מצוות סוכה
בסימן קל"ג
בסעיף ל) מבאר שהַמְדַקְדְּקִין בַּמִצְוֹת, מַתְחִילִין מִיד בְּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים בַּעֲשִׂיַת הַמֶּכָּה, לְקַיֵּם יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל. אשר לכאו' הכוונה לכל מצוה ששייך אז כגון שזה גם ערב שבת וזכור את יום השבת זהו דאורייתא או שנזדמן לו שילוח הקן שזהו ג"כ דאורייתא משא"כ מצות בניית הסוכה היא דרבנן, אך הכוונה שיש להתמקד ולהשתדל בזה ולא לחפש שום דבר אחר טרם שיבנה סוכתו.
וכמו שממשיך ומסיים בסעיף הבא (סעי' לא וכן בסימן הבא) בַּיּוֹם שֶׁלְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, נוֹהֲגִין לְהַשְׁכִּים לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וּבַיָמִים שֶׁבִּין יוֹם הַכִּפּוּרִים לְסְכּוֹת, אֵין מִתְעַבִּין אֲפִלּוּ תַּעֲנִית יָאר צֵייט וְאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן, לְפִי שֶׁהֵם יְמֵי שִׂמְחָה, שֶׁהָיוּ מְחַנְכִין בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ בִּימֵי שְׁלֹמֹה. וְגַם אֲנַחְנוּ עוֹסְקִים בְּמִצְוַת בִּנְיַן סְכָּה וַהֲכָנַת אֶתְרוֹג וּשְׁאָר הַמִּינִים, לִכְבוֹד אֲדוֹן הָאֲדוֹנִים מְקַדֵשׁ יִשְׂרָאֵל וְהַזְמַנִים. שלכל מצוה מיבעי הכנה לכך ובפרט מצות סוכה שיהיה עמידה בפני רוח מצויה כמו שרואים מידי שנה מסוכות שמתפרקים ונופלים כמה קומות ברוחות של תחילת החורף, וכמו כן לנאותה כמו שנלמד בהמשך. וכן הוא גם כן במצות ד' מינים שיש להדר בחיפוש אחר טוב ויפה ונקי מחששות.
בסימן קל"ד
בסעיף א) מִצְוָה לִבְנוֹת הַסְכָּה מִיָּד בַּיּוֹם שֶׁלְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, וַאֲפִלּוּ הוּא עֶרֶב שַׁבָּת, דְּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחְמִיצְנָה. שבזה מתיישב הא דהקשינו לעיל בסדר עדיפות קיום המצוות. ומדייק נקודה נוספת חשובה שיש לִבְחַר מָקוֹם נָקִי לְהַעֲמִידָה שָׁם. שאם לא כן אין זה כבוד לסוכה וקדושתה וכן שיכול לבוא לידי מצטער שיפטר מן הסכה כמבואר להלן סימן קל"ה סעי' ט' עיי"ש.
וּמִצְוָה עַל כָּל אָדָם שֶׁיַעֲסק בְּעַצְמוֹ בַּעֲשִׂית הַפְּכָּה וּבְהַנָּחַת הַסְכָךְ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָדָם נִכְבָּד, זֶה כְּבוֹדוֹ, שֶׁעוֹסֵק בְּעַצְמוֹ בַּמִּצְוָה. כמובא בגמ' קידושין בתחילתה שזהו גדלותם של הבני אדם החשובים.
וּמִן הָרָאוּי הָיָה לְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ עַל עֲשִׂית הַפְּכָּה, ואין נוהגין כן למעשה אֶלָּא שֶׁאָנוּ סוֹמְכִין עַל שֶׁהֶחֱיָנוּ שֶׁאוֹמְרִים בַקְדּוּשׁ, ומכוונין גם על הסוכה ועל בגדים חדשים שקנו לכבוד החג לנוו"ב ולילדיו.
ובכאן עובר למצוה חשובה שאין מודעין לזה מספיק והוא שיש להַדַּר לְיַפּוֹת אֶת הַפְּכָּה וּלְהַנְאוֹתָהּ בְּכֵלִים נָאִים וּמַצְעוֹת נָאוֹת כְּפִי כֹחוֹ.
בסעיף ב) כאן מבאר אופן קיום המצוה של בניית סוכה בְּעִנְיַן דָּפְנוֹת הַפְּכָּה, יֵשׁ הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִינִים, וְמכיון שאֵין הַכֹּל בְּקִיאִים. עַל כֵּן צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת דְּפָנוֹת שְׁלֵמוֹת וַחֲזָקוֹת, שָׁלֹא יְהֵא הָרוּחַ מֵנִיעַ אוֹתָן, וְגַם שָׁלֹא יְכַבֶּה הָרוּחַ אֶת הַנֵּרוֹת.
