ולקחתם לכם ביום הראשון...
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים", פסוק זה מרמז על הספירות העליונות - שלושת ההדסים הם כנגד חג"ת (חסד, גבורה ותפארת) וכנגד האבות הק' אברהם יצחק ויעקב. הלולב מרמז על מדת היסוד, שתי הערבות הן כנגד נצח והוד - וא"כ יש חג"ת נה"י - ואילו האתרוג הוא כנגד המלכות. הקב"ה מרמז לנו, שהוא ית' כביכול מרומז בארבעת המינים, ועל כן מובא ששם ההוי"ה ב"ה שורה על ד' המינים. הקב"ה אומר "ולקחתם לכם ביום הראשון וגו"" - מי שלוקח את ד' המינים, לוקח, כביכול, את המלך ! ולפ"ז יובן מה שאחז"ל בזוה"ק ובמדרש תנחומא [פר' אמור]: משל לשני בנ"א שנכנסו לדין לפני המלך וכו'. אמר המלך : כל מי שהוא יוצא ובידו אגין (כידון) הוו יודעין שהוא נצח. כך ישראל ואוה"ע נכנסין לדין ביוה"כ וכו'. אמר הקב"ה : טלו לולביכם בידכם, שידעו הכל שאתם זכיתם בדין. (וכעי"ז גם במדרש רבה). ובידיהם ארבעת המינים הריהם אומרים : דידן נצח ! סימן הוא שניצחנו בדין ! ולכאו' צ"ע, מה סימן יש בזה ? אלא, בודאי מדובר על יהודי הזוכר ומכיר ויודע מה גודל הערך של מצות ד' המינים, כדאיתא בזוה"ק שכאשר יהודי עומד לקיים מצוה ואומר לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה', הרי זה כמי שמביא דורון למלך וכל הקלי' בורחים ברוב פחדם. כשאומרים 'לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה' הרי זו הכרזה שמצוה זו מיועדת לכבוד המלך, שאז כל הקלי' בורחים. לכך ציוונו הקב"ה : "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" - קחו לכם את ד' המינים, שבהם אני מרומז, וכל הקלי' יברחו מפניכם ! אכן, האדם צריך להיות מקושר בפנימיות הענין הזה במחשבתו, ואז הוא באמת ממשיך את הכח שיש במצוה. ובודאי שאפילו אותם יהודים שאינם יודעים את פנימיות הענין, אולם הם מקושרים אל כלל ישראל, אל אותם יהודים היודעים ומבינים - ואף להם יש הכח. ולאין ערוך גדולה ההשפעה של מי שיכוון בזה, שבודאי תופיע עליו ההשפעה תחילה, כדאי' בזוה"ק (פ' עקב) שכאשר יהודי מעורר את ההשפעות מלמעלה, הרי בשעה שיורדות ונשפעות ההשפעות מלמעלה - הן יורדות תחילה על היהודי הזה. וזהו הענין של 'דידן נצח' - האדם צריך לנצח ! להתקשר לקב"ה בכל רגע ורגע מחדש. וכי היצר הרע כבר 'ישן' לאחר יוה"כ ? בודאי שהוא איננו נח לרגע, והוא ממשיך לעבוד את עבודתו אצל כל אחד - ועל כן צריך להמשיך ולעורר רחמים. נותנים לנו בחג הסוכות כח של נצחון, ועלינו לנצל זאת ! הנה, בכל ימות השנה יש באדם יסוד גדול של יאוש - האדם נוטה להתיאש בראותו שלא הולך לו. על כן אחז"ל עה"פ "ולקחתם לכם ביום הראשון" שיש בחג הזה כח של נצחון, וכח הנצחון פירושו - שאין מקום ליאוש.
(יוט"ל של סוכות תשנ"ז)