ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עין הדר כפת תמרים וגו', וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה וגו', בסכת תשבו שבעת ימים וגו', למען ידעו דורותיכם וגו' [אמוד כג, מ-מג].
יש לדקדק, דהא קראי וחגותם קאי על מצות חגיגה, והוא חינוך נוהג אלא בזמן שבית המקדש קיים, א"כ מאי קאמר לדורותיכם. עוד יש לדקדק, דהא מצות סוכה קדמה בזמן דנוהג גם בלילה, ולולב אינו נוהג אלא ביום, א"כ מאי טעמא אקדמיה קרא ללולב קודם מצות סוכה. עוד יש לדקדק, הא דקאמר כל האזרח בישראל, ולא קאמר כל ישראל ישבו בסכות, ודרשת חז"ל [סוכה כז, ב] ידוע.
ולבאר כל זה, נקדים בס"ד מה שתיקנו רז"ל ביהי רצון קודם נטילת לולב, ובנענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון, למכון בית אלקינו. וצריך ביאור כפל הלשון, לנוה אפריון, ושוב חזר ואמר, למכון בית אלקינו. ונראה בס"ד, על פי' מאמר רז"ל [ברכות לג, א] כל אדם שיש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, מאי טעמא מקדש ניתן בין שתי אותיות, ודיעה ניתנה בין שתי אותיות. וצריך ביאור, למאי הלכתא הוי כאילו נבנה בית המקדש בימיו, וכיון דסוף סוף לא נבנה א"כ מה זה דקאמר כאילו נבנה. ונראה בס"ד, דהנה אמרו רז"ל [ראה מנחות קי, א] כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה, וכמו כן תפילות כנגד קרבנות תיקנום [ברכות כו, ב]. ועכשיו שאין אנו יכולים לעלות וליראות ולעשות חובותינו, וצריך לקיים ונשלמה פרים שפתינו. מיהא, כיון דאסור להקריב קרבנות כי אם בבית המקדש, א"כ כאילו הקריב עולה מאי הוי, הא על כל פנים הקריב קרבנו בחוץ. וכלפי זה אמרו רז"ל, כל אדם שיש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, והוי ליה כאילו הקריב קרבנו בבית המקדש. משא"כ מי שאין בו דיעה, נהי דעוסק בקרבנות הוי ליה כאילו הקריבן, מכל מקום הלא הקריבן אלא במקום מקדש. משום הכי צריך שישתדל שיהיה בחינת אדם שישבו דיעה, והוא על דרך שאמרו רז"ל [אלשיך הק' שמות כה, ח-ט], ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [שם ח], בתוכו לא נאמר אלא בתוכם. והנה, ידוע, דמצות ארבעה מינים הוא להמשיך דעת מקדושה העליונה ללב, ומרומז בלולב אותיות 'לו לב'. וזה שאנו מבקשים, וברענועי אותם תשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון, למכון בית אלקינו. שנזכה לבחינה הנ"ל כל אדם שיש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו. וי"ל היינו דאמרינן למכון בית אלקינו, על פי מה שכתבתי כמה פעמים, בשם רז"ל [עיין זרע קודש פרשת ויצא ד"ה וישכב; פרשת תצא ד"ה כי תבנה], דבית המקדש שעתיד הקב"ה לבנותו, הוא נבנה ע"י מעשים טובים של אישי ישראל. והנה, כל בנין צריך שיהיה לו יסוד, ובלא יסוד אין הבנין של קיימא. ויסודות של בנין שלעתיד, הוא ע"י מה שישראל עושין מצות ומעשים טובים בבחינת דעת. והיינו דאנו מבקשין, שתשפיע שפע ברכות מדעת עליון לנוה אפריון, ומזה