהיו', שיהיה רענן יותר ויתחדש כנשר].

More in this printout

View the whole printout