מצוות החג – כשלבי גידול והתמסרות בתינוק שנולד
על דרך רמז. מצות שופר בראש השנה, על דרך 'היום הרת עולם' (תפילת ראש השנה), שבראש השנה נברא האדם (זוהר ח"ג ק:), ודרך תינוק שנולד, צריך ליתן המאכל לתוך פיו ממש. וידוע שמצוות הם מאכל הנשמה, ולזה זיכנו ה' יתברך ונתן לנו מצות שופר ואמירת מלכיות זכרונות ושופרות לתוך פינו. ואחר כך נתן לנו ה' יתברך מצות סוכה, ועיקר חיובה בלילה הראשונה דלא סגי דלא אכיל בסוכה, על דרך שמלפפין את התינוק בכל גופו כדי להחזיק איבריו, והוא מצות סוכה שהוא מקפת כל הגוף, והוא מחזקת כח הנשמה ואיבריה כביכול (כידוע שיש גם לנשמה רמ"ח איברים כביכול). ואחר שנתגדל התינוק קצת ויש כח בידו להחזיק אותו המאכל בידו, נותנין אותו לידו, וזהו מצות לולב שנוטלין אותו ביד לצאת בו. ואחר שנתגדל בכחו יותר, ויש לו כח ברגליו, מוליכין אותו לאט לאט עד שהורגל לילך מאליו, וזה מצות ריקוד בספר תורה, הניתנה לנו בשמיני עצרת:
(שבע שמחות, רבי מנחם מנדל מסטריקוב זיע"א)
הישיבה בסוכה והשמחה בחג
באלו הימים אחרי ראש השנה ויום הכיפורים אנו זוכין לישב בסוכה ולשמוח אז בתכלית השמחה, כי אנו זוכין עכשיו להמשיך בחינת עולם הבא, שהוא בחינת סוכה, בעולם הזה, שזהו עיקר השמחה כשזוכין להמשיך העולם הבא בעולם הזה, שזהו בחינת סוכה שהוא בחינת עולם הבא, שאנו זוכין עכשיו לישב בה בעולם הזה. ובזה אנו מראין מה שזכינו בראש השנה ויום הכיפורים לסליחת עוונות ולהפשיט עקמימיות שבלב – עד שאנו זוכין להרגיש שמחת העולם הבא בהמצוות בעצמן שעושין בעולם הזה, שזהו בחינת סוכה, שהוא בחינת עולם הבא שאנו זוכין עכשיו לישב בה. ועל כן אז הוא זמן שמחתנו, כי זה עיקר השמחה כשמרגישין העולם הבא עכשיו (הלכות חזקת קרקעות ה"ג):
(ליקוטי הלכות, רבי נתן מברסלב זיע"א)
'זמן' שמחתנו – בסוכות מזמינים שמחה על כל השנה
להבין מה שאנו אומרים בסוכות 'זמן שמחתנו'. הנה כתיב 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה' (דברים כח מז), כי עיקר העבדות צריך להיות בשמחה וכו', ועבודה בשמחה גדולה למאד, כי בזמן שבית המקדש היה קיים, היו שואבים רוח הקודש על ידי שמחה וכו' (ירושלמי סוכה פ"ה ה"א). והנה צריך בכל השנה לעבוד את הבורא ברוך הוא בשמחה, אך בסוכות הוא הכנה והזמנה לכל ימות השנה, כי מה שמקבלים אור וקדושה בסוכות הוא על כל השנה, וזהו 'זמן שמחתנו', 'זמן' הוא לשון הזמנה לכל השנה:
(ליקוטי תורה, רבי מרדכי מטשערנאביל זיע"א)
נטילת אתרוג – תיקון חטא אדם הראשון
'ולקחתם לכם ביום הראשון' (ויקרא כג מ). במדרש (תנחומא אמור) וכי ראשון הוא, הלא ט"ו הוא, אלא מאי ראשון ראשון לחשבון עוונות. וצריך ביאור מדוע רמזה כאן התורה הקדושה דיום זה הוא ראשון לחשבון עוונות, ותו צריך לדייק למה ציווה ה' יתברך לקחת מין אתרוג דוקא. אכן יובן על פי דברי המדרש (בראשית רבה טו ח) דעץ שאכל אדם הראשון אתרוג היה, נמצא דחטא הראשון שהיה בעולם נעשה על ידי אתרוג, ומובן מזה דענין לקיחת האתרוג הוא תיקון לחטא זה. ולפי זה עולים דברי המדרש שפיר, דהיה קשה לו מדוע ציווה הקדוש ברוך הוא לקחת אתרוג דוקא, ועל זה בא כמתרץ דיום זה הוא ראשון לחשבון עוונות, על כן ציווה הקדוש ברוך הוא שניקח פרי זה כדי לתקן את החטא הראשון (פרשת אמור):
(אוהב שלום, רבי שלום מקאמינקא זיע"א)
ראשון לחשבון עוונות - שנחשבים לזכות ומצווה על ידי תשובה מאהבה
במצוות ארבעה מינים כתבה התורה (ויקרא כג מ) 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר' וגו', והקשו במדרש (תנחומא אמור כב) וכי ראשון הוא, והלא ט"ו יום הוא, ומדוע נאמר 'ביום הראשון'. אלא ראשון הוא לחשבון עוונות. והקשה הרה"ק הקדושת לוי ע"ה (שבת תשובה ד"ה מי) שלכאורה לא מובן מהי הכוונה באמרם 'ראשון לחשבון עוונות', וכאשר האריכו למעניתם המפרשים הקדמונים. וכתב לתרץ בלשון קודשו: והנראה, כי באמת נכון הדבר שבימים האלו מראש השנה עד יום הכיפורים, כל איש ואיש בוודאי עיניו פקוחות על כל דרכיו לשוב אל ה', איש לפי שכלו יהולל, ולפי מדרגתו מפחד ה' ומהדר גאונו בקומו לשפוט הארץ, כי קרוב יום ה', ומי יכול להצטדק בדין, ומי הגבר אשר לא ירא, ואיזהו נפש אשר לא תעונה, כי יבוא להיות נשפט לפני שופט כל הארץ על כל מעשיו, הלוא החרד על דבר ה' יעשה במרום הר שכלו לתקן את אשר עיוות, והתשובה נקרא 'תשובה מיראה'. ואחר יום הכיפורים כשעוסקין במצוות סוכה ולולב וד' מינים, וצדקה כיד ה' הטובה בנדבה, וחיבה לעבוד את עבודת ה' בשמחה וטוב לב, אזי התשובה הזאת 'תשובה מאהבה'.
(האדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א - מילתא חדתא - ירח האיתנים)
בסוכות הושבתי
"כִּי בַּסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כג מג)
ידועה היא המחלוקת בטעם מצות סוכה, כדאיתא בגמרא (סוכה יא:): "'כי בסכות הושבתי את בני ישראל' (ויקרא כג מג) - ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם". והנה, ודאי לא חלק רבי עקיבא על כך שהיו לישראל ענני כבוד במדבר, כמפורש בפסוקים בהרבה מקומות, ובהם (במדבר י לד) "וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם". ואם כן צריך להבין, לשם מה הוצרכו ישראל לסוכות אלו שעשו להם, ומה טעם יש לעשות להם זכר. ולפי פשוטו יש לומר, כי הסוכות אלו הם האוהלים שהקימו ישראל במדבר, שיהא לכל אחד מהם מקום בפני עצמו. וכפי שאפילו בלעם הרשע בעינו הרעה לא יכל להתעלם מקדושת ישראל הניכרת לעין, שאין פתחיהן מכוונים זה לזה, ואמר (במדבר כד ה) "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל". ופסוק זה נותר לזכרון עולם בתפילת ישראל בכל בוקר. אם כן, הגם שהעננים היו מיישרים את הדרך לפני בני ישראל, ואפילו מכבסים ומגהצים את בגדיהם, מכל מקום היה לכל אחד את אוהלו, ואלו הן הסוכות. ומכל מקום קשה, וכי על כל פרט ממעשי בני ישראל נעשה זכר. ושמא יש לומר, כי עשיית הסוכות אינה זכר לעצם מעשיהם של ישראל, אלא לטעם שהוצרכו לכך; משום שהיו בארץ ציה ושממה, ארץ מלחה ולא תשב, ויצאו לשם באמונה שלימה, והשליכו יהבם על ה' יתברך שידאג לכל צרכיהם. וכיון שבסוכות אלו ביטאו ישראל את גודל אמונתם, על כן ראוי לעשות להן זכר לדורות.
(עינים מאירות - להגאון רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
דבר האמונה
על ידי ענוה באים לאמונה
כשם שהאמונה כרוכה במצות 'ואהבת לרעך כמוך', כך גם קשורה בקשר אמיץ עם המעלה הגדולה שבכל המעלות שהיא הענווה, כאומרם (ע"ז כ:) 'ענוה גדולה מכולן', שעל ידי שמתהלך בענוה מבין כי לא כוחו ועוצם ידו עשה לו את החיל הזה, וממילא מאמין שהכל בכח ה' יתברך בהשגחה פרטית. לעומתו המתהלך בתחושה שכוחו ועוצם ידו הם שעשו לו נמצא מאמין בעצמו ועליו אומרים 'אל תאמין בעצמך'. ובזה ביאר הרה"ק בעל האהבת ישראל מויז'ניץ ע"ה (יום א' דסוכות תרצ"ה) את כוונת הלל באומרו 'אם אני כאן הכל כאן', ולכאורה הרי אין ענוותן כהלל ואיך יתכן שאמר כך במשמעות הפשוטה כאילו והוא עיקר הכל ועולה על כולם. אלא כוונתו 'אם אני' גימטריא אמונה, וכשיש אמונה אכן 'הכל כאן'. ועל ידי האמונה זוכים לשתי שולחנות בזה ובבא, רמז על כך הוא במה שאמר 'הכל כאן', שאם נחשב את הגימטריא שלו בחשבון נו"ן פשוטה, הרי זה גימטריא שתי פעמים 'שלחן', לרמוז על אותם שני השולחנות שזוכה האיש המאמין, שכבר בעולם הזה אוכל בשכר האמונה ועומדת לו לעתיד. דכיון שמאמינים אשר הכל הוא רק על פי השגחת הבורא ברוך הוא, והוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים, ממילא בטוחים אשר ינהג בחסדו ואל יטשנו לנצח, ויושפע 'לכם' לכל צרכיכם.
(האדמו"ר רבי דוד חי אביחצירא שליט"א - מילתא חדתא - אמונה וביטחון)