יהיה יסוד לבית המקדש שיבנה בב"א, והיינו למכון בית אלקינו. ובזה יתבאר על נכון מאמר הכתוב, ולקחתם לכם ביום הראשון וגו', וע"י מצוה זו מקיים בבחינת כל שיש בו דיעה, כאילו נבנה בית המקדש, והיינו בחינת הנ"ל. וממילא חקת עולם תחגהו - למצות חגיגה, לדורותיכם, על דרך שפירשתי בס"ד בחינת ונשלמה פריס שפתנו. ובזה יתבאר בס"ד כמו כן המשך הכתוב, בסכות תשבו וגו' כל האזרח בישראל וגו', על פי מה שביארתי במקום אחר טעמא דאברהם אבינו ע"ה נקרא אזרח. דמחמת הנפש היה גר בארץ נכריה, ועל ידי זה תשוקתה לשוב למקור מחצבתה. מיהא אברהם אבינו ע"ה הוא היה הראש וראשון שכל מעשיו שעסק בעסקי העולם הזה, הכל היה לעבודתו ית"ש. ועל דרך שפירשתי, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם [בראשית ב, ד], ופירש (רש"י) [זוה"ק פרשת לך לך ח"א פו, ב וראה בראשית רבה יב, ט] אל תיקרי בהבראם, אלא באברהם, וכבר פירשתיו יפה בס"ד [עיין בפרשת לך בפסוק ויקח לו מעשר מכל] על דרך הנ"ל, וממילא נעשה גם הנפש בבחינת תורה. והנה, חילוק בין העוסק בעניני העולם הזה לשם גשמיות, או לכוונה של עבדות השי"ת, לא נראה בעליל. אלא החילוק הוא, דמי שעושה מעשיו בבחינת דעת דקדושה, הוא על דרך עבודתו של אברהם אבינו ע"ה, משא"כ מי שנחסר אצלו בחינה הזאת. וזה שאמרו רז"ל [ברכות סג, א] איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה הוי אומר [משלי ג, ו] בכל דרכך דעהו, דייקא ונמצא, שע"י שמקיים מצות ארבעה מינים דממשיך בחינת דעת לתוך פנימיותו, יזכה לקיים מצות סוכה שהיא בבחינת תשבו כעין תדורו [סוכה כו, א]. ואז יהא נקרא שמו אזרח על דרך שאברהם אבינו ע"ה נקרא שמו אזרח, האזרחי [תהלים פט, א]. והיינו דקאמר רחמנא כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, וא"ש בס"ד.
(ערוגה"ב)
ובזה יובן על נכון מאמר רז"ל הנ"ל, מאי טעמא מברכינן אלולב מפני שהוא גבוה מכולן. דלולב רומז ע"י שהוא אותיות לו לב, דגבהות הזה יכול להיות מכל הד' מינים. והיינו דקאמר שבמינו גבוה מכולן, על דרך שאמרו רז"ל בפרק לולב וערבה [מה, ב] מה תמר זו אין לה אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, והיינו דקאמר שבמינו גבוה מכולן.
וכל זה נראה לי רמוז בפסוק [שיר השירים ז, ט] אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסיניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וכו'. 'אעלה', ר"ת א'תרוג ע'רבה ל'ולב ה'דס, כדאיתא בתיקונים [תקוני זוהר תיקון יג כט, א]. אמרתי, הוא מלשון [דברים כו, יח] ה' האמירך היום, וקאמר קרח, אמרתי אעלה, היינו אני אומר ומברך על הד' מינים המרומזין ב'אעלה', אני אומר הברכה בתמר דהוא הלולב. וטעמא מאי, אוחזה בסנסיניו, דע"י זה אני אוחז כל הענפים יחדיו, כדפרישית, דהרצון הוא הכוללם יחדיו. וע"י זה יהיה נא שדיך, היינו המשפיעים, נמי יהיו בבחינת אשכלות הגפן, דהיינו ע"י שלבם שלם ומיוחד כתמר הזה שאין לו אלא לב אחד, וזה נחמד בס"ד.
