מלוקט משיחות מלוה מלכה ושאר דברות קודש
מכ"ק אדמו"ר הקוה"ט זיע"א
הרה"ק רבי מרדכי מנדבורנא זיע"א
ט"ו תשרי
הוא היה אומר כי מי שאינו מרגיש בכל ערב שבת כמו בערב יום הכיפורים, ובכל ליל שבת כמו ליל כל נדרי, אינו מרגיש את קדושת השבת.
אף אמר שענף עץ אבות הם ס"ת צפת, והוא רמז מן התורה שהדסים הגדלים בעיה"ק צפת, צפת'ער הדסים, חשיבות יתירה יש להם לקיים בהם מצות ארבעת המינים.
הרה"ק לוי יצחק מבארדיטשוב זיע"א
סניגורן של ישראל
כ"ה תשרי
מיוה"כ אל גמ' סוכה
הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב זי"ע התענה שני ימים ברציפות ביום הכיפורים, בכל שנה היה נוכח הגאון הנודע רבה של למברג הישועות יעקב זי"ע בעבודתו הקדושה של הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע. היה זה כאשר שניהם התאכסנו באכסניה אחת, ראה הישועות יעקב שבליל יום הכיפורים, לאחר התפילה, פתח הרה"ק מברדיטשוב זי"ע מסכת יומא, וישב ולמד במשך כל הלילה, וכשחזר לתפילה, ראה את הרה"ק מבארדיטשוב יושב על מקומו ומסיים את המסכת, ואילו במוצאי יום הכיפורים ביקש הרה"ק מבארדיטשוב זי"ע שיביאו לו מסכת סוכה, ולאחר שטעם משהו להשיב נפשו, ישב ולמד מסכת סוכה משך כל הלילה.
מליץ טוב על צערם של ישראל
באחת מן השנים לא היו מצויים האתרוגים בכל המחוז, וכמעט נמנע מאנשי העיר לברך על האתרוג בחג הסוכות, לאחר מאמצים מרובים עלה בידם להשיג אתרוג אחד ויחיד, וכמובן ששמרו זאת עבור הרה"ק מבארדיטשוב שהוא יברך תחילה על האתרוג, ולאחריו יטלו כל אנשי העיר. הרהר הגבאי בדעתו, בוודאי יברך הרבי תחילה על האתרוג, לאחר מכן יברכו עליו חשובי הקהל, ולאחר מכן כל אנשי העיר, ואימתי אזכה אני לברך על האתרוג, מסתמא בסוף, בין פשוטי הקהל, מדוע לא אטול את האתרוג כעת, לפני שיברך עליו הרבי, וכך אזכה לברך ראשון על האתרוג. אמר ועשה, אלא שמרוב בהילות וחפזון, בשעה שמיהר הגבאי ליטול את האתרוג, נפל הפרי מידיו ארצה, נקטם הפיטם ונפסל האתרוג.
נבהל הגבאי והצטער עד מאד עד שלא ידע את נפשו מרוב צער, הנה פסלתי את אתרוגו של הרבי ושל כל אנשי העיר, וכעת אין אתרוג כשר, לא לרבי ולא לכל אנשי העיר, אדהכי והכי נכנס הרה"ק אל החדר, וכשנודע לו את אשר ארע, הרים את עיניו לשמים ונשא את ידיו הקדושות למרומים, ואמר, רבונו של עולם, הבט משמים וראה כמה טהורים הם בניך ישראל, ראה נא את צערו הגדול של הגבאי, והלא אך ורק מתוך גודל השתוקקותו לקיים את מצוותיך עשה כן, ועתה על מה הוא מצטער, כל צערם הוא על הפסד של מצוה.
מליץ טוב על חביבת המצוות של ישראל
באחת השנים, השיג אחד הגבירים אתרוג מהודר ביותר, כשנודע הדבר להרה"ק זי"ע, שלח לקרוא לאותו עשיר, וכשהתייצב לפניו אמר לו, שמעתי שברשותך אתרוג מהודר עד מאד, אני מבקש ממך למכור לי את האתרוג, נענה העשיר ואמר, רבי, את האתרוג המהודר שלי לא אמכור בעד שום הון שבעולם. חזר הרה"ק ושאל אותו, ואם אתן לך תמורתו את כל העולם הבא שלי, תסכים למכור לי אותו. הרהר העשיר רבות בדבר הצעתו של הרה"ק, לבסוף לאחר הרהורים רבים, נענה ואמר, רבי, כן אני מסכים, אם הרבי מתחייב שיינתן לו את האתרוג שלי תמורת האתרוג, אני מסכים ליתן לו את האתרוג שלי. הבטיח לו הרה"ק את כל העוה"ב שלו, והעשיר מסר את האתרוג לידי הרה"ק מבארדיטשוב. לאחר מכן אמר לו הרה"ק, הלא כעת כבר ערב החג, ולא תספיק לחזור לעירך, הישאר כאן בעירנו לחג. חשב העשיר לעצמו, הרי את האתרוג שלי מכרתי, להספיק לחזור לביתי כבר לא אספיק, אשאר אפוא כאן עד מוצאי החג.
