שנזכה לישב בסוכת עורו של לויתן • הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת
דברי תורה מאת רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א (חג הסוכות תשפ"ג - ביהמ"ד באר ישראל)
בסוכות תשבו שבעת ימים. וביום השביעי לעת ערב נהגו ישראל לישב מעט בסוכה להיפרד ממנה, ושפתותיהם מרחשות בתפילה, "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, כשם שקיימתי וישבתי בסוכה זו, כן אזכה לשנה הבאה לישב בסוכת עורו של לויתן".
מקור הדברים כבר בדברי הראשונים, כפי שכתב הרמ"א (שולחן ערוך אורח חיים הלכות לולב סימן תרסז ס"א): "יש שנהגו כשהיו יוצאים מן הסוכה היו אומרים, 'יהי רצון שנזכה לישב בסוכה של לויתן' (כל בו)". ובני ספרד נוהגים להזכיר ענין נשגב זה בכל ברכת המזון שבחג, "הרחמן הוא יזכינו לישב בסוכת עורו של לויתן".
ויש לידע מהו ענינה של סוכה זו, ומהו עניינו הגדול והחשוב של עור הלויתן, עד שמייחדים לזה תפילה מיוחדת, לזכות לישב בצל עורו.
וכן יש להוסיף, לפי מנהגינו לבקש בברכת המזון של חג "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", מהי סוכת דוד, היכן מצינו שהיתה לו סוכה, ואימתי נפלה?
בריאת התנינים במעשה בראשית
ובאמת, ענין סוכת עורו של לויתן, וכן המחובר עמו - ענין סוכת דוד הנופלת, ענינם רחב הרבה מאוד בספרים הקדושים, ועל ידי זה יש לחבר את פרשת בראשית הנקראת בציבור מיד אחר חג הסוכות - עם עניינו של חג.
מקור הדברים מן הפסוק במעשה בראשית (בראשית א כא) "וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים", ופירש רש"י שם בפירוש שני: "בדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו, שבראם זכר ונקבה, והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם".
שני הלויתנים
אריכות דברים בענין הלויתן ובת זוגו ישנה בגמרא (בבא בתרא עד:) וז"ל: "'ויברא אלקים את התנינים הגדולים' וכו', ר' יוחנן אמר, זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון". כלומר, לויתן זכר הדומה לנחש זקוף כבריח העובר מצד לצד, ולויתן נקבה הדומה לנחש עקלתון שמתעקל ומקיף את כל העולם. ובגלל גודלם ואורכם נכתבו בפני עצמם.
ועוד שם בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו - זכר ונקבה בראם, אף לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון - זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה - מחריבין כל העולם כולו, מה עשה הקדוש ברוך הוא, סירס את הזכר, והרג הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר 'והרג את התנין אשר בים'". כלומר, שלעתיד לבוא יהרוג הקדוש ברוך הוא את הלויתן הזכר, כפי שכבר הרג בבריאת העולם את הנקבה - 'התנין אשר בים'".
בהמות בהררי אלף
ועוד אמרו שם בגמרא בענין שור הבר, הנקרא 'בהמות בהררי אלף' על שם שרועה באלף הרים בכל יום ואוכל כל העשבים שבהם, וז"ל: "ואף בהמות בהררי אלף זכר ונקבה בראם, ואלמלי נזקקין זה לזה - מחריבין כל העולם כולו. מה עשה הקדוש ברוך הוא, סירס הזכר, וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא".
וכל דברי הגמרא הללו נשגבו מאיתנו, ועד מאוד יפלא, מפני מה נבראו ארבעה בעלי חיים גדולים ועצומים אלו, זכר ונקבה של לויתן ובהמות, ומה הענין בכל אלו.
גם שמות הלווי שנקראו בהם הלויתנים, 'נחש בריח' ו'נחש עקלתון', טעונים ביאור, מה ענין נחש אצל לויתן?
סעודת הלויתן
לאחר שעוסקת שם הגמרא בעוד כמה עניינים מפליאים, באה הגמרא לבאר ענין עורו של לויתן. תחילה אמרו שם כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, וממותר בשרו יעשו סחורה בשוקי ירושלים. ועוד אמרו שם, כי עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, וכמה דרגות יהיו שם; יש שיזכו לחופה המחופה מלמעלה ומוגנת מארבעת רוחותיה על ידי הדפנות, ויש שיהא להם צל, המגן מלמעלה אך לא מן הצדדים, וישנם שיקבלו מעורו כמין שרשרת לצואר, או קמיע שמעלתו פחותה מ'ענק'. והשאר פורסו הקדוש ברוך הוא על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו.
ובאמת יש לתמוה, כיצד נאכל בשר הלויתן, וכי מן הדגים הכשרים הוא? אך על כל פנים מבואר שכך יהא לעתיד לבוא.
ציד הלויתן
עוד עוסקת שם הגמרא לעיל מזה בסוגיית הלויתן, ונאמרו שם מאמרים נוספים בעניינו, וז"ל הגמרא (שם עד:): "כי אתא רב דימי אמר רבי יונתן, עתיד גבריאל לעשות קניגיא [צידת חיות בקשת ורומח] עם לויתן, שנאמר (איוב מ כה) 'התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו' [כלומר, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאיוב, וכי יש בכוחך למשוך את הלויתן בחכה? אולם לעתיד לבוא אכן כך יעשו לו ללויתן], ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו [לגבריאל במלחמתו] אין יכול לו, שנאמר (איוב מ יט) 'העושו יגש חרבו' [כלומר, הקדוש ברוך הוא שעשה את הלויתן, הוא יגיש את החרב להורגו. ואף שנכתב על הבהמות, הוא הדין בלויתן].
עיניו של לויתן
וכן קודם עניינים אלו הובא שם בגמרא (עד:): "תנו רבנן, מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באין בספינה, והיה רבי אליעזר ישן ור' יהושע נעור, נזדעזע ר' יהושע וננער רבי אליעזר. אמר לו, מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו, מאור גדול ראיתי בים אמר לו, שמא עיניו של לויתן ראית, דכתיב (איוב מא י) 'עיניו כעפעפי שחר'".
מכל אלו הדברים נוכל לומר בשפה ברורה, כי בוודאי כל דברי הגמרא הללו אינם אמורים כלל על אודות הבריה הנקראת בימינו 'לויתן'. כי אף שבעלי חיים אלו המוכרים לנו גדולים הם מאוד, בוודאי לא קרבו כלל וכלל לכל האמור כאן על גודלו וגבורתו של לויתן, ובפרט שרבים הם מאוד ואילו הלויתן המדובר יחיד הוא בעולם. אלא, לויתן זה יחיד במינו הוא, ויש לעמוד על טיבו לדעת מה הוא, היכן מקומו, ומה מעלתו העצומה לעתיד לבוא, עד אשר אחר כל עבודת הימים הנוראים, ולאחר שזכינו לקיים מצות סוכה בהידור בזמן שמחתינו, כל בקשתנו לישב בסוכת עורו של לויתן, על כך מייחלים ישראל ומעתירים בתפילה, הלא דבר הוא.
מלחמת הבהמות והלויתן
והנה הביא המהרש"א בחידושי אגדות (בבא בתרא עד:) מדברי חז"ל במדרש (תנחומא שמיני ח): "תדע שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל, כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה, תדע לך לויתן בריה משונה היא והמלאכים יגורו ממנו, שנאמר (איוב מא יא) 'משאתו יגורו אלים', והם זורקין עליו כמה רמחים של ברזל - כתבן הוא חושבן, שנאמר (שם פסוק יט) 'יחשוב לתבן ברזל', וכן בהמות שדי קשה, שהוא רובץ על אלף הרים, שנאמר (תהלים נ י) 'בהמות בהררי אלף', והיכן הן נשחטין, אלא זה לזה מזדווגין שניהם, שנאמר (איוב מא ח) 'אחד באחד יגשו', בהמות יגש בלויתן ואוחז בקרניו ובוקע, ולויתן הפך יהיה מיתתו, שמכה אותו בזנבו והורגו, והצדיקים הולכין ונוטלין מנות מנות, מכאן שחיטה, אלא בשביל לבדוק ולצרף את ישראל".
ועל פי זה מבאר המהרש"א, כי כל זמן שהלויתן בשלוה, גם הבהמות בטוחים מן המיתה, אך לעתיד לבוא ימיתו שניהם זה את זה כדברי חז"ל.