(ערוגת הבשם, בראשית א, א,)
ותחסינו מזרם וממטר [מתוך תפלה כשנכנסין לסוכה]
בשם הגה"צ דחוסט בעל ערוגת הבשם ז"ל שמעתי לפרש דברי התפלה בכניסה לסוכה ליל א', ותחסיני מזרם וממטר דהיינו שלא יסיתי יצה"ר לפחות אחת מהמצות שהם רמ"ח, ויעשה רק רמ"ז, ושלא יוסיף על המצות ויעשה רמ"ט, וזה ותחסיני מזרם וממטר.
(אלף כתב ס"ו בשם מרן הערוגת הבשם)
גדלים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה (כי תצא כב, יב).
יש לומר על פי מה שכתב במאור ושמש בפסוק זה (ד"ה או יאמר גדלים - הא') בשם הרה"ק מנשכיז, דלכן מצוה נקראת בספרים הקדושים (ראה זוה"ק ח"ג יז, א) בשם 'אימא', משום דכשם שתינוק כשרוצים להכותו הוא מתחבא תחת בגד אמו, כמו כן השב בתשובה הוא מתכסה בה מהמקטרגים עליו עיי"ש. והנה מבואר בלקוטי אמרים (אגרת התשובה פרק ט) הסבר מאמר חז"ל (ברכות לד, ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. משום דכשהחבל נפסק וקושרים אותו, אז במקום הקשירה הוא יותר עב מבמקום אחר, עיי"ש. והנה עיין בגמרא מנחות (לט, ב) דגדילים היינו קשרים עיי"ש. והנה עיין בספרי מוסר שכתבו ברמז הפסוק (עמוס ג, ח) אריה שאג מי לא יירא, דקאי על ד' זמני תשובה, אלול ראש השנה יום כיפור הושענא רבה - ראשי תיבות 'ארי-ה'.
ועיין בערוגת הבשם פרשת שופטים בפסוק (יט, ג) תכין לך הדרך, שפירש שם הגמרא (ראש השנה יג, א) תשובה הנקצרת בחג כידוע שהביאה שליש לפני ראש השנה, דידוע דבחג הוא בחינת תשובה מאהבה, וזדונות נעשו זכיות (יומא פו, ב), ואז אוספין העבירות של כל השנה, דהא נהפכו למצות. והנה אי אפשר להגיע לבחינת תשובה מאהבה בחג הסוכות, אלא אם כן התחיל לשוב בחודש אלול, דאז הקב"ה מתחיל לוותר שליש, כמו שכתב הטור בריש הלכות ראש השנה (או"ח סימן תקפ"א). והיינו דאמר 'תבואה הנקצרת בחג', היינו שאם הוא קוצר בחג התבואה, היינו שאם הוא קוצר בחג התבואה, היינו שהעבירות נהפכו לזכיות, אזי 'בידוע שכבר הביאה שליש לפני ראש השנה', שכבר בחודש אלול התחיל לשוב, אלו תוכן דבריו. והיינו דקאמר 'גדלים תעשה לך', פירש שתקשור חבל הנפסק, 'על ארבע כנפות', פירוש בארבע זמנים הללו, וזהו 'כסותך אשר תכסה' כנ"ל בשם המאור ושמש, ודו"ק.
(מגדלות מרקחים)
והיית אך שמח (ראה טו, טז).
ודרשו חז"ל (סוכה מח, א) לרבות ליל יום טוב האחרון של חג לשמחה, ויש לדקדק הא אך הוא מיעוט.ויש לומר על פי מה שכתב בסידור הרב (שער הסוכות), ומובא בהקדמת הגדה הלל נרצה (הקדמת רבינו זי"ע), דכל שאין מכיל בתוכו האור, אזי יוצא לחוץ, עיין שם. וידוע דאם מראה ההרגשה אזי נתמעט מבפנים, על דרך דאגה בלב איש ישיחנה (משלי יב, כה) לאחרים (יומא עה, א), ומתמעט דאגתו. וכמו כלי שמתבשל בתוכו, אם יוצא מההבל לחוץ אזי מתמעט החום מבפנים. והנה התורה רצתה שהשמחה של ליל האחרון תהיה בשלימות, על כן כתבה תורה 'אך' למעט שלא יראה השמחה לאחרים, ואז תהיה השמחה בשלימות. והיינו הכוונה 'לרבות ליל יו"ט האחרון', שהשמחה תהיה בשלימות על ידי שיתמעט מלהראות שמחתו ברבים, ושפיר נשמע מחג, והבן.
