ביאור המחלוקת אם 'אדם' כולל מלאך
עיין בויקרא רבה (כא, יב) וז"ל: 'וכל אדם לא יהיה באהל מועד' כו', אמר רבי אבהו, וכהן גדול לא אדם היה, אלא כההיא דאמר רבי פנחס, בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים עליו, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב, ז) 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' וגו', עכ"ל. הכוונה אסיפא דקרא, דמסיים 'כי מלאך ה' צבאות הוא', והיינו, דכיון שהיו פניו בוערות כלפידים - היה נחשב מלאך ולא אדם, ואינו בכלל האיסור ד'וכל אדם לא יהיה' וגו'.
וצריך עיון, שהרי ממקרא זה עצמו - ד'וכל אדם לא יהיה' וגו' - דרשינן בירושלמי (יומא פ"ה ה"ב) דאפילו מלאך אסור להיות שם. וכבר עמד בזה המתנות כהונה (ויק"ר שם ד"ה בוערות).
ויש לומר, דהנה בסוגיין (ג.) פלוגתא דתנאי אי 'בכור' מקצת בכור משמע, ואתא 'כל בכור' (שמות יג, ב) לומר דכוליה בכור בעינן, או 'בכור' כוליה בכור משמע, ואתי 'כל' לומר דאפילו כל דהו בכור סגי. ואם כן הכא נמי יש לומר דפליגי בהנ"ל, אי 'אדם' - אפילו מי שלו רק מקצת ענין 'אדם' משמע, ואתא 'כל' לומר דבעינן כוליה אדם, ואין מלאכים בכלל, או להיפוך, ד'אדם' כוליה אדם משמע, ואתא 'כל' לומר דאפילו כל דהו אדם בכלל, ועל כן שפיר גם מלאכים בכלל וכנ"ל.
ועיין עוד בסוגיין כאן אוקימתא אחרינא, דבכור רובא משמע, ומר סבר 'כל' למלויי אתא, דבעינן כוליה בכור, ומר סבר לגרועי קאתי, דדי בכל דהו, עיין שם. וגם כאן יש לומר דפליגי בהנ"ל וכמובן, ובאתי רק להעיר.