וצריך לדעת שאין רובו ככולו חשוב אלא שלימות כמו שמבאר שמִי שֶׁאֵין לוֹ דֵי צָרְכּוֹ לִדְפֶנוֹת, מוּטָב שֶׁיַעֲשֶׂה שָׁלֹשׁ שְׁלֵמוֹת, מֵאַרְבַּע שֶׁאֵינָן שְׁלֵמוֹת. וּמִי שֶׁיָדוֹ מַשָּׂנֶת, מִצְוָה לוֹ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סְכָּה בְּנוּיָה עִם גַגּוֹת, שֶׁנִּפְתָּחִים וְנִסְגָּרִים עַל יְדֵי צִירִים, לְסָגְרֶם בִּשְׁעַת הַגְּשָׁמִים, שמותר להמשיך לשבת תחתיהם בשעת הגשמים, וּכְשֶׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, נִפְתָּחִים הַגַּגּוֹת, וְהַסְכָךְ הוּא נָגוּב, ובניקל יוכל להמשיך לקיים המצוה בהידור רב, וְיָכוֹל לְקַיִם מִצְוַת סְכָּה כָּרָאוּי.
בסעיף ג) וממשיך לבאר שהרי גַּם בַּסְכָךְ יֵשׁ כַּמָּה דִינִים. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ נוֹהֲגִין לְסַכֵּךְ בְּעַנְפִי אִילָנוֹת אוֹ בְּקָנִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם גְדּוּלֵי קַרְקַע וְהֵמָּה תְלוּשִׁים וְאֵינָם מְקַבְּלִים טְמְאָה וְאֵינָם קְשׁוּרִים יַחַד, אֵין בָּהֶם שׁוּם חֲשָׁשׁ.
בסעיף ד) ומדייק שלַכַתְּחִלָּה רָאוּי לְהַחְמִיר, שָׁלֹא לְהַנִּיחַ עַל הַפְּכָּה דְּבָר הַמְקַבֵּל טְמְאָה, שֶׁיַנִיחַ עָלָיו אֶת הַסְכָךְ, כְּגוֹן סְלָּמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בֵּית קִבּוּל הַשְׁלִיבוֹת, וְכָל שֶׁכֵּן שְׁאָר כֵּלִים, כְּגוֹן מָרָה [מְעַדֵר] וּמַגְרֵפָה, וַאֲפִלּוּ לִתֵּן אוֹתָם עַל הַפְּכָךְ לְהַחֲזִיקוֹ, יֵשׁ לְהַחְמִיר. וּבְדִיעֲבַד אוֹ שֶׁאֵין לוֹ שְׁאָר דְּבָרִים, הַכֹּל מְתָּר, דְקָיְמָא לָן, דְּמְתָּר לְהַעֲמִיד אֶת הַסְכָךְ בְּדָבָר הַמְקַבֵּל טְמְאָה כמבואר בשו"ע סימן תרכ"ט.
בסעיף ה) צָרִיךְ לְהַנִיחַ סְכָךְ, עַד שֶׁתְּהֵא צְלָתָהּ מְרְבָּה מֵחַמָּתָה, שֶׁאִם הָיְתָה חַמָּתָהּ מְרְבָּה מִצְלָתָהּ, פְּסוּלָה מִן הַתּוֹרָה. וְלָכֵן צְרִיכִין לִזְהֵר לְהַנִּיחַ כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ כְּשָׁיִתְיַבֵּשׁ, תְּהֵא צְלָתָהּ מְרְבָּה. גַּם צְרִיכִין לִזְהֵר, שֶׁלֹא יְהֵא בְּמָקוֹם אֶחָד אֲוִיר שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּלְכַתְּחִלָּה צְרִיכָה שֶׁיְהֵא אֲוִיר קְצָת בֵּין הַפְּכָךְ, כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ הַכּוֹכָבִים. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם הָיְתָה מְעָבָּה, שֶׁאֵין הַכּוֹכָבִים נִרְאִים, כְּשֵׁרָה. אֲבָל אִם הָיְתָה מְעֲבָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יוֹרְדִים גְּשָׁמִים הַרְבֵּה, אֵינָם יוֹרְדִים לְתוֹכָהּ, אִם כֵּן הַוְיָא כְּעֵין בַּיִת, וּפְסוּלָה. כמו שנתבאר לעיל בסעיף ב' ההידור בגגות שנסגרים ונפתחים ע"י צירים.
בסעיף ו) בַּסְכּוֹת הַבְּנוּיוֹת, לִפְעָמִים בּוֹלְטִים דַפִּים לְמַעְלָה עַל הַכְּתָלִים, וְעַל דַּפִּים אֵלּוּ מְנָּחִים הַכְּלוֹנְסָאוֹת שֶׁעֲלֵיהֶם הַפְכָךְ. וּמֵאַחַר שֶׁאֵין הַדַּף רָחָב אַרְבַּע אַמּוֹת, אֵנוֹ פוּסֶל אֶת הַסְכָּה מִשׁוּם סְכָךְ פָּסוּל, כִּי הֲלָכָה לְמשֶׁה מִפִּינֵי הִיא, דִבְפָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אָמְרֵינָן דּפֶן עַקְמָּה. פָּרוּשׁ, שֶׁנֶּחְשָׁב אֶל הַדּפֶן, וְחָשְׁבֵינָן לֵהּ כְּאִלּוּ הַדּפֶן נִתְעַקְמָה שָׁם לְמַעְלָה, אֶלָּא שֶׁאֵין יוֹשְׁבִים וְאֵין יְשֵׁנִים שָׁם תַּחַת הַדַּף, כִּי שָׁם אֵין לוֹ דִין סְכָּה, וַאֲפִלּוּ אֵינוֹ רָחָב אֶלָּא אַרְבָּעָה טְפָחִים. אֲבָל יֶתֶר הַפְּכָּה, כְּשֵׁרָה. אַךְ אִם מְנָּחִים אֵצֶל הַדּפֶן דַּפִּים בְּרֹחַב אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ יוֹתֵר, זֶהוֹ נִקְרָא סְכָךְ פָּסוּל, וּפוֹסֵל אֶת כָּל הַסְכָּה. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אֵינוֹ כֵן אֶלָּא בְּצַד אֶחָד, כְּמוֹ שֶׁהַדֶּרֶךְ הוּא בִּקְצָת סְכּוֹת בְּנוּיוֹת שֶׁעוֹשִׁין קְצָת תִּקְרָה מִצַד אֶחָד (כְּדֵי לְפַנּוֹת לְשָׁם אֶת הַכֵּלִים תֵּכֶף בְּהַתְחָלַת הַגְשָׁמִים), זֶה אֵינוֹ מַזִיק, דְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא מִצַד אֶחָד, הֲרֵי יֵשׁ כָּאן עוֹד שָׁלֹשׁ דְּפָנוֹת כְּשֶׁרוֹת שֶׁמְנָּח עֲלֵיהֶן סְכָךְ כָּשֵׁר, וְסְכָּה מִשָׁלֹשׁ דְּפֶנוֹת גַּם כֵּן כְּשֵׁרָה, וּבִלְבַד שֶׁיְהֵא שָׁם שִׁעוּר סְכָּה, דְּהַיְנוּ לְכָל הַפָּחוֹת שִׁבְעָה טְפָחִים עַל שִׁבְעָה טְפָחִים בִּמְרְבֶּע, וְלֹא יֵשְׁבוּ תַּחַת הַתִּקְרָה. והם הלכות הנוגעים בהרבה סוכות ואף אצלינו בביהמ"ד הופכין ספסלים למנוע ישיבה מתחת הבליטות.
בסעיף ז) וכאן נוטה לשיטתו להחמיר דלא כדעת השו"ע והבעה"ת בשוע"ר שהָעוֹשֶׁה סְכָּתוֹ תַּחַת עַנְפֵי אִילָן, הֲרֵי הִיא פְּסוּלָה. וַאֲפִלּוּ אִם מֵחֲמַת הָעֲנָפִים בִּלְבַד הָיְתָה חַמָּתָהּ מְרְבָּה מִצְלָתָהּ, וְאִם כֵּן בַּסְכָךְ שֶׁהִנִּיחַ עָלֶיהָ, עָשָׂה אֶת הַפְּכָּה, מִכָּל מָקוֹם פְּסוּלָה. וַאֲפִלּוּ אִם יִקְצֹץ אַחַר כָּךְ עַנְפֵי הָאִילָן, מִכָּל מָקוֹם הַסְכָּה נִשְׁאֶרֶת בִּפְסוּלָהּ, דִכְתִיב, חַג הַמֶּכּוֹת תַּעֲשֶׂה לְךְ, וְדֶרְשִׁינָן, תַּעֲשֶׂה, וְלֹא מִן הֶעָשׂוּי (עַיִן לְעֵיל סִימָן ט סָעִיף ו). וְלָכֵן לְאַחַר שֶׁקֶצַץ אֶת הָעֲנָפִים, צָרִיךְ הוּא לְהַגְבִּיהּ כָּל עָנָף מִן הַפְכָךְ וְיַחֲזוֹר וְיַנִּיחֶנּוּ לְשֵׁם סְכָּה. וְכֵן אָסוּר לְהַנִּיחַ אֶת הַפְכָךְ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה אֶת הַדְּפֶנוֹת, דְבָעֵינָן שֶׁבְּהַנָּחַת הַפְּכָךְ תְּהֵא סְכָּה כְּשֵׁרָה.
