Skip to content
נועם התורה

ח. הסוכה היא זכר לענני הכבוד ויש בה כח להתרומם ככנפי נשרים להביאנו לציון

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ח. הסוכה היא זכר לענני הכבוד ויש בה כח להתרומם ככנפי נשרים להביאנו לציון

הסוכה היא זכר לענני הכבוד, אלו הם הכנפי נשרים, שהשי"ת הקיף בהם את בני ישראל כשיצאו ממצרים ונסעו מרעמסס סוכותה. שם בסוכות אפו בני ישראל את המצות, כמו שנאמר (שמות יב, לט) 'ויאפו הבצק אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות, כי לא חמץ כי גורשו ממצרים, ולא יכלו להתמהמה', ופירש"י - מרעמסס סכותה - ק"כ מיל היו, ובאו שם לפי שעה. ק"כ מיל לפי מידות זמנינו זה בערך מרחק של תשעים ק"מ, מהלך של שלושה ימים. והם הגיעו לשם בתוך רבע שעה, כי הרי לא הספיק בצקם להחמיץ, כלומר שהגיע לשם בפחות מי"ח רגעים שזה שיעור חימוץ, זה היה כמו מטוס הנוסע במהירות אדירה.

ואם זהו הכח של כנפי נשרים, אם כן אנו זועקים קושיא עצומה, למה כעת כאשר אנו יושבים בסוכה עדיין לא נושענו ? הרי גם אנו יושבים בפליגע"ר כזה שישבו בו אבותינו, אבל הוא אינו נוסע, ואנו תמהים ושואלים, ריבונו של עולם, למה הכנפי נשרים שלנו לא מתרוממים ? למה אין אנו נוסעים? למה ה' תעמוד ? למה זה לא נוסע? הרי יש לסוכה כנפיים...

ואיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל (שמות יט, ד) שכאשר עשו ישראל קרבן פסח במצרים, לקח אותם השי"ת עם ענני הכבוד לירושלים כדי להקריב קרבן פסח בהר המוריה ולאחר מכן החזיר אותם למצרים. כך מפורש בדברי התנא הקדוש יונתן בן עוזיאל. ואם כן רואים אנו שהענני הכבוד יכולים לנסוע כל כך טוב, אם כן למה הסוכה עומדת ואינה מביאה אותנו לירושלים.

וזהו פירוש הפסוק (בראשית לג, יז) 'ויעקב נסע סכתה', יעקב אבינו ע"ה זכה שאצלו הסוכה כן נסעה, הסוכות צריכים לנסוע בלי תקלות. הרי מובא בטור בהלכות ראש חודש (סי' תיז) שג' הרגלים הם כנגד הג' אבות, פסח כנגד אברהם ושבועות כנגד יצחק וסוכות כנגד יעקב. שהסוכה צריכה להיות כמו הסוכה של יעקב שנסע, כי הסוכה יש לה כנפיים אדירים לנסוע במהירות גדולה.

ולפי הדברים האלה אפשר להבין מה שבחג הסוכות שהוא זמן שמחתינו, אנו מתפללים ואומרים 'מפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו' ואנו מוסיפים באריכות גדולה שאין אנחנו יכולים לעלות ולהיראות ולהשתחוות לפניך', ולכאורה אם מזכירים את החורבן, זה הרי גורם לכאב וצער, והרי זה זמן שמחתינו וצריך לשמוח, ולמה אנו מעוררים את עצמינו לצער.

אלא שהיא הנותנת, שאנו עומדים בתפילה לפני השי"ת ואומרים, 'אתה ציויתנו בתורתך הקדושה ושמחת בחגך', אבא כך כתוב בתורה, והרי אין אנו יכולים לקיים מצוה זו, ואין אנו יכולים לשמוח בשלימות השמחה כשאנו רחוקים, ואין אנו יכולים לעלות ולהראות, ואין לנו יכולת להשתחוות לפניך, השתחואה זה ענין של ביטול, אין לנו יכולת להתבטל לפניך בביטול גמור, הרצונות והמניעות שלנו מעכבים אותנו מלהתבטל לפניך, כי בבית המקדש שהיה גילוי שכינה והיינו יכולים להתבטל לגמרי לפניך, היה שם התגלות ומתיקות נפלאה, שכל הדברים האחרים התבטלו ממילא, כי ראו והרגישו שהכל הבל, אבל כשאין לנו את כל זאת, חסר לנו שמחה.

ולכן דוקא בגלל שהימים הללו הם זמן שמחתינו, אנו מבקשים מאת השי"ת שאנו צריכים את כל זאת, כדי להשלים שמחת יו"ט אמתית. הרי הקרבנות דוחים שבת ויום טוב, שבכל מקום שנאמר 'במועדו' מקריבים גם בשבת וגם ביום טוב, זה זמן שאפשר לפעול ישועה, גאולת הכלל וגאולת הפרט, הכנפי נשרים הפרטיים של כל אחד ואחד, והכנפי נשרים הכלליים של כל ישראל.

More in this printout

View the whole printout