הלך הגביר לטבול ולהתכונן לחג הקדוש, ונכנס לבית הכנסת להכין את עצמו לקראת החג. לאחר שהסתיימה תפילת ערבית, בליל התקדש החג, המתין העשיר שאחד ממתפללי בית הכנסת יזמינו אותו לסעוד אצלו סעודת החג, אך לתמיהתו ולפליאתו, לא הזמין אותו אף אחד ממתפללי בית הכנסת. בלית ברירה, פנה העשיר מעצמו אל אחד מהמתפללים שהיה נראה בעיניו כאיש אמיד, וביקש להתארח אצלו לסעודת החג, אולם האיש סירב. פנה העשיר לשני, וביקש ממנו להתארח אצלו וגם הוא סירב. לאחר שכמה וכמה מהמתפללים סירבו לבקשתו להתארח אצלם, פנה העשיר לאחד מהם ושאל אותו, מה פשר הדברים שבעירכם אין איש יהודי אחד שרצונו לקיים מצוה גדולה זו של הכנסת אורחים, סיפרו לו המתפללים, שזה עתה הורה רב העיר, הלא הוא הרה"ק מבארדיטשוב, שלא לארח את העשיר לחג. גברה עוד יותר תמיהתו של העשיר, ושם פעמיו לביתו של הרה"ק. ושאלו בתרעומת, האמנם נכונים הדברים שהרב אסר על אנשי עירו להכניסני בצל סוכתם ולארחני לסעודת חג, האם כך מכירים טובה על כך שהתרציתי למכור לכם את האתרוג, ואפילו סתם יהודי, הלא מצוה גדולה לקיים בו הכנסת אורחים, השקולה כנגד קבלת פני השכינה, ומה ראה הרב להורות לאנשי העיר שלא לארחני בביתם לחג.
נענה הרה"ק ואמר, הסיבה שהוריתי לאנשי העיר שלא לאחר אותך בצל סוכתם היא משום שרצוני לקבל בחזרה את העולם הבא שמכרתי לך. ועתה, אם תסכים למחול לי על המכירה ולהשיב לי את העולם הבא שלי, תהיה אורחי בחג ותוכל לסעוד בסוכה ולקיים מצות בסוכות תשבו.
נענה העשיר ואמר, את האתרוג מכרתי לרב בתמורה לעולם הבא שלו, והנה כעת אני מוחל לרב על התחייבותו, ואני מחזיר לרב את העולם הבא שלי, ובלבד שיניחני לסעוד בסוכתו ולקיים את מצות היום.
לאחר שהיתה בידו הסחורה שביקש, חייך הרה"ק, נשא את ידיו הקדושות כלפי מעלה ואמר, ראה נא, רבונו של עולם, כמה קדושים עמך ישראל, מתחילה ויתר יהודי זה על אתרוגו המהודר, בתמורה לחיי העולם הבא, וכעת ויתר על חיי העולם הבא בתמורה לזכייה במצוה דאורייתא של ישיבה בסוכה, האין הם ראויים, ישראל עם קדושים, שאף אתה תוותר ותמחל להם על כל עוונותיהם.
מיד הוביל הרה"ק את האורח לסוכתו, החזיר לו את אתרוגו ואמר לו, גם האתרוג, שלך הוא, וגם העולם הבא שמכרתי לך, שלך הוא, ובחג הקדוש הזה אורחי אתה, לסעוד ואף לישון בסוכתי.
אריכות ימים עד אחר ימי סוכות
הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א ביקש מהקב"ה שיאריך לו ימיו עד כעבור הימים הקדושים בירח האיתנים, כי רצונו לקיים בהם מצוות ה' הרבים שמקיימים בחודש זה, ואכן בקשתו נתקבלה בשמים ונסתלק לאחר המועדים של ירח האיתנים.