איסורים מקומיים, כגון מעשר שני וביכורים דאסורין חוץ לחומה (מכות יז.), יש לספק, אם הם איסורי חפצא או איסורי גברא. דכי היכי דכתבו האחרונים (ראה מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה [הראשון] ס"ק ו ד"ה ויל"ע; שו"ת תורת חסד או"ח סימן לא אות א; שו"ת בית יצחק או"ח סימן צט אות ב) דאיסורים זמניים רק איסורי גברא נינהו, מפאת דיומא הוא דקגרים, ואילו היה החפץ אסור בעצם, היה ראוי שיהיה אסור תמיד, הכי נמי בדבר האסור רק במקום פרטיי, ראוי לומר גם כן דהוא רק איסור גברא, כיון דהמקום הוא דקגרים, ואילו היה חפץ אסור בעצם חתיכה דאיסורא, היה ראוי שיהיה אסור בכל מקום וכמובן, דאיסור מקומיי דמי ממש לאיסור זמניי בענין זה. ונשתמשתי בחידושי (ראה גליוני הש"ס סוכה ל. ד"ה משום) הרבה בסברא זאת, דגם איסורים מקומיים רק איסורי גברא נינהו.
וכעת נראה, דיש לומר דזה תלוי בפלוגתא דרש"י ורבינו תם סוכה (רש"י י. ד"ה תחתונה כשירה; תוספות ט: ד"ה הא), עיין שם היטב, דרש"י סבירא ליה דסכך למעלה מעשרים חשוב סכך פסול, ואם מצטרף עם סכך שלמטה מעשרים חשיב צירוף סכך פסול עם כשר, ופסולה גם הסוכה התחתונה. ורבינו תם סובר דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול, מאחר שאין הפסול אלא מחמת גובה כו', ומצטרף שפיר בהדי סכך דתוך עשרים להכשיר, עיין שם היטב.
והרי זה דומה להך דידן, דרבינו תם סבירא ליה, דכיון דאילו היה למטה מעשרים היה כשר, לכן לא מיחשיב סכך פסול בעצם, ורש"י סבירא ליה, דאף על גב דהפסול מפאת הגובה והמקום שהוא למעלה מעשרים גם כן חשוב פסול עצמיי, ודו"ק, ויש לדחות, ובאתי רק להעיר.