בסעיף ח) כאן ממשיך את הצריך לדעת בנוגע למה שלמדנו בסעיף ב' וְכֵן בְּסְכָּה הָעֲשׂוּיָה בְּגַגּוֹת הַנִפְתָּחִים, צָרִיךְ לִפְתִּחַ אֶת הַגַגּוֹת קֹדֶם שֶׁמַּנִּיחַ אֶת הַסְכָךְ, וְאַף שֶׁאַחַר כָּךְ סוֹגֵר אֶת הַגַּג וְחוֹזֵר וּפוֹתֵחַ, אֵינוֹ מַזִיק, דַּהֲנֵי כְּאִלּוּ פּוֹרֵם עָלֶיהָ סָדִין וְחוֹזֵר וְנוֹטְלוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לְהַחְמִיר, שֶׁיְהֵא הַגַּג פָּתוּחַ בְהַכְנָסַת הֶחָג (מטה אפרים). עוֹד צְרִיכִין לִזְהֵר בְּאֵלּוּ הַמֶּכּוֹת, שֶׁיְהֵא הַגַג פָּתוּחַ הֵיטֵב עוֹמֵד בְּשֶׁוֶה עִם דּפֶן הַפְּכָּה. שֶׁאִם אֵינוֹ עוֹמֵד בְּשָׁוָה, אֶלָּא נוֹטֶה קְצָת עַל הַפְּכָךְ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ שְׁעוּר גָּדוֹל שֶׁתִּפָּסֶל הַמֶּכָּה בְּכָךְ, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ לִזְהֵר שָׁלֹא יֵשֵׁב בַּמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁהַגַּג מְשֶׁטֶע, שֶׁנִּמְצָא יוֹשֵׁב תַּחַת הַגָּג (עֵיִן לְעֵיל סְעִיף ו). אַף עַל פִּי שֶׁפְּכַּת הֶחָג פְּטוּרָה מִן הַמְזוּזָה, מִכָּל מָקוֹם אֵלּוּ הַמֶּכּוֹת הַבְּנוּיוֹת שֶׁמִּשְׁתַּמְשִׁים בָּהֶן כָּל הַשָּׁנָה וְנִתְחַיְבוּ בִּמְזוּזֶה, גַּם בֶּחָג לֹא נִפְטְרוּ, וְאֵין צְרִיכִין אַחַר הֶחָג לִקְבּעַ אֶת הַמְזוּזֶה מֵחָדָשׁ.
בסעיף ט) ויש לדייק שלכתחילה יוֹצְאִין בְּסְכָּה שְׁאוּלָה, אֲבָל לֹא בְסְכָּה גְזוּלָה. וְלָכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סְכָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק שֶאֵין לוֹ סְכָּה אַחֶרֶת בְּשׁוּם אֹפֶן, יוֹשֵׁב בָּהּ וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ.
בסעיף י) בתקוה שההלכה הבאה לא נוגע למעעשה בהמשך לסעיף הקודם שיֵשׁ לִזְהֵר שֶׁלֹא יִקְצץ הַיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ סְכָךְ לְסְכָּתוֹ, אֶלָּא יִקְנֶה מֵאַחֵר. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יָכוֹל לִקְצֹץ בְּעַצְמוֹ, אֶלָא שֶׁיִטוֹל רְשׁוּת מִבַּעַל הַקַרְקַע.
בסעיף יא) מְתָּר לַעֲשׂוֹת סְכָּה בְּחֹל הַמּוֹעֵד. כגון שנזדמן לו שמחה וצריך למקום נרחב להכיל הרבה בני אדם.
בסעיף יב) בסעיף זה מבאר בפרוטרוט ההלכות של מוקצה על הנוי סוכה ותשמישי סוכה כמו אתרוג או רימון התלויים על הסכך שיש לחלק אם התנה או לא ובין יו"ט לשבת ובין אתרוג שיכולין להריח לרימון או ענבים שניתן לאכול בכל הכללים איך ומתי מותר, ובעיקרון שמוקצים הם וקדושת סוכה עליהן.
