Skip to content
נועם התורה

זמן שמחתינו בלשון רבים שהשמחה היא באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים'

  • Sukkos
  • 5787
  • Hebrew
View printout

ויתכן להוסיף עוד דרך מבוא להגיע לבחי' זמן שמחתינו, שזה יעלה ויבוא כתוצאה מתוך כך שיושבים ושמחים יחדיו, כי אידישע שמחה אינה כשאדם שמח לבדו אלא רק באופן של 'שמחתי ושימחתי אחרים', כמ"ש הרמב"ם (פ"ו מסל' סכיתת יו"ט סל' יס) מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לאחרים נקראת שמחת כריסו ואינה שמחה של מצוה. והיינו כי שמחה של מצוה משפיעה גם לאחרים, יש יהודים שכאשר רואים אותם כבר מתמלא הלב בשמחה אפי' בלא שום דיבור, כי יש להם שמחה כזאת אשר זורחת ומשפיעה שמחה על אחרים, ועליהם נאמר (תסליס סס, ל) וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה', "ישישו' היינו שהם מביאים ששון לאחרים, כמו 'יישיש עליך אלקיך כמשוש חתן על כלה, שלשון שמחה הוא שהוא שמח בעצמו, ולשון 'ששון' שהוא משיש אחרים, וזה שמחת הצדיקים שהם שמחים באופן כזה שהם משפיעים שמחה גם לאחרים.

ויש לדקדק דהנה מצינו בכמה פסוקים שנזכר קודם שמחה ואח"כ ששון, כמו 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון', וכן 'שמחה וששון ליהודים', ולאידך יש פסוקים שנזכר קודם לשון ששון, 'ששון ושמחה ישיגו', וכן 'קול ששון וקול שמחה' ועוד. ולכאו' היה צריך להיות הסדר קודם שמחה ואח"כ ששון, כי קודם צריך לשמוח בעצמו ואח"כ ישמח אחרים. וי"ל הביאור בזה כי אידישע שמחה היא דוקא באופן של שמחתי ושימחתי אחרים, ואם רואה אדם שלעצמו אין לו שמחה, אז העצה היא שיתחיל להשיש אחרים, שיבוא אל חבירו ויאיר לו פנים ויתקרב אליו וישמח אותו בדיבור או במעשה, בגופו או בממונו, ויחשוב עליו ויבין אותו וישתתף בצערו ח"ו וישמח בשמחתו, ועי"ז השמחה חוזרת אליו באור חוזר 'שמחתי ושימחתי אחרים'. ובזה מובן היטב שינוי לשון הפסוקים, שהדרך הישרה היא קודם לשון שמחה ואח"כ לשון ששון, 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון', אבל אם אין אדם מצליח להגיע לידי שמחה, אז העצה היא 'ששון ושמחה ישיגון', שיתחיל להשיש אחרים ועי"ז יגיע בעצמו לידי שמחה. וחג הסוכות נקרא זמן שמחתינו בלשון רבים, שהשמחה יחד עם אחרים, ועי"ז השמחה חוזרת אליו, 'ושאבתם מים בששון', וכל מי שזוכה לשמחה באופן כזה, מתקיים בו 'ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה', שזוכה לכל הישועות ולכל הברכות.

ונראה דזה הטעם למ"ש הפוסקים (עי' סעלי תסונס סי' תלכס ומט"ס סס סעי' כל) שיש להרבות בנתינת צדקה בערב חג הסוכות יותר מכל השנה. ובשם האר"י הק' יש בזה סודות גדולים, וכן תלמידו הק' המהרח"ו היה נוהג לחלק התמחוי בערב חג הסוכות. ולהנ"ל מובן שכדי לשמוח בחג הסוכות צריך להקדים בערב חג הסוכות לשמח אחרים, ועי"ז יבוא הוא לידי שמחה, שמתוך 'שימחתי' יבוא לידי 'שמחתי'.

ובאמת

יש להוסיף בזה, על שני הכתובים המכחישים זא"ז דחדא פתח בששון וסיים בשמחה, ואידך קרא בהיפך, שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כי במטבע ברכה שתיקנו חז"ל אנו אומרים 'אשר ברא ששון ושמחה וכו', דאליבא דאמת סדר הבריאה אשר הטביע השי"ת בעת הבריאה היא להשיש ולשמח ולהיטיב כל אדם עם זולתו, שעיקר כל סיבת הבריאה מאת הבורא ית"ש הוא כדי להיטיב עם ברואיו בי"ג מידות של רחמים, כי מדרך הטוב להיטיב, ושיתגלו מדותיו של השי"ת בכל העולמות, שהוא רחום וחנון וכו', כמבואר בריש ספה"ק עץ חיים למהרח"ו ז"ל, וע"ז נצטוינו במצות 'ובו תדבק', הדבק במידותיו מה הוא רחום אף אתה וכו', וממילא גם בענין השמחה, הדרך הישרה היא בראשית לשמח לזולתו, אלא שבמציאות צריך לכח השמחה לעצמו תחילה כדי שישפיע על אחרים.

וכך הוא

גם בהשפעות הגשמיות, שאליבא דאמת כל עיקר הכוונה העליונה להשפיע לו רק טוב, זהו רק כדי שיוכל להטיב ולהשפיע לזולתו ולא לטובת עצמו ניתן לו, כמ"ש אוה"ח הק' בפ' משפטים עה"פ 'אם כסף תלוה את עמי' (כג, כד) וז"ל, בא הכתוב להודיע ולהשיב ג"כ לאשר ישאל השואל בראותו כי ירבה כבוד אדם בזהב לרוב, ואוצרותיו מלאים הון עתק ללא צורך בו, ויאמר אדם מה הנה אוצרות זהב לאדם ללא דבר, למה לא הספיק ה' לתת לו מזונותיו הצריכין וכו', לזה הודיע הכתוב כי הסובב דבר, הוא אותם שאינם ראוים לקבל חקם, לצד מעשיהם, כי ה' בחסדו.

More in this printout

View the whole printout