Skip to content
נועם התורה

ג. כח האמונה שהיא 'זמן שמחתינו' יתירה על האדם שמרגיש 'זמן שמחתינו'

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ועוד יש לומר בביאור ענין 'זמן שמחתינו', האיך בפתע פתאום כשיתקדש החג יתמלא בשמחה, דהנה ראשית כל ראשית הוא אמונה, 'כל מצוותיך אמונה', יהודי צריך להאמין שכעת נשפע שפע רב של שמחה, שפע של כל מיני השמחה, גילה רינה דיצה וחדוה, ובחג הזה יש ביד כל אדם לקנות קנין של שמחה למשך כל השנה, וצריך להאמין בזה אפי' אם לא זכה להרגיש, וכשם שבחג הפסח צריך להאמין שבכל שנה יוצאים שוב ממצרים, ובחג השבועות זוכים לקבל את התורה מחדש, כמו כן בחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו השי"ת משפיע נהרות של שמחה. וע"ז אומר דוד המע"ה טוב טעם ודעת למדני כי 'במצוותיך האמנתי', שמי שמאמין במצוות זוכה שהשי"ת מלמד אותו גם טעם ודעת ונותן לו את השמחה ואת הגעשמאק, והאמונה הזאת היא כמו זריעה 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה', זרוע הוא מלשון זריעה, וכשם שכאשר אדם זורע זרעונים בארץ, בתחילה אינו רואה שום פירות, ואדרבה אפי' אותם הזרעונים שזרע ג"כ מתבלים בעפר ואחר בלותם יפרחו ויציצו וסופם לגדול שיהיו אילנות גדולים, כך אור האמונה היא זריעה ע"ד 'אמונה זה סדר זרעים', ואח"כ 'ולישרי לב שמחה', סופם להוציא ולגדל שמחה למשך כל השנה. ולכן נקראת הסוכה בשם 'צלא דמהימנותא', כי השמחה בסוכה היא מכח האמונה. ובחג הסוכות נשפעת השמחה מן השמים והשמחה גדולה והולכת יותר ויותר, כמו זרע שבתחילה הוא מכוסה ואח"כ מוציא ציץ עלים ופרחים עד שגדל לאילן שהולך וגדל יותר ויותר, וכן גם בתחילה אין עדיין השמחה מורגשת וניכרת אבל אט אט השמחה גדלה והולכת יותר ויותר ונמשכת למשך כל השנה.

צדיקים נ"ע אמרו כי יפה כח האמונה יותר מכח הראיה וההשגה, ויפה כוחו של המאמין בביאת אליהו בליל הסדר ולברית מילה יותר ממי שיש לו גילוי אליהו, ויפה כוחו של המאמין שיוה"כ מכפר יותר ממי שהי' רואה לשון של זהורית מלבין". וכן הדבר לענין האושפיזין קדישין, שמסופר על הצדיקים הקדמונים שזכו לראות את האושפיזין בסוכתם, ומסופר שהרה"צ רבי אביגדור מוולאשציווא זצ"ל הגיע אל רבו הס"ק הרה"ק מוהר"ד מלעלוב זיע"א על חג הסוכות, ובלילה הראשונה אחר הסעודה, כשהיה לערך שעה י"א או י"ב, ישבו הם ביחד בסוכה, והרגיש הר"א איזה הרגשה ונפל עליו פחד גדול, וא"ל רבינו תדע שאברהם יצחק ויעקב אע"ה המה כאן 'דאמאווע געסט' [אורחים ביתיים קבועים] פי' שאינו צריך לירא מכלום. וכק"ז הרה"ק הרמ"ם זי"ע היה אומר בענין זה מה שמתאמרא משמם של הצדיקים זיע"א, שגדולה היא האמונה התמימה והפשוטה בביאת האושפיזין לסוכה כמו הראיה של הצדיקים הקדמונים זי"עב. ועד"ז י"ל שיפה כוחו של המאמין בזמן שמחתינו יותר ממי שחש ומרגיש בעצמו את השמחה, גלייבן איז אסאך שטערקער פון זעהן', וכדאי הוא כח האמונה להביאו בסופו של כל דבר לשמחה שלמה בכל הענינים.

א. וכן מצינו שהעיקר הכל הוא אמונה, ממה שנקרא 'עקידת יצחק' ולא נקרא ע"ש אברהם, אע"פ שנסיון העקדה לא היה פחות לאברהם מאשר ליצחק, כי אברהם בן מאה שנה בשעת העקדה ונאמר לו להעלות לעולה את בנו יחידו שנולד לו לאחר כ"כ הרבה שנים, והיה בעבורו נסיון גדול, כמש"נ 'והאלקים נסה את אברהם'. אלא הביאור בזה שאברהם אבינו שמע בעצמו מפי הקב"ה לשחוט את בנו, משא"כ יצחק סו"ס היה צריך להאמין באמונה שלמה שזהו ציווי השי"ת, ולכן מתייחס זכות העקידה על שמו של יצחק, (עי' שו"ת חת"ס או"ח סי' רח).

ב. בשפת אמת (לסוכות תרמ"ד ד"ה ואיתא) כתב וז"ל, כתיב 'למען ידעו דרתיכם' חסר, פי' שהוא עדות שלא יתיאשו בנ"י עצמם באחרית הימים כמונו היום בשפל המדריגה, עכ"ז צריך איש ישראל להאמין כי בימים אלו יוצא מאפילה לאורה, כי לא יוכל איש ישראל להיות נטבע לגמרי בטבע וכו'. ואפשר כי בדורות הללו חביב ביותר לפניו ית' מצות סוכה. שקראו בזוה"ק צלא דמהמנותא, כי הראשונים הרגישו בחלות שם שמים על הסוכה וראו האושפיזין, ואנחנו אין אתנו יודע עד מה. ועכ"ז אנו חסין בצלו כמאמר (צפניה ג, יב) 'עם עני ודל וחסו בשם ה', אח"כ ראיתי שגם אמו"ז ז"ל אמר כעין דברים אלו שנק' עתה יותר צלא דמהמנותא, עכל"ק. (וע"ע שפ"א לפסח תרס"א ד"ה עבדים). וכעי"ז מסופר בשו"ת תירוש ויצהר (ח"ב סו"ס קפ ומובא בליקוטי הרי"ם ח"ב עמ' רסח) שהרה"ק בעל חידושי הרי"ם זי"ע סיפר על הגה"ק בעל נודב"י זצ"ל, שבליל פסח בעת שאמר 'שפוך חמתך וגו', פתח את הדלת והלך ומלוה את אליהו הנביא בכל המדרגות שאצל ביתו, ואמר לא שהי' רואה את אליהו הנביא, אך האמין באמונה שלמה שאליהו הנביא בא לכל אחד מישראל, ולכן לוהו. ואמר ע"ז החידושי הרי"ם שאמונה כזאת היא גדולה מגילוי אליהו, ולכן הגם שכדברי הנודב"י שלא זכה לראות את אליהו, מ"מ האמונה גדולה וחשובה יותר.

More in this printout

View the whole printout