בראשונה נוקט בעֲצֵי סְכָּה, בֵּין מֵהַדְּפֶנוֹת בֵּין מֵהַפְּכָךְ, אֲסוּרִין בַּהֲנָאֶה עַד לְאַחַר שִׂמְחַת תּוֹרָה, כֵיוָן שֶׁהֶקְצוּ לַמִּצְוָה. וַאֲפִלּוּ לִטּל מֵהֶם קֵיכֶם לַחֲצץ שִׁנָּיו, אָסוּר. וַאֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ, אֲסוּרִין, וְלָא מַהֲנֵי בְּהוּ תְּנָאי. וְאִם חָל שִׂמְחַת תּוֹרָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, אֲסוּרִין גַּם בַּשַׁבָּת. וְכֵן נוֹיֵי סְכָּה אֲסוּרִין בַּהֲנָאָה אֲפִלּוּ אִם נָפְלוּ. וְכֵיוָן שֶׁאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה, לָכֵן בְּשַׁבָּת וּבְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בְּטִטְלְטוּל מִשׁוּם מֶקְצֶה. וּמִכָּל מָקוֹם אֶתְרוֹג הַתָּלוּי בַּסְכָּה לְנוֹי, מְתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ, דְּלֹא הֶקְצָה מֵרֵיחַ. וּבָנוֹי הַתָּלוּי בַּפְּכָךְ, נוֹהֲגִין שֶׁאֲפִלּוּ תְנַאי לָא מַהֲנֵי. אֲבָל בְּנוֹי הַתָּלוּי בַּדְפֶנוֹת, מַהֲנֵי תְּנָאִי. וְהַסְדִינִין הַמְצִירִים שֶׁתְּלוּיִים בַּמִּכָּה לְנוֹי, נוֹהֲגִין לְטַלְטְלָן, שָׁלֹא יִתְקַלְקְלוּ מִן הַגְשָׁמִים, וַאֲפִלּוּ לֹא הִתְנָה בְּפֵרוּשׁ, כִּי מִסְתָמָא מִתְּחִלָּה אַדַּעְתָּא דְהָכִי תְּלָאָן. וּמִכָּל מָקוֹם טוֹב לְהַתְנוֹת תְּחִלָּה בְּפֵרוּשׁ, דְהַיְנוּ קֹדֶם בֵּין הַשְׁמָשׁוֹת הָרִאשׁוֹן יַעֲמֹד שָׁם וְיֹאמַר, אֲנִי מַתְנָה שֶׁאֶהֵא מְתָּר לֶאֱכֹל וּלְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּנוֹי סְכָּה זוֹ מָתַי שֶׁאֶרְצָה. וְצָרִיךְ לִזְהֵר בְּנוֹי סְכָּה אֲשֶׁר בְּדַעְתּוֹ לִטְלוֹ בְתוֹךְ יוֹם טוֹב, שָׁלֹא לְקֶשְׁרוֹ בְקֶשֶׁר, אֶלָּא בַעֲנִיבָה (עַיִן לְעֵיל סִימָן פ' סָעִיף מ"ה, מ"ו).
בסימן קל"ה
בסעיף ט) הזכרנו לעיל להרחיב בנידון הלכות אלו המבוארים בדברי הקיצוש"ע בחיוב ופטור בירידת גשמים,דכשיָרְדוּ גְשָׁמִים, פָּטוּר מִן הַסְכָּה. בְּאֵיזֶה גְשָׁמִים פָּטוּר? אִם יָרְדוּ כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא מְשַׁעֵר, שָׁאִם הָיוּ נוֹפְלִים כָּךְ לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל, הָיָה מִתְקַלְקַל, אֲפִלּוּ אֵין לְפָנָיו הַתַּבְשִׁיל, אוֹ שֶׁהוּא מְשַׁעַר, שָׁאִם הָיוּ נוֹפְלִים לְתוֹךְ הַחֶדֶר שֶׁהוּא בּוֹ, הָיָה יוֹצֵא מִשָּׁם לְחֶדֶר אַחֵר, אָז יוֹצֵא גַּם מִן הַפְּכָה לַבָּיִת. וְאִם הִתְחִיל לֶאֱכֹל בַּסְכָּה, וְאַחַר כָּךְ יָרְדוּ גְשָׁמִים וְנִכְנַס לְתוֹךְ הַבַּיִת, וְהִתְחִיל לֶאֱכֹל גַּם בַּבַּיִת, אוֹ שֶׁמֵחֲמַת הַגְּשָׁמִים הִתְחִיל מִתְּחִלָּה לֶאֱכֹל בַּבַּיִת, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ הַגְשָׁמִים, גּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ בַּבַּיִת וְאֵינוֹ מְחִיָב לָלֶכֶת בְּאֶמְצַע הַסְעוּדָה מִבֵּיתוֹ לְתוֹךְ הַפְּכָּה. וְכֵן כְּשֶׁהָעֵת קַר וְהַמַּאֲכָלִים נִקְרֶשִׁים בְּתוֹךְ הַסְכָּה, פָּטוּר מִן הַפְּכָּה וְאוֹכֵל בַּבַּיִת.
בסעיף י) כהמשך לדיבורינו וכן בענין מצטער לדעת החיוב והפטור, לְעִנְיַן שֵׁנָה בַּסְכָּה, גַּם גְשָׁמִים מְעָטִין הֲוֵי צַעַר לִישׁן, וְיָכוֹל לָצֵאת. וְאִם יָצָא לְבֵיתוֹ וְשָׁכַב לִישׁן, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים, אוֹ שֶׁמִּתְּחִלָּהּ שָׁכַב בְּבֵיתוֹ לִישׁן מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים, וְאַחַר כָּךְ פָּסְקוּ, אֵין מַטְרִיחִין אוֹתוֹ לֵילֵךְ לַסְכָּה כָּל הַלַיְלָה, אֶלָּא יָשָׁן בְּבֵיתוֹ עַד הַבֹּקֶר.
