Skip to content
נועם התורה

יא. השמחה המיוחדת בכך שפרי החג מתמעטין והולכין - הנצחון כנגד כוחות הרע

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ועד"ז יש לבאר הענין שהקריבו בחג הסוכות שבעים פרים עבור שבעים אומות העולם, ואמנם פרי החג מתמעטין והולכין, שבכל יום ויום מימי החג מנין הפרים שהקריבו פוחת והולך, וכ' התוס' במסכת תענית (כס, 3 ל"ס ויו"ט) שבחג הסוכות כל יומא ויומא הוי יו"ט לעצמו, לפי שפרי החג מתמעטין והולכין. כלומר שיש שמחה מיוחדת בכך שהכח של אומות העולם נהיה פחות יותר ויותר, והיינו דבזה שונה חג הסוכות מכל המועדים שלא זו בלבד שבכל יום יש מנין אחר של קרבנות, אלא הוא גופא נחת רוח לבורא ית"ש, כשנלחמים נגד המידות הרעות וכו' ומתגברים לעשות מצות ה', ונמצא שזה גופא השמחה של הנצחון שמחזיקים את המנא קרבא, שאין מתייאשים בשום ענין, ואין מניחים ליצר לבלבל את הראש שאין תקוה, וזהו הנצחון שלנו, מפני שאין זה רצון השי"ת שננצח את המלחמה באופן סופי ומוחלט, כי זה שייך רק למלאכי עליון ולצדיקים אשר בגנזי מרומים, אבל כאן בעולם הזה רצונו שנאבק ונלחם תמיד, ולעלות מדרגה לדרגה, ושאדם יראה ויוכיח שאיכפת לו ואינו מוותר ואינו מתייאש, וזה הנצחון כנגד היצר הרע, כי זהו כל רצונו שהאדם יתייאש ויפול, לא איכפת לו ליצר הרע אם הצליח להכשיל את האדם בענין זה או בענין אחר, אלא כל מגמתו להביא את האדם לידי יאוש. ולכן כשמחזיקים את המנא קרבא בחוזק, מראים שאין אנו מתייאשים בשום פנים, דידן נצח, ואנו נמשיך להחזיק את כלי המלחמה כנגדו עד ביאת גואל צדק, 'מלחמה לה' בעמלק מדור דור'. ובימים אלו אנו מרבים לעשות הקפות עם הד' מינים ועם הס"ת, וגם הסוכה בעצמה היא מקיף, וכל זאת כדי שיהיו שמירה והגנה לקיום כל האורות הפנימיים והמקיפים שזכינו בעבודת ימים אלו, שלא יאבדו בשום אופן, וכל זמן שמחזיקים ביד את הד' מינים - כלי המלחמה, אין האורות נאבדים, ואין חילוק באיזה מצב האדם שרוי, כי אם אדם עומד בקשרי המלחמה, אז כל האורות קיימים אצלו.

מבהמה לאדם, להיות בר דעת, כי בסוכות זוכים לקבל דעת, למען ידעו דורותיכם', ועל כך השמחה הגדולה 'ושמחת בחגך והיית אך שמח. וכל זה נמשך מחג הסוכות שבני ישראל הקריבו שבעים פרים כנגד אומות העולם, ומתמעטים והולכים. ולכן נבראו בעולם שבעים אומות, וכלל ישראל המעוט מכל העמים, כבשה אחת בין שבעים זאבים, כדי שיהא כפרות די והותר בשפע לכל ישראל בכלל ובפרט. ויש להביא מקור לדברינו, מדברי חז"ל הובא ברש"י עה"פ (דכריס לג, ק) ייצב גבולות עמים למספר בני ישראל', שלמספר שבעים נפש של בנ"י שירדו למצרים, הציב גבולות עמים שבעים לשון, ע"כ. נראה מדבריהם שעבור כל נפש מישראל שירד למצרים הציב אומה שלמה, וכל זאת בכדי שיהיה כפרות די והותר. זהו על דרך העבודה, אבל גם בפשטות ובגשמיות הכח של אומות העולם מתמעט והולך, כל מה ששומעים במשך השנה, ממלחמות ושפיכות דמים המתרחשות בעולם, ה' הפר עצת גוים, ואנו מתפללים הצילנו מן הגוים, וכל שאר הפסוקים 'כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם וגו', כי הם מתמעטים והולכים. והנה אמרו חז"ל (יבמות סג, ל) אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, שנאמר (כפניס ג, ו) 'הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם'. והפירוש בזה שאע"פ שאין לישראל שום קשר לפורענות שמתרחשת במדינה רחוקה, כגון מה שהתרחש סערה איומה בים אשר אלפי גוים נסחפו לים ומתו, או רעידות אדמה נוראות, או מלחמות בין האומות שהם הורגים אלפים אלפים, הכל נעשה בשביל ישראל, וצריך להבין מה השייכות של זה לכלל ישראל. אבל האמת הוא שהם מתמעטים בשביל ישראל, הם כפרה בשביל ישראל, במדינה אחת נהרגו עשרים אלפים גוים כפרה עבור בני ישראל, ובמדינה אחרת נהרגו מאה אלפים גוים, גם זה כפרה עבור בני ישראל, כמ"ש (ישעי' מג, ג) 'כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך נתתי כפרך מצרים וגו', ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך', ודרשו חז"ל (כרכות סב, ג) אל תקרי אדם אלא אדום. והנה מצאנו חילוק בין יעקב לעשיו, כמ"ש חז"ל והובא ברש"י בפרשת ויגש (נלססית מו, כו) שאצל עשיו שש נפשות היו לו, והכתוב קורא אותן 'נפשות ביתו' לשון רבים, לפי שהיו עובדין לאלהות הרבה, אבל יעקב שבעים היו לו והכתוב קורא אותן 'נפש' בלשון יחיד לפי שהיו עובדים לאל אחד, 'אב אחד לכולנו'. ושמעתי בשם כ"ק אדמו"ר מסאטמאר זי"ע לפרש בשם זקנו הק' הייטב לב זי"ע, בנוסח הברכה 'בורא נפשות רבות' שהשי"ת ברא שבעים אומות נפשות, וחסרונן' הם מתחסרים יש להם הרבה צרות ופורענות באה אליהם, כדי להחיות נפש כל חי', לתת חיות ל'נפש' לכלל ישראל. וזהו מעלת חג הסוכות שבכל יום ויום הוא יו"ט לעצמו. וכל זה נגרם כתוצאה מהקירבה של ישראל להשי"ת, ובו השי"ת מראה את השמחה הגדולה שיש לו בכלל ישראל ואוהב אותם, וזה מביא לנו שמחה שזה 'זמן שמחתינו'.

More in this printout

View the whole printout