בגמרא סוכה (מד:), אמר אייבו, הוה קאימנא קמיה דרבי אלעזר בר צדוק, ואייתי ההוא גברא ערבה קמיה, שקיל חביט חביט ולא בריך, קסבר מנהג נביאים הוא.
פירוש, מנהג נביאים הוא שלא לברך, יריאים (סימן קכד; במהדו"ח סימן תכב ד"ה וצריך), ועיין שם. ועיין שו"ת רדב"ז (ח"ג סימן תתקיד). ושוב ראיתי שדברי היריאים הובאו בספר תניא רבתי (סימן פו ד"ה ואין), עיין שם.
והטעם, דהיינו דנביאים נהגו לעצמם כן, ואחרים למדו מהם, ועל כן אין טעון ברכה, ומה שאין כן הלל דראש חודש, דהוקבע המנהג מיד אל הציבור, שפיר טעון ברכה.
ועיין ספר הישר לרבינו תם (חידושים, סימן תקלז ד"ה ולא), דכתב עוד לסתור הראיה מכאן דלא מברכינן אמנהגא, אלא מדלא בירך מייתי ראיה דמנהג הוא, עכ"ל.
נראה כוונתו, דהש"ס מייתי ראיה דעל כרחך דהוא רק מנהג נביאים, וסבירא ליה לרבי אלעזר בר צדוק דאמנהגא לא מברכינן, ובהא דסבירא ליה דאמנהגא לא מברכינן, בזה באמת אין הלכה כמותו. ולפי זה, לפי ההלכה צריך לברך גם על חביטת ערבה, ודו"ק.