בסעיף יא) וכאן מדייק את אשר לא ידוע ומפורסם שכְשֶׁהוּא פָּטוּר מִן הַמֶּכָּה, וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם, נִקְרָא הֶדְיוֹט, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל שָׁכָר עָלֶיהָ, וְאֵינוֹ רַשַׁאי לְבָרֵךְ, מִשּׁוּם דַּהֲוִי בְּרָכָה לְבַטָּלָה. וּכְשִׁיוֹצֵא מִן הַסְכָּה בִּשְׁבִיל הַגְּשָׁמִים, לֹא יְבַעֵט בְסְכָּתוֹ וְיֵצֵא, אֶלָּא יֵצֵא בְּהַכְנָעָה, כְּעֶבֶד שֶׁמָּזַג כּוֹס לְרַבּוֹ, וְשָׁפַךְ לוֹ רַבּוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו. ברם היו צדיקים שהעדיפו להיות הדיוט כזה מאשר להפסיד מצות ישיבה בסוכה.
בסימן קלו
זכיתי שכ"ק אאזמו"ר הגה"ק בעל האמרי בנימין זיע"א למד עימי כל ההלכות עד ללמעשה ובחזרה בקיצושו"ע וגם לימדוני בפועל הדרך הישר לבדוק ולנקות ללא לפסול האתרוג וכן האיך לפתוח קורא מעל ראש הלולב ללא לפסלו ולפתחו, ואע"כ יש לחזור על זה בהדגמה מוחשי שנדע כל אחד האיך וכיצד לברור הד' מינים שיהיו כשרים ומהודרים כדבעי.
בסעיף א) מקדים ואומר איך יש לנהוג מי שאינו בקי, שכְּבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּי שֶׁהוּא קוֹנֶה אֶתְרוֹג וְלוּלָב וְהוּא אֵינוֹ מֵבִין, מַרְאֶה אוֹתָן לְמוֹרֶה הוֹרָאָה אִם הֵם כְּשֵׁרִים אוֹ לֹא, כִּי יֵשׁ הַרְבֵּה חִלּוּקֵי דִינִים. וברור שמי שכן בקי זמנו יקר וכן זמן הרב ולמה להטריח את הרב על לא דבר. והנה לכתחילה הכל כשר וכמעט בלתי אפשר למצוא פסולים לגמרי אך יֵשׁ לְהַדֶּר לִקְנוֹת לוּלָב חָדָשׁ, כִּי לִוּלָב הַיָּבֵשׁ אֵינוֹ כָּשֶׁר אֶלָּא בִּשְׁעַת הַדְּחָק, וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּכֹל שֶׁכָּלְתָה הַיַּרְקוּת שֶׁבּוֹ, הֲוֵי יָבֵשׁ. שְׁעוּר הַלּוּלָב, שֶׁתִּהְיֶה הַשִׁדְרָה חוּץ מִן הֶעָלִין הָעֶלְיוֹנִים, אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, שְׁלֹשָׁה עֶשָׂר אֲגוּדָלִין וּשְׁלִישׁ גוּדֶל סַגֵי.
בסעיף ב-ג-ד) מבאר ההלכות הנגעים להדסים הַהֲדַם צָרִיךְ לִהְיוֹת מְשָׁלָשׁ, דְהַיְנוּ שֶׁיּוֹצְאִין בּוֹ מִכָּל קֵן וְכֵן שְׁלֹשָׁה עָלִין בְּשׁוּרָה אַחַת בְּשָׁוֶה, שָׁלֹא יִהְיֶה אֶחָד גָּבוֹחַ אוֹ נָמוּךְ מֵחֲבֵרָיו. וּצְרִיכִין שֶׁיִהְיוּ הֶעָלִין חוֹפִין אֶת עֵצוֹ, דְהַיְנוּ שֶׁרֹאשׁ כָּל עֶלֶה, יַגִּיעַ לְמַעְלָה מֵעַקְצָהּ שֶׁל הֶעָלֶה שֶׁלְמָעְלָה. וּבְתוֹךְ אֵלּוּ הַהֲדַפִים הַמּוּבָאִים מִמֶּרְחָק, בְּדֹרֹחַק שֶׁיִּמָּצְאוּ כְּשֵׁרִים, וּצְרִיכִין לְבָדְקָם. וְהַיְרֵא דְבַר ה', יְהַדֶּר לִקְנוֹת הֲדַפִים לַחִים יְרְקִים מְשָׁלָשִׁים וּמְהְדָּרִים. וְהַגְּדֵלִים בִּמְדִינָתֵנוּ, צְרִיכִין לְדַקְדֵק בָּם אִם אֵינָם מִרְכָּבִים, וְאִם לֹא גָדְלוּ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב. וְכֵן צְרִיכִין לְדַקְדֶק בָּזֶה בַּלוּלָבִין הַגְּדֵלִים בִּמְדִינָתֵנוּ. אִם אֵין בְּנִמְצָא הֲדַפִים מְשָׁלָשִׁים, יִפֹּל שֶׁאֵינָם מְשְׁלָשִׁים, וְלֹא יְבָרֵךְ. (ג) שְׁעוּר הַהֲדַס, שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, סַבֵּי בַּעֲשָׂרָה גוּדָלִין. וְיִהְיֶה כָּל הַהֲדַס מִלְמַטָּה עַד לְמַעְלָה, מְשָׁלָשׁ. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק, אִם לְמַטָּה הַמֶּעָט אֵינוֹ מְשָׁלָשׁ, וְהָרֹב שֶׁלְמַעְלָה מְשֶׁלֶשׁ, גַּם כֵּן כָּשֵׁר. צְרִיכִין לְדַקְדֵק, שֶׁלֹא יִשְׁרוּ הֶעָלִין מִן הַהֲדָם, כִּי אִם נָשְׁרוּ אֲפִלּוּ מִקְצָת עָלִין, יֵשׁ כַּמָּה חִלּוּקֵי דִינִים, וּצְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שְׁאֵלַת חָכָם. (ד) צְרִיכִין לְהַשְׁגִיחַ, שָׁלֹא יְהֵא נִקְטָם רֹאשׁוֹ, דְהַיְנוּ רֹאשׁ הָעֵץ. וְאִם אֵין לוֹ רַק קְטוּמִים, יַעֲשֶׂה שְׁאֵלַת חָכָם. אֲבָל הָעֲנָפִים הַקְטַנִים שֶׁיּוֹצְאִין בֵּין הַקִנִים, צְרִיכִים לִקְטוֹם אוֹתָם, שָׁלֹא יַפְסִיקוּ בֵּין הַקִנִים.
בסעיף ה-ו-ז) מבאר ההלכות הנגעים לערבות, הָעֲרָבָה, יְדוּעָה. הֶעָלֶה מָשׁוּךְ, וּפִיו חָלָק, וְהַקָּנֶה אָדֹם. וַאֲפִלּוּ בְּעוֹדוֹ יָרוֹק, כָּשֶׁר, כֵּיוָן שֶׁכְּשֶׁהוּא שׁוֹהֶה בָּאִילָן, מִתְאַדַּם. וְרֹב מִין זֶה גָּדֶל אֵצֶל הַנְּחָלִים, וְעַל כֵּן נִקְרָא עַרְבֵי נָחַל. וַאֲפִלּוּ הַגְּדֵלִים בְּמָקוֹם אַחֵר, כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאִם אֶפְשָׁר, יֵשׁ לְהַדֶּר לְקַח מֵאוֹתָן הַגְּדֵלִים אֵצֶל נָחַל. שְׁעוּר הָעֲרָבָה, כְּשִׁעוּר הַהֲדָס. (ו) עֶרְבָה שֶׁיָבְשָׁה, אוֹ שֶׁנָּשְׁרוּ רֹב הֶעָלִין שֶׁלָּהּ, אוֹ שֶׁנִּקְטַם רֹאשׁ הָעֵץ שֶׁלָּה, פְּסוּלָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּגַם אִם נִדַּלְדְּלוּ הֶעָלִין מִן הַקָּנֶה וּתְלוּיִים לְמַטָּה, פְּסוּלָה. וּצְרִיכִין לְהַשְׁגִּיחַ מְאֹד גַּם בָּעֲרָבָה, כִּי לִפְעָמִים מֵחֲמַת שֶׁתּוֹחֲבִין אוֹתָהּ אֶל הַלּוּלָב אוֹ עַל יְדֵי הַנִּעְנוּעִין, נוֹשְׁרִין הֶעָלִין, וְאָז פְּסוּלָה. (ז) צָרִיךְ לִזְהֵר שָלֹא יִקְצץ הַיִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ מִן הָאִילָן אֶחָד מֵאַרְבַּעַת הַמִּנִים לְצָרְכּוֹ, אֲפִלּוּ נָתַן לוֹ בַּעַל הַקַרְקַע רְשׁוּת, אֶלָּא גּוֹי אוֹ יִשְׂרָאֵל אַחֵר יִקְצְצֵם וְיִקַּח מִמֶנוּ.
בסעיף ח) מבאר סדר האיגוד שלוֹקְחִין שְׁלֹשָׁה בַּדֵי הֲדַס וּשְׁנֵי בַדִּי עֲרָבָה, (וְאֵין לְהוֹסִיף), וְאוֹגְדִין אוֹתָם עִם הַלּוּלָב, שֶׁיִהְיוּ כְלֶן אֲגָדָה אֶחָת. וּצְרִיכִין לְהַשְׁגִּיחַ שֶׁיִהְיוּ כְלָּם כְּדֶרֶךְ גְּדִילָתָן, דְהַיְנוּ מְקוֹם הַחֲתָךְ לְמַטָּה, שָׁאִם נִתְהַפֶּךְ אֲפִלּוּ רַק בַּד אֶחָד, גַּם בְּדִיעֲבַד אֵינוֹ יוֹצֵא. וְיֵשׁ לֶאֱגוֹד אֶת הַהֲדַס מִימִין הַשִׁדְרָה אֶל הַלּוּלָב, וְאֶת הָעֲרָבָה מִשְׂמֹאלוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁכְּשֶׁיִטּל אֶת הַלּוּלָב וְהַשִׁדְרָה נֶגֶד פָּנָיו, יִהְיֶה הַהֲדַס נֶגֶד יְמִינוֹ, וְהָעֲרָבָה נֶגֶד שְׂמֹאלוֹ. וְיִהְיוּ לְמַטָּה כְּלָּם שָׁוִים, כְּדֵי שֶׁכְּשֶׁיִטּוֹל אֶת הַלוּלָב, יֹאחַז כָּלָם. וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לִרְאוֹת שֶׁיִהְיֶה הַהֲדַם מְעַט גָּבוֹהַ מִן הָעֲרָבָה. וְצָרִיךְ לְהַשְׁנִיחַ שֶׁתֵּצֵא הַשִׁדְרָה מִן הַלּוּלָב לְמַעְלָה מִן הַהֲדַס לְכָל הַפָּחוֹת טֶפַח. קוֹשֶׁר כְּלָּם בְּיַחַד בְּקֶשֶׁר גָמוּר, דְּהַיְנוּ שְׁנֵי קְשָׁרִים זֶה עַל גַב זֶה. וּמִלְבַד מַה שֶׁקֶשֶׁר אֵלּוּ הַמִּנִים בְּיַחַד, יַעֲשֶׂה עוֹד בַּלוּלָב שְׁלֹשָׁה קְשָׁרִים, וְרַק טֶפַח אֶחָד מִן הַלּוּלָב לְמַעְלָה יִהְיֶה בְּלִי קֶשֶׁר, כְּדֵי לְכַסְכֵּם בּוֹ בִּשְׁעַת הַנִּעְנוּעִים. אִם יֵשׁ חוּט בָּרוּךְ עַל הַהֲדַס, צָרִיךְ לַהֲסִירוֹ קֹדֶם הָאִגּוּד, שָׁלֹא תְהֵא חֲצִיצָה. אִם הִתְרָה הָאֲגָדָה בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר לְאָגְדָהּ בְּיוֹם טוֹב בְּקֶשֶׁר, אֶלָּא בַּעֲנִיבָה, אוֹ כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁכּוֹרְכִין סְבִיבוֹתָם וְתוֹחֲבִין רֹאשׁ הַכְּרִיכָה לְתוֹךְ הָעִגּוּל הַבָּרוּךְ.
בסעיף ט) מבאר איך להסתדר באמצע יו"ט בכגון עֶרְבָּה שֶׁנִּתְלְשָׁה בְּיוֹם טוֹב, בֵּין בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן בֵּין בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי, אֲסוּרָה הַיּוֹם אֲפִלּוּ בְּטְלְטוּל בְּעֶלְמָא, כִּי הִיא מְקְצֶה גָמוּר. וְאִם נִתְלְשָׁה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן, כְּשֵׁרָה בְּיוֹם טוֹב שֵׁנִי. אַךְ אִם חָל יוֹם רִאשׁוֹן בַּשַׁבָּת וְנִתְלְשָׁה, אֲסוּרָה גַם בְּיוֹם שֵׁנִי. אִם הוּבְאוּ מִחוּץ לַתְּחוּם אֶתְרוֹג אוֹ שְׁאָר מִינִים, מְתָּרִין לְטַלְטְלָן וְלָצֵאת בָּהֶם. אַךְ אִם אֵין הָעִיר מְתְקֶנֶת בְּעֵרוּבִין, אֲסוּרִין לְטַלְטֵל לַחוּץ מִן הַבַּיִת שֶׁהֵם שָׁם, וְיֵלְכוּ כְלָּם שָׁמָּה לָצֵאת בָּהֶם.
בסעיף י) עושה סדר בהידור קיום מצות 'ולקחתם' והידור קיום מצות 'לכם' מִי שֶׁאֵין לוֹ כָּל אַרְבַּעַת הַמִּינִים מְבְחָרִים, טוֹב לוֹ יוֹתֵר לָצֵאת בְּשֶׁל חֲבֵרוֹ (וְעַיִן סִימָן שֶׁלְאַחַר זֶה סָעִיף ח). וּמִכָּל מָקוֹם מִצְוָה לוֹ שֶׁיִהְיוּ לוֹ גַם כֵּן אַרְבָּעָה מִינִים כְּפִי הַשָּׁנַת יָדוֹ לַעֲשׂוֹת בָּהֶם הַנִּעְנוּעִים.
הודעה והתנצלות מפאת קוצר הזמן וריבוי מצוות הימים הקדושים האלו לא הספיקו לערוך דא"ח של ר"ה שבת שובה ויוה"כ ועוד חזון למועד בתת ה' הרחבה בזמן ויכולת ועמכם הסליחה.