זהו שייסד הפייט באקדמות (שאומרים בחג השבועות קודם קריאת התורה) על מלחמה זו שבין הלויתן והבהמות: "טְלוּלָא דְלִוְיָתָן, וְתוֹר טוּר רָמוּתָא [- סוכה של לויתן ושור הבר יעשה הקדוש ברוך הוא לישראל]: וְחַד בְּחַד כִּי סָבִיךְ, וְעָבִיד קְרָבוּתָא [- זה בזה ינגחו ויעשו מלחמה]: בְּקַרְנוֹהִי מְנַגַּח בְּהֵמוֹת, בְּרַבְרְבוּתָא [- בהמות בהררי אלף ינגח את הלויתן בקרניו ויקרע את בטנו]: יְקַרְטַע נוּן לְקִבְלֵהּ, בְּצִיצוֹי בִּגְבוּרְתָּא [- לעומתו יבוא דג הלויתן בסנפיריו וזנבו ויכה בו בגבורה]: מְקָרֵב לֵיהּ בָּרְיֵהּ, בְּחַרְבֵּהּ בְּרַבְרְבוּתָא [- עד שיטול הבורא יתברך את חרבו בחוזקה, ויגיש אותה לגבריאל המלאך כדי שיהרוג את שניהם ויסיים את מלחמתם]".
אמנם כל הענין תמוה, הרי במי אנו עוסקים, במי שמנע עצמו בעולם הזה מראיית מלחמות השוורים והאריות באצטדינין, ובחלה נפשו בשפך דם ללא טעם, מובדל הוא מאומות העולם המתענגים בראיית מעשי רציחה ואכזריות, ומונע רגלו מנתיבתם. אם כן, וכי מה שכר הוא זה עבורו, שיראוהו לעתיד לבוא מלחמה עצומה וגדולה יותר, שבין הלויתן לשור הבר?! הרי לכאורה גם בזה לא יחפוץ להביט! ובוודאי כל הענין נסתר ואינו כפשוטו, וכולו רוחני.
שחוק הקדוש ברוך הוא עם הלויתן
עוד יש להביא בענין זה את דברי הגמרא במסכת עבודה זרה (ג:) וז"ל: "אמר רב יהודה אמר רב, שתים עשרה שעות הוי היום, שלש הראשונות הקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתורה, שניות - יושב ודן את כל העולם כולו, כיון שרואה שנתחייב עולם כלייה, עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, שלישיות - יושב וזן את כל העולם כולו מקרני ראמים עד ביצי כנים, רביעיות - יושב ומשחק עם לויתן, שנאמר (תהלים קד כו) 'לויתן זה יצרת לשחק בו'".
ובהמשך הגמרא שם מבואר, שמיום שחרב בית המקדש, שוב אין הקדוש ברוך הוא משחק עם הלויתן בשעות אלו של היום, אלא מלמד תורה לתשב"ר.
אכן ודאי גם דברי חז"ל אלו אומרים דרשוני, מהו הביאור בשחוק שעושה הקדוש ברוך הוא עם הלויתן?
ואמנם יש מבארים (ראה אפיקי ים לרבי יצחק אייזיק חבר שם, וכן מחשבות חרוץ אות י"ג), כי שחוק זה שעושה הקדוש ברוך הוא - על שם העתיד הוא, שכאשר תהיה סעודת הלויתן אז תהיה שמחה גדולה בעולם בתיקון כל הבריאה בשלימות, ושמחה זו קיימת לפניו יתברך כבר כהיום הזה, שמחתן של צדיקים ומתן שכרם המתעורר אצלו יתברך בכל יום.
אבל עדיין לא הרווינו צמאוננו, מהו הענין בלויתן דווקא, ובכל יום?
סוד הלויתן - שכר הצדיקים בגן העדן התחתון
והנה, ראוי לציין בזה לדברי ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע' (עבודה זרה שם), ש'לויתן' הוא שם ותואר לצדיקים היושבים בגן עדן התחתון, שם מצויה הנפש בצורת גוף, אלא שאין זה גוף חומרי ועכור כבעולם הזה, אלא גוף זך שאינו זקוק לאכילה ושתייה, וכל הנאתו היא מן הריח הטוב שבגן עדן. ובהיות ושם קשורה הנשמה עדיין בגוף, לכן נקראים 'לויתן' - לשון ליווי, שהגוף מתלוה אל הנשמה. אמנם הצדיקים הנמצאים בגן עדן עליון, שם הוא אך ורק מקום הנשמה, ואינה מלובשת בגוף כלל וכלל, ועל כן לא קיים שם שחוק הלויתן. אך הצדיקים היושבים בגן עדן התחתון, משפיע להם ה' יתברך שפע אור קדוש רוחני ממקור השמחה העליון, בחינת 'עוז וחדוה במקומו'.
