'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל', ומצינו שהד' מינים נקראים בלשון חז"ל (תיקו"ז תיג, כט) 'מנא קרבא' כלי מלחמה, שבכל מצב ובכל מקום אנו יחד עם השי"ת, וכאשר אנו הולכים מזוינים עם כלי זיין אלו, אנו בטוחים בנצחון בכל מצב ובכל מקום, 'רוממות קל בגרונם וחרב פפיות בידם' (תהלים קמט, ו) ואיתא במדרש 'רוממות קל בגרונם' זה ההלל, 'וחרב פפיות בידם' אלו ארבעת מינים, ונוטל את הכלי זיין הללו ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. וכשאדם מנענע את הלולב צריך לנענע גם את עצמו 'זיך געבן א שאקל' בשמחה ובחיות שלא יתנהג בכבדות ובעצלות, אלא יהיה קל כנשר לרומם את עצמו ככנפי נשרים, ויתדבק בהשי"ת, ע"י שמנענע את הלולב לד' רוחות העולם, למי שהרוחות שלו, ועי"ז יעצור טללים רעים ורוחות רעות. ובכח זה יהיה האדם מוליך - מרחיק ומסלק ממנו את כל הרוחות הרעות ואת כל הרוע, אל כל הגוים. ומביא על עצמו את כל ההשפעות טובות. מעלה למעלה את כל המעשים טובים שלו, ומוריד את כל הברכות וההשפעות טובות.
ואיתא במדרש (ויק"ר פ"ל, ג) א"ר אבין משל לשנים שנכנסו אצל הדיין ואין יודעים מי ניצח בדין, אלא מאן דנסיב ובזיין בידיה אנן ידעין דאיהו נצחייא, כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה, ולית אנן ידעין מאן נצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם 'ולקחתם לכם ביום הראשון'.
ולכאו' יש לעיין שהרי דרכו של עולם אינו כן, שמי שיוצא מהדיין וניצח בדין הרי כבר אינו צריך כלי זיין, שהרי ניצח על פי דין, והאיך האחיזה בכלי זיין היא הוכחה שניצח בדין. אלא התירוץ הוא כדברי החובות הלבבות (שער יסוד העבודה פ"ו) שבתם מן המלחמה הקטנה היכונו למלחמה הגדולה מלחמת היצר וחייליו, שבאמת מלחמת היצר היא מלחמה תמידית, ולהתעלות יותר ויותר, ואדרבה עצם המלחמה שאדם נלחם ביצר הוא גופא נחת רוח לבורא ית"ש, כשנלחמים נגד המידות הרעות וכו' ומתגברים לעשות מצות ה', ונמצא שזה גופא השמחה של הנצחון שמחזיקים את המנא קרבא, שאין מתייאשים בשום ענין, ואין מניחים ליצר לבלבל את הראש שאין תקוה, וזהו הנצחון שלנו, מפני שאין זה רצון השי"ת שננצח את המלחמה באופן סופי ומוחלט, כי זה שייך רק למלאכי עליון ולצדיקים אשר בגנזי מרומים, אבל כאן בעולם הזה רצונו שנאבק ונלחם תמיד, ולעלות מדרגה לדרגה, ושאדם יראה ויוכיח שאיכפת לו ואינו מוותר ואינו מתייאש, וזה הנצחון כנגד היצר הרע, כי זהו כל רצונו שהאדם יתייאש ויפול, לא איכפת לו ליצר הרע אם הצליח להכשיל את האדם בענין זה או בענין אחר, אלא כל מגמתו להביא את האדם לידי יאוש. ולכן כשמחזיקים את המנא קרבא בחוזק, מראים שאין אנו מתייאשים בשום פנים, דידן נצח, ואנו נמשיך להחזיק את כלי המלחמה כנגדו עד ביאת גואל צדק, 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור'.
ובימים אלו אנו מרבים לעשות הקפות עם הד' מינים ועם הס"ת, וגם הסוכה בעצמה היא מקיף, וכל זאת כדי שיהיו שמירה והגנה לקיום כל האורות הפנימיים והמקיפים שזכינו בעבודת ימים אלו, שלא יאבדו בשום אופן, וכל זמן שמחזיקים ביד את הד' מינים - כלי המלחמה, אין האורות נאבדים, ואין חילוק באיזה מצב האדם שרוי, כי אם אדם עומד בקשרי המלחמה, אז כל האורות קיימים אצלו.