(מגדלות מרקחים)
סוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה [סוכה ב ע"א]
בסיום מסכת סוכה, הנה המסכת פתח סוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו', וסיים אמר אביי אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו, שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. נ"ל הדל לפרש בזה דהנה ענין סוכה מרמז על אחדות והשלום כמו שנקרא סוכת שלום... הנה בענין גודל מעלת השלום אין בו צורך להאריך כי ידוע ומפורש בכל ספרי הקודש ובמדרש פר' נשא (יא, טז) ע"ש כולו, ובו תלוי כל היהדות ובו תלוי ג"כ קירוב גאולתינו ופדות נפשינו וביאת משיח צדקינו... אבל צריכין אנו למודעי כי יש שני בחי' שלום, כבחי' עץ הדעת טוב ורע, כי אם יש שלום בין ישראל קדושים זה טוב מאוד, וצריך האדם לרדוף אחריו בכל כוחו כמוש"כ בקש שלום ורדפהו למדה טובה זו, אבל יש עוד בחי' שלום דהיינו להתחבר לרשעים להיות אחד עמהם שעל שלום זה אמר לנו ישעי' הנביא (שם, נז) אין שלום אמר ה' לרשעים, ומשלום כזו צריך האדם להתרחק א"ע כמטחוי קשת...
וזה מה שמרומז במס' סוכה, סוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה ואמרו חז"ל טעם לזה דלמעלה מעשרים אמה לא שלטה ביה עינא עי"ש, ונרמז בו דהנה עינים נקראים הצדיקים כמוש"כ עיני העדה, והנה אמרנו כי סוכה ממז על מדת השלום ושלום דלא שלטה בה עינא היינו הצדיקים אלא הרעים אמרו חז"ל שהוא פסולה והבן, וא"ת למה יהיה כזאת דהשלום שחשוב כ"כ יהיה פסולה להשתמש בו עם הרשעים, כי מה פסול והיזק יכול לבא לאדם בשביל שרוצה לרבות שלום בעולם אף עם הרשעים, ע"ז נתנו טעם בסוף המסכת למה סוכה שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה דהיינו בחי' שלום עם רשעים, דלא שלטה בה עינא דצדיקיא פסולה משום אוי לרשע אוי לשכנו, ומביא הגמרא על זה מעשה רב שאין לו להאדם להתחבר אלא לצדיקים כי טוב לצדיק טוב לשכינו כן יזכינו השי"ת להתדבק לצדיקים.
(כוכב מיעקב)
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים ואבוקות בידם.
אפשר לבאר בהקדם דברי הייטב לב על מה שאומרים בתפלה ומותר האדם מן הבהמה אין, דמה הוא יותרת האדם מן הבהמה בזה שיכול לומר אין "ניין", ויש לו מלחמת היצר התמידית בידו שאינו משועבד למה שאומר היצר הרע, והנה אבוקה הוא מלשון מלחמה כמו שנאמר ביעקב אבינו "ויאבק" איש עמו, והנה כל ענין השמחה אצל שמחת בית השואבה היה לשמח עם קונו, ועל ניצוח היצר וכמו שמצינו כמה וכמה מאחז"ל ע"ז אלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא, אשרי ילדותינו וכו' וזה ביאור המאמר חז"ל חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים ואבוקות בידם, אבוקה היינו האבוקה התמידית מלחמת היצר בידם שהוא בידם לעשות בו כטוב בעיניהם ועל זה היה שמחתם.
(כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א)