מדור השו"ת

מלוקט משיחות קודש תשובות לשאלות שנשאלו לכ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זיע"א

נטילת הלולב בסוכה - שבתוך ביהכנ"ס - בתפילה עם הנץ החמה

שאל השואל:
מה ענין יש בתפילות סוכות דייקא בסוכה כמנהג לעשות הסוכה בתוך הביהכנ"ס?

ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א:
לשון האריז"ל בשעה"כ (דרוש א' לסוכות) והנה טוב הוא שאחר עלות השחר שהוא כבר יום, קודם שתתפלל תטול הלולב בתוך הסוכה ותברך עליו ועל לשון זה של האריז"ל כבר תמהו כל המפרשים, הכיצד כתב לנהוג כן, והלא לאחר עלות השחר קודם הנץ החמה אין זה 'יום' אלא בדיעבד. והלא לכתחלה יש להתפלל ב'הנץ' ולא אחר עלות השחר]. ואח"כ הד' נענועים של הלל יהיו בבית הכנסת. ומה טוב היה אם היית מתפלל בסוכה כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו, שהוא אחר תפלת שחרית קודם ההלל [רואים מכאן עד כמה החשיב האריז"ל את ברכת הלולב בתוך הסוכה דוקא, עד כדי כך שהתיר לעשות את המצוה אף באופן של 'בדיעבד', למרות שמעיקר הדין צריכה הברכה על הלולב להיאמר בסמוך ל'הנץ' ולא קודם עלוה"ש. ואכן, רבים נהגו לברך על הלולב לאחר תפילת שמו"ע, ונהגו להתפלל בסוכה - כמנהגנו כאן. ויש לבאר דמ"ש הרב 'כדי שתתפלל ותטול הלולב בברכתו בשעה הראויה אליו' היינו לאחר הנץ החמה. ואכן, כל הצדיקים נענעו את הלולב בסוכה. ולכן הטוב ביותר שתהיה סוכה גדולה שיוכלו להתפלל בה ולנענע בה את הלולב - וכך היה מנהגו של הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זיע"א, שהתפלל בסוכה ושם נענע. בשכונת קטמון היתה לו סוכה גדולה בשדה ובה התפלל בכל ימות הקיץ, בימים הנוראים ובסוכות.

ויש להבין, מהו הענין הזה לברך ולנענע את הלולב דוקא בסוכה - וכי איזו שייכות יש למצות הלולב עם מצות הסוכה? והלא אין שום 'שאלה' בעצם המצוה כאשר אדם מנענע את ד' המינים בביתו או אפי' ברחוב. אלא, ביאור הענין הוא, שהגם ששתי מצוות נפרדות ושונות הן שהרי מצות הסוכה היא ה'מקיפים' של אימא ואילו הנענועים הם ה'פנימיים' שממשיכים עם הדעת דז"א, וההקפות שמקיפים עם ד' המינים הם ה'מקיפים' של ז"א בימים שבין יוה"כ לסוכות ממשיכים בכל יום את ה'פנימיים' של אימא - לפי הסדר הבא הוד י"א תשרי], נצח י"ב תשרי] תפארת י"ג תשרי] גבורה י"ד תשרי] חסד ט"ו תשרי] ולכן ביום טוב הראשון של סוכות יש כל בחינות החסדים המקיפים והפנימיים של 'אימא' וכן המקיפים והפנימיים של ז"א) - וא"כ לכאו' יש להבין מה הוא ענין זה לברך ולנענע בסוכה דוקא, כשמאיר אור המקיפים של אימא. אלא, כשהתינוק מרגיש שהוא נמצא ליד אמו, יש לו מנוחת הדעת - והלא בסוכות ממשיכים את אור הדעת. ללא האמא, כשהתינוק רואה שהוא לבדו - הריהו מבוהל ומחפש את אמו, אולם בראותו את אמו לידו, ניחא דעתיה. וזה הרמז לכך שכאשר ממשיכים את ה'דעת', צריך להיות ליד ה'אימא'].

וכן מובא בשעה"כ בענין בית הכנסת, שכאשר נכנסים לבית הכנסת יש לכוון כמה כוונות. האחת מהן, כשנכנס בפתח בית הכנסת יאמר "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך וכו'" ויכוון כי רוב חסדך' הוא החסד העליון אשר אנו צריכין תמיד אליו, בפרט כשאנו נכנסים להיכל המלך לשאול בקשותינו, והחסד הזה נקרא 'יומא דכולהו' (ובדרושי ספירת העומר מבאר האריז"ל את הכוונה המיוחדת של 'יומא דכולהו' הוא היום הכולל את כל החסדים, כמ"ש ה'שמן ששון' על 'עץ חיים' שמדרגתו של יומא דכולהו נעלה וגבוהה מאד] ובדרוש ה' כ' האריז"ל שנטילת הלולב ונענועיו היא להמשיך החסדים שבדעת הסתומים תוך יסוד דאימא - א"כ נמצא שקשר אחד להם, ללולב ולסוכה. על כן כשבונים סוכה ליד בית הכנסת ומתפללים בה, מצטרף לזה כח תפילת הציבור. ועל כן נקרא שמו 'בית הכנסת', משום שהוא 'כונס' את כל האורות - ועל כן יש מעלה יתירה כאשר מתפללים בסוכה, שעי"ז מעבירים את בית הכנסת לסוכה.
(סוכות תשס"ל)

שאל השואל:
היאך יכולים אנו לקבל פני האושפיזין עילאין ?

ענה כ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א:
אכן, בעניותנו אין לנו אלא לומר כפי הנוסח המודפס בסידורים, ותו לא, ועכ"פ יש לנו לדעת מך ערכנו. ובאמת, אין אנו "מארחים חשובים", אולם מה ביכולתנו לעשות?
(ס' לקוסמ"ס תשע"ז)