אמנם כל זה בדרך רמז וסוד, אך עדיין שומה עלינו לבאר בדרך הפשט, ולו יהי שאין לבאר בזה פשט פשוט, אך על כל פנים יש לבאר פרטי מאמרי חז"ל בזה, למה יכוונו הדברים בענין שחוק הקדוש ברוך הוא עם הלויתן, אשר אינם מבוארים עדיין כל צרכם.
טענת איוב ותשובת הקדוש ברוך הוא
שאלה נוספת שיש להביא בזה, ממה שאמרו חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני איוב רמז תתקכז) וז"ל: "'התמלא בשכות עורות', אמר רבה בר בר חנה, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים לעתיד לבוא. אמר ר' לוי, כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקדוש ברוך הוא מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבוא, שנאמר (איוב מ לא) 'התמלא בשכות עורו' וגו'. את מוצא בשעה שבאו יסורין על איוב היה עומד וקורא תגר אחר מדת הדין, שנאמר (שם כג ג) 'מי יתן ידעתי ואמצאהו אדעה מלים יענני', אמר לו הקדוש ברוך הוא, איוב, מה אתה עומד ואומר 'מי יתן ידעתי ואמצאהו', הרי עורו של לויתן שאני עתיד לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, אם חסר אני מטלית אחת ממנו יש לך למלאת, שנאמר 'התמלא בשכות עורו'".
ויש לתמוה מאוד, הלא בשעה שהטיח איוב דברים אלו וקרא תגר על מידת הדין, היה כולו מלופף ומסובל ביסורים נוראים, ורצה הקדוש ברוך הוא לפייסו, אם כן מה תשובה היא זו בזה שאינו יודע לתקן חור בסוכת לויתן, מה ענין לויתן לכאן, וכיצד מתיישבת בזה טענתו של איוב?
מכל העולה כאן פשוט וברור שהלויתן אינו כפשוטו כלל, אלא סמל ואות הוא לדברים גבוהים ומופלאים עד מאוד.
מהות האכילה - השלמת חיסרון
עתה נבוא להתחיל לפרש סוד הדברים. ראשית כל נביא בזה מה שכתב המהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג, בבא בתרא עד-:עה.), שהאריך מאוד בכל ענין הלויתן, מלחמתו בשור הבר, הסעודה העשויה מבשרו והסוכה שמעורו, ותורף דבריו, כי בודאי אין מדובר כאן בסעודה גשמית כעין סעודה שלנו בעולם הזה, אלא שכל ענין האכילה הוא להשלים חיסרון שבאדם, והזקוק למאכל מסויים מלמד שחסר הוא אותו דבר הנמצא במאכל, ועל ידי האכילה הוא מקבל חיות ושלימות. ובדומה לאכילה הגשמית המקיימת את הגוף, כך גם נפש האדם חסרה היא, וזקוקה למזון רוחני הנועד לחיותה וקיומה. ומזון זה נקרא בשם 'בשרו של לויתן', כי גם לעתיד לבוא תהיינה נפשות הצדיקים זקוקות למאכלן הזך.
ומה שאמרו בגמרא כי הנותר מבשר הלויתן יחלקו אותו ויעשו בו סחורה בשווקי ירושלים, מבאר המהר"ל כי ישנן שתי סוגי השפעות עליונות; השפעה פרטית המיוחדת לכל צדיק וצדיק לפי תכונותיו וכוחות נפשו, והשפעה כללית, המיועדת לכל הצדיקים, אך אין זה תמיד באופן המתאים לכל צדיק לפי מה שהוא, אלא לפי מה שזקוקים לו כלל הצדיקים. וזהו דומה לענין הסחורה, שהרי מסחר נעשה כאשר אדם אינו זקוק לחפץ הנמכר, וחפץ בדבר אחר שמוכר חבירו, אשר החבר אינו זקוק לו, וכך מחליפים וסוחרים ביניהם. וכך גם כאן נחשבת ההשפעה הכללית כסחורה, בהיות ולחלק מן הצדיקים אינה נצרכת לעצמם אלא לצורך זולתם.
עד כאן קיצור נמרץ של דברי המהר"ל, אשר אפילו מטעימה זו אשר בקצה המטה נוכל לראות עד כמה שגבו הענינים הללו. ומכל מקום מתוך יסוד זה שלמדנו מדבריו ז"ל, נוכל לשוב ולפרש את שאר הענינים הסתומים אשר לפנינו.
לויתן ובהמות - שני מיני יצרים
נשוב ונזכיר בקצרה את אשר ישנו פה; מהו הלויתן, ומה הם הבהמות בהררי אלף? מהי המלחמה שביניהם לעתיד לבוא? ומה ענין כל זה לחג הסוכות, מדוע שייך הלויתן למצות סוכה? ומהו השחוק שעושה הקדוש ברוך הוא עם הלויתן?
בסוד הענין, כותב הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זיע"א ב'יערות דבש' (ח"א דרוש א'), כי הבריות המשונות הללו רומזות אל היצר הרע, ונחלקו לשני מינים; 'בהמות בהררי אלף' רומזים אל תאוות המאכל, כאותן בהמות האוכלות עשב באלף הרים בכל יום ואין גבול ומידה לאכילתן, ואילו הלויתן מרמז ליצר הרע דעריות, 'לויתן' לשון חיבור שאינו בקדושה. ולעתיד לבוא יהיו כלים תאוות אלו, כי רוח הטומאה תעבור מן הארץ.
תיקון הסתת הנחש לבקשת התאוה
בדומה לזה וביתר ביאור כתב רבינו צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק פרשת וארא אות יא) וז"ל: "מה שאנו אוכלין בשבת בשר ודגים. דהנה עיקר קלקול הנחש היה בתאוה וקנאה, דשורש הסתת הנחש להכניס תאוה ולהרגיש הנאת עצמו כידוע. וכן כתיב (בראשית ג ו) 'ותרא האשה וגו' וכי תאוה הוא' וגו'. וכתיב 'ותתן גם לאישה עמה', וזה בא מחמת קנאה כפירוש רש"י שלא יחיה הוא וישא אחרת (וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר פרק י"ג), וזה עיקר עבודתנו לתקן קלקולו ולהכניס שתי בחינות אלו רק להקדושה, וכמו שנאמר (משלי כג יז) 'אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום'. והיינו שביראת ה' צריך לקנאות, וכמו שאמרו (בבא בתרא כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. וזה ענין בהמות בהררי אלף, והוא שור הבר והלויתן שמזומן לצדיקים לעתיד לבוא כשיבוער היצר הרע, דהם שני יצרים דתאוה וכעס. והם בשתי בעלי חיים אלו, כדאיתא (ברכות סא.) דבהמה גם כן אית לה יצר הרע, דהא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא, והיינו יצר הרע דרציחה. והלויתן הוא תאוה דעיקר גידולו במים וכדאיתא (בבא בתרא עד:) גבי לויתן ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה, דגים פריצי. וזה שאנו אוכלין בשר ודגים בשבת, לתקן קלקולו על ידי אכילה בקדושה ולהכניס השתי בחינות להקדושה".
מבואר מדברי קדשו, כי כבר בקלקולו של נחש היה נעוץ חטא התאוה, ותפקידינו לתקן החטא באכילה דקדושה. ומזה כבר עלה בידינו פשר השייכות בין הנחש ללויתן שתמהנו בה למעלה, כי שני הלויתנים - זכר ונקבה, לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, אינם נחשים סתם, אלא רומזים לנחש הקדמוני.
שלוש עבירות המחוייבות במסירות נפש
על פי דרכם של הקדושים אשר בארץ, נוכל להמשיך ולטוות בזה את מהלך הדברים. תרי"ג מצוות נצטוו ישראל מסיני, אך בכולן נצטוו 'וחי בהם' - שאם נמצא האדם בסכנה עליו לעבור ולא להסתכן. מלבד שלוש עבירות, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, שעליהן צריך האדם למסור נפשו להריגה ולא לעבור, וכפי שכתב הרמב