פנינים על הפרשה: עצות וסגולות

עצות וסגולות:

מנחה של שבת - עת רצון

עוֹלִים גִימַטְרִיָּא שְׁנֵי אֲלָפִים וּמֵאָה וְשִׁשָּׁה עָשָׂר, הוּא חֶשְׁבּוֹן עִם הַכּוֹלֵל, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח"ב פח: פט. קנו.) שֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִפְטַר בְּמִנְחַת שַׁבָּת שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן, נִמְצָא שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה מִכָּל צַד. (מחשוף הלבן פר' וזאת הברכה)

פטירת דוד המלך במנחה דשבת, כיוסף

עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקְנִי זֵדִים (תהלים קיט קכב). דְבָא לִרְמֹז עַל מַה שֶׁאוֹמְרִים בְּמִנְחַת שַׁבָּת שְׁלֹשָׁה צַדִּיקִים, יוֹסֵף מֹשֶׁה דָּוִד, שֶׁנִּפְטְרוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּשַׁבָּת. וְהַמַּעֲלָה הַיּוֹ שֶׁל ג' צַדִּיקִים אֵלֶּה אֵין אַחֲרֶיהָ מַעֲלָה, דְּהַג' צַדִּיקִים אֵלֶּה בְּכָל מִנְחַת שַׁבָּת הֵם מַעֲלִין מַיִן נוּקְבִין בִּמְקוֹם זְעִיר אַנְפִין, וּמִי זָכָה לְמַעַלָה זוֹ שֶׁיִּהְיֶה נָחְשָׁב כזְעִיר אַנְפִין וְיַעֲלֶה בִּמְקוֹמוֹ מַיִן נוּקְבִין. וְהִנֵּה יוֹסֵף הַצַדִּיק עָלָיו הַשָּׁלוֹם וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם קָדְמוּ לְדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּכַמָּה דּוֹרוֹת. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה שֶׁהֵם זָכוּ לְמַעֲלָה זוֹ שֶׁמַּעֲלִים מַיִן נוּקְבִין בִּמְקוֹם זְעֵיר אַנְפִין, רָאָה שֶׁאֵין מַעֲלָה יוֹתֵר מִזוֹ, וְנִתְאַוָּה לִזְכּוֹת גַּם הוּא לְמַדְרֵגָה זוֹ, שֶׁתְּהֵא מִיתָתוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְיִצְטָרֵף גַּם הוּא עִם ב' הצַדִּיקִים הַנִּזְכָּרִים, וְיִהְיֶה מַעֲלֶה עִמָּהֶם מַיִן נוּקְבִין בְּכָל מִנְחַת שַׁבָּת: וְהִנֵּה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִקְרָא 'טוֹב', שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ב ב) וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא'. וְיוֹסֵף הַצַדִּיק אָחוּז בְּמִדַּת הַיְסוֹד הַנִּקְרָא 'טוֹב', וְעַל שְׁנֵיהֶם הוּא אוֹמֵר עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב, דְהַיְנוּ, עֶרְבֵנִי עִם שְׁנַיִם הַטּוֹבִים, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מַעֲלֶה עִמָּהֶם מַיִן נוּקְבִין בְּכָל מִנְחַת שַׁבָּת: וְאֶפְשָׁר לוֹמַר גַּם כֵּן, דְּמְטַעַם זֶה לֹא הִזְכִּיר בְּפָסוּק זֶה לֹא תּוֹרָה וְלֹא עֲדוֹת, וְלֹא מִצְוֹת וְלֹא פְּקוּדִים כִּשְׁאָר הַפָּסוּקִים, שָׁלֹא הִנִּיחַ שׁוּם פָּסוּק רֵיקָם, וְזֶה הַפָּסוּק לֹא אָמַר בּוֹ וְלֹא אֶחָד בָּהֶם. אֶלָּא כִּיוָן שֶׁשׁוֹאֵל בְּפָסוּק זֶה לִהְיוֹת כִּיוֹסֵף וּכְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם שֶׁמַּעֲלִים מַיִן נוּקְבִין בִּמְקוֹם זְעֵיר אַנְפִין, זְעֵיר אַנְפִין כָּל הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת כְּלוּלִים בּוֹ, לְפִיכָךְ לֹא הִזְכִּיר בְּפָסוּק זֶה שׁוּם דָּבָר, כִּי כִּיוָן שֶׁנִּזְכַר זְעֵיר אַנְפִין הַכֹּל נִזְכָּר. (אלף בינה פרק קיט אות ע)

מנחת יו"ט היא השלמה למוסף דיו"ט

וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶׁמֶן תֵּעָשֶׂה (ויקרא א ז). אֶפְשָׁר לִרְמז עַל מִנְחַת יוֹם טוֹב, דְּכָתַב רַבֵּנוּ זלה"ה (שער הכונות ענין השינויים שבין יו"ט לשבת), דִּתְפִלַת מִנְחַת יוֹם טוֹב הִיא דּוּמְיָא דִּתְפִלַת מוּסֶף דְּשַׁבָּת, דְּבִתְפִלַת מוּסֶף דְּשַׁבָּת זְעֵיר אַנְפִין וְנוּקְבָא עוֹלִים עַד כָּתֶר דְאַבָּא וְאִמָּא, וְכֵן נַמִי בִּתְפִלַלַּת מִנְחָה דִיוֹם טוֹב עוֹלִים זְעֵיר וְנוּקְבָא עַד כֶתֶר דְאַבָּא וְאִמָּא. וְאַף עַל גַּב דְּגַם בְּיוֹם טוֹב יֵשׁ בּוֹ מוּסָף וְאָנוּ אוֹמְרִים בּוֹ כָּתֶר', דְּמַשְׁמַע דִזְעֵיר וְנוּקְבָא עָלוּ עַד כָּתֶר דְאַבָּא וְאִמָּא, לֹא עָלוּ מַמָּשׁ רַק שֶׁהֵם קְרוֹבִים לִוֹ וְנָהֵנִים מֵאוֹרוֹ, אֲבָל בְּמִנְחַת יוֹם טוֹב עוֹלִים זְעֵיר וְנוּקְבָא עַד הַכֶּתֶר דְאַבָּא וְאִמָּא מַמָּשׁ. נִמְצָא תְּפִלַּת מִנְחָה דְּיוֹם טוֹב הִיא הַשְׁלָמָה לִתְפִלַּת מוּסָף דִּיוֹם טוֹב שֶׁיִהְיֶה כְּמוֹ מוּסֶף דְּשַׁבָּת.

שבת עיקרו 'אבא' ויו"ט עיקרו 'אימאי

וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ חִלּוּק בֵּין מִנְחַת יוֹם טוֹב לְמוּסֶף דְּשַׁבָּת, דִּבְיוֹם הַשָּׁשַׁבָּת מִתְגַּלֶּה אַבָּא גִּלּוּי גָּמוּר בְּכָל כֹּחַ אוֹרוֹתָיו, וְנִפְרָד מֵאִמָּא וְאֵינוֹ נִכְלָל בָּהּ, וְהִיא טְפֵלָה אֵלָיו, דִּמְשׁוּם הָכִי נִקְרָא הַשַׁבָּת 'קְדֶשׁ', עַל שֵׁם אַבָּא הַנִּקְרָא קֹדֶשׁ', לְהוֹרוֹת שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁל אַבָּא הוּא וְאִמָּא טְפֵלָה אֵלָיו. אֲבָל בִּיּוֹם טוֹב עִקָרוֹ הוּא מֵאִמָּא, וְאַבָּא נִכְלָל בָּהּ בְּאוֹר מוