הנה אמרו חז"ל (סוכס ט, ל) שעצי סוכה אסורין כל שבעה, וכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה, שנאמר (ויקלס כג, כד) 'חג הסוכות שבעת ימים לה", מה חג לה' אף סוכה לה'. כלומר שכשם שקרבן חגיגה אסור בהנאה, שהקרבן שאדם מפריש לה' הוא אסור בהנאה, כך גם הסוכה היא קרבן לה', ושם שמים חל על הסוכה, ועל כן הסוכה אסורה בהנאה.
וזה הכוונה במה שאמרו צדיקים שהסוכה מלאה בשמות הקדושים (עי' סקל יכסק פ' עקן כסס סלס"ק מכלנז זי"ע) סוכה הוא בגי' צ"א כמנין הוי"ה אדנ"י כדאי' בזוה"ק (ק"ג לנה, 3) וכשנכנסים אל הסוכה אזי מהלכים על גבי שמות הקדושים, והוא בחינה של מצוות שאדם דש בעקביו, וזה מפורש בגמ' הנ"ל שחל שם שמים על הסוכה, שכולה שמות הקדושים.
ומסופר על חסיד א' ירא ושלם, שפ"א עמד על פתח הסוכה, ולא היה יכול להכנס לסוכה, באמרו האיך אוכל להכנס ולרמוס ברגלי על גבי שמות הקדושים שבסוכה. וכאשר שמע רבו ענין זה, שלח להגיד לאותו חסיד, שאין הכי נמי הסוכה היא שמות הק', אבל רק אחר שנכנסים לסוכה ומקיימים את המצוה אז יש לסוכה קדושת השמות, אבל קודם שנכנסים לסוכה אין לזה קדושה כל כך, כי הקדושה נפעלת רק על ידי קיום המצוה, עכ"ד.
ואילו הייתי שם, הייתי אומר לאותו חסיד עוד תירוץ, תדע שגם אתה מלא עם שמות הק', שכל יהודי הוא מלא בשמות הק', כדאי' בספה"ק מאור עינים (ל"פ שמות) ואלה שמות בני ישראל', שהם מלאים שמות הקדושים 'הבאים מצרימה' אפי' בשעה שנופלים ממדריגתם לקלי' בחי' מצרים, הם מלאים שמותיו של הקב"ה, כי יהודי נברא בצלמו בדמות תבניתו של העולמות העליונים, בצלם אלקים ברא אותו, (וע"ע סל"ס סק' תולדות ללס - נית יסלסל לות יז - כ, סמלליך ססיכלי קללס לומזיס לסס סוי"ס סק'), וכל יהודי הוא ספר תורה חי, 'כמו שכתבת עלינו בתורתך', [ובזה י"ל מש"א 'עשה למען שמך', פי' עשה למען כלל ישראל שהם כולם שמות הק' שלך, וא"כ תושיע אותם למען שמותיך הק' המתגוללים בבזיון רח"ל], ונמצא שיהודי הנכנס לסוכה הרי הוא בבחינה הנחת שמות ע"ג שמות, שבודאי אין בזה שום איסור, כמו שמותר להניח ספר א' ע"ג ספר אחר. ואת הדבר הזה צריך אדם לזכור תמיד, ואסור שיהיה לאדם ענוה פסולה, אלא צריך להכנס אל הסוכה ובשמחה ובהתרוממות. וחשבתי שבזה מובן הטעם למה שמובא בספרים (עי' כף סקייס סי' תרל"ט סק"ו כסס סס"ך עס"ס פ' סמול, ומפולס כן כזוס"ק ק"ג קג, ל) שיש להקפיד שגוי לא יכנס לסוכה, וי"ל משום שהגוי דורס ע"ג שמות הק', ורק ליהודי שכולו שמותיו של הקב"ה מותר להכנס אל הסוכה.
וביאור הענין
דנה מצאנו ב' מיני קדושות קדושת דמים וקדושת הגוף, הקדש ובדק הבית קדושתם קדושת דמים ואפשר לפדותם ולמכרם, אבל קרבן הוא קדושת הגוף אי אפשר לפדותו 'לא יחליפנו ולא ימיר אותו', מפני שקדושתו היא קדושה נצחית, 'לא יגאל ולא ימכר'. והנה עצי סוכה אסורים כל שבעה, הרי מאחר שהגמ' מדמה את קדושת הסוכה לקרבן חגיגה, נמצא שקדושת הסוכה היא קדושת הגוף. ומעתה יש לעיין למה באמת מותר לאדם להכנס אל הסוכה וליהנות ממנה, ומה ההיתר לשבת בסוכה לאכול ולשתות ולישן ולשבת בצילה, וסוכה תהיה לצל יומם לחסות מזרם וממטר', והרי הסוכה אסורה בהנאה, וקדושתה היא כקדושת הקרבן.
ואולם
ביאור הדבר הוא, שבני ישראל בחג הסוכות משולחן גבוה קזכו, וה"ז דומה לקרבן דזריקת הדם מתרת את הבשר באכילה, דהיינו שאחר שנזרק דם הקרבן השי"ת נותן את הבשר לאכילה, וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים, ומשולחן גבוה קא זכו, ובני ישראל מקבלים מנה משולחן גבוה שהם סמוכים על שולחן אביהם שבשמים. אמנם כי בעוה"ר מיום שחרב ביהמ"ק יוצאת בת קול ומכרזת אוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם כדאיתא בגמ' (כלכות ג, ל) אבל כעת אחר עבודת היום הקדוש שבנ"י עשו זריקת הדם, הדם הוא הנפש ועיניתם את נפשותיכם', בחג הסוכות בני ישראל חוזרים וסמוכים על שולחן אביהם ונהנים מזיו השכינה, וההיתר הוא באמת כי משולחן גבוה קא זכו, כי בלא"ה אין שום היתר להנות מהסוכה שיש לו דין כקרבן. ועד"ז כתב בחסד לאברהם להגה"ק ר"א אזולאי זי"ע, דמשום כך סוכה למטה מעשרה טפחים פסולה, מפני שמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים, וכשיושבים בסוכה אנו מוקפים בשכינה הק', וזה קדושת הגוף אשר משולחן גבוה קזכו.
ולכאורה
לפי הנ"ל נראה לומר, שקדושת הסוכה היא יותר מקדושת בית הכנסת, כי לביהכ"נ יש רק קדושת דמים כמו הקדש בדק הבית, ואין שם קדושת הגוף, שהרי עפ"י דין אפשר למוכרו ולהעלותו בקדושה כמ"ש במשנה במסכת מגילה, משא"כ הסוכה במשך ימות החג יש לה קדושת הגוף כקרבן. ויל"ע אם כן הוא להלכה, אבל לכאורה לפום ריהטא נראה כן שהסוכה יש לה יותר קדושה מביהכ"נ. ולפי"ז הרי נוסף לנו עוד טעם עפ"י הלכה שלא להניח לגוי להכנס לסוכה, משום שהגוי אסור ליהנות מצלה, כי הסוכה קדושה בקדושת הגוף, ורק לישראל שמקיים בה מצות סוכה, לו יש היתר וסוכה תהיה לצל יומם לחסות מזרם וממטר'.
וכשם
שהסוכה היא כולה שמות הק', גם הד' מינים הם כולם שמותיו של הקב"ה, כמו שאומרים ביה"ר קודם נטילת לולב, בפרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ אבות וערבי נחל, אותיות שמך המיוחד תקרב אחד אל אחד והיו לאחדים בידי', המינים מכוונים כנגד היו"ד והה"א והוא"ו והה"א [ומקורו בב"י סי' תרנא ד"ה כתב מהריקנטי] והכל בידינו, כביכול השי"ת נותן את עצמו אל ידיהם של כלל ישראל, ויש להם כח לנענע אותו לכל צד, 'ה' צילך' בצלא דמהימנותא, כמו הצל של אדם כך כביכול השי"ת אינו עוזב את האדם בשום מצב, 'אנכי ארד עמך ואנכי אעלך גם עלה'. זה הכוונה הפשוטה של הלולב, שיהודי מקבל עליו בשעת הנענועים שבכל צד ומצב מוליך ומביא ומעלה ומוריד ינהיג אותו השי"ת ולא יעזבנו, 'אחזתיו ולא ארפנו'. וזה קבלה טובה שנותנת כח לאדם שבאמת כך יהיה ובאופן זה יתנהג בתמידיות הלכה למעשה.
וי"ל עוד עפי"ד המטה משה (סי' סלט) שהביא בשם התשב"ץ שהמהר"ם היה אומר את הפסוק 'לישועתך קויתי ה', קויתי ה' לישועתך, ה' לישועתך קויתי, ויש עוד צירופים של הפסוק הזה, אך אנו נוהגים לומר בג' צירופים אלו. וחשבתי לבאר שיהודי אומר להשי"ת, אני מצפה בכל אופן לישועתך בגשמיות וברוחניות, כל אחד לישועה שהוא צריך לה, ולכל צד ומצב שאגיע, תמיד אני מצפה ומקוה לישועתך, והטעם הוא כי השי"ת גם מקיף אותנו מכל צד ומיטלטל עמנו כביכול, לישועתך קויתי ה', שם ה' בסוף, ה' לישועתך קויתי, שם ה' בתחילה, קויתי ה' לישועתך, שם ה' באמצע, השי"ת נמצא עמנו בכל צד בימין ובשמאל ולמעלה ולמטה, לכן 'לא אירא רע כי אתה עמדי'.