דרכי
צדק
זאת נוזמתי בעניי כי אמרתך זזייתני
דא"ח מכ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
דא"ח הכנה לחג הסוכות בשיעור ליל שישי פרשת האזינו
אור לי"ב תשרי תשע"ז
"בצלו חמדתי וישבתי"
ה'שפת אמת' מבאר, הנה איתא (ביצה ל, ב) רבי יהודה בן בתירא אומר: מנין שכשם שחל שם שמים על החגיגה, כך חל שם שמים על הסוכה? תלמוד לומר: "חג הסוכות שבעת ימים לה'". מה חג לה', אף סוכה לה'. (ויקרא כו, יג) "אֲנִי ה' אֱלוֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם", חל שמו ית' על בני ישראל, שהוא ית' נקרא 'אלקי ישראל'. היא ההגנה והסוכה.
'אוהל' עושה שם אלו-ה. ומובא בכתבי האר"י הק' זי"ע שיש לכוון שם אלו-ה, שהוא מלביש לכל איש ישראל (עיין סידור רבי אשר ז"ל וסידור רבי שבתאי ז"ל), שם מבואר, כי שם אלו-ה הוא כסות לנשמה קדושה המעלימה מן החיצונים. הנשמה צריכה לעלות למעלה בכל לילה, על כן יכוון לשם כסות הנשמה המלביש אותה בעלייתה, להעלימה מן החיצונים. והיא לבוש ז"א, והיא אלו-ה גימ' מ"ב, המרמז על מ"ב האותיות של פשוט ומלא ומלא דמלא. אם כן, השם אלו"ה מעלים את הנשמה מן החיצונים בעלייתה, שתוכל הנשמה לעלות למעלה. והוא שמבאר השפ"א, ש'אוהל' מרמז על הסוכה, ומרמז גם לאלוקי ישראל. זה המלבוש שיש לכל איש ישראל, כל אדם יכול לכוון זאת לפני השינה, את השם אלו-ה. עוד מבאר ה'שפת אמת' יסוד גדול, שבראש השנה מתחדשת החיות מחי החיים. כל נקודה עליונה צריכה מלבוש להתלבש בו, על מנת שהחיצונים לא יינקו ממנו. הלבוש הזה ניתן בחג הסוכות. ועל כך אנו אומרים 'הפורס סוכת שלום'. השלימות צריך שתהא בעזר אלו-ה, שהרי השלום שלו, "ה' עוז לעמו יתן", נקודת הפנימיות, ואחר כך "יברך את עמו בשלום" זה המלבוש: 'בשלום' אותיות מלבוש. והמלבוש הוא ההגנה והשמירה. צריך לזכור, אפוא, שאת הלבוש הזה נותנים בחג הסוכות, שיהיה הגנה ושמירה לכל השנה כולה.
חז"ל אמרו (עי' רש"י בראשית א, א) בתחילה עלה במחשבה לבראו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת רחמים ושיתפה למדת הדין. והיינו דכתיב "ביום עשות אלקים ארץ ושמים". ימי הדין הם הימים הנוראים, מראש השנה עד אחר יוה"כ. שיתף במדת הרחמים, זה חג הסוכות. והנה הקב"ה מפייס את בני ישראל בחג הסוכות. לאחר שהעמיד את ישראל למשפט, וכבר עברנו את המשפט, הקב"ה מפייס אותנו. על כן זוכים למידת החסד והרחמים. הנה הכל הולכים לבית הכנסת, ועומדים במשפט ומבקשים ומתפללים. כל ישראל עמדו למשפט, היה פחד הדין, על כן הקב"ה מפייס את ישראל: בחג הסוכות הקב"ה מפייס אותנו ומפציר בנו (ער בעט צו איבער) ומשפיע לנו חסד ורחמים.
אכן צריך להיזהר שלא יבוא לידי גסות הרוח, שעלולים ליפול בגאווה מכך, שהקב"ה מפייסנו ומפציר בנו (בעט איבער). עוד מבאר ה'שפת אמת' דזהו שנא' (ירמיה ב, ב) "כֹּה אָמַר ה', זָכַרְתִּי לֶךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרֵי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". בכל שנה, לאחר ראש השנה ויוה"כ, כשהאדם נפדה מהחטאים ומהעוונות, נקרא גאולה. בימים הללו נעשה כל איש ישראל כקטן שנולד, והוא בבחינת 'קטן הצריך לאמו', וכביכול הבורא ית' מנהיג אותנו באלה הימים כאם לבנים. וצריך האדם להשליך עצמו על הבורא ית', להיות מבקש בימים האלו לצאת מן הבחירה ורשות עצמו, רק למשוך (פי' להימשך) אחר הנהגת הבורא ית', כמו שהיו במדבר: "ד' הולך לפניהם". ועל ידי התשוקה שחמדו לזה, כמ"ש "בצלו חמדתי וישבתי" (שיה"ש ב, ג), "משכני אחריך נרוצה" (שם א, ד), כל זה מתקיים גם בימי הסוכות. על ידי שכבר נכשל האדם בעוונות, צריך להיות ירא לנפשו שלא יתקלקל שוב, וצריך לברוח תחת כנפיו ית"ש. וגם בעודנו בסוכה צריך לשוב בתשובה. ועל זה נא' (הושע יד, ח) "ישובו יושבי בצלו". כמ"ש בספה"ק 'קדושת לוי' להרה"ק מבארדיטשוב זי"ע, שבסוכות היא תשובה מאהבה.
הבורא ית' מקרב אותנו, על מנת שנשוב לפניו בתשובה. כמו שמצינו באהרן הכהן ע"ה שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות א, יב), שקירב גם בעלי עבירה כדי שיתבייש (כל בעל עבירה) בעצמו. ומהיכן למדו אהרן? בלי ספק ממדותיו של הקב"ה למדו, אשר פותח שערי תשובה בלבות בני ישראל, הן על ידי הריחוק והן על ידי הקירוב. לכן בראש השנה, ימי הדין, צריך האדם לשוב על ידי היראה, ואילו בסוכות צריך לשוב על ידי הקירוב. ועל זה נאמר (ישעיה נז, יט) "שלום שלום לרחוק ולקרוב", הן השב מיראה על ידי הריחוק או על ידי הקירוב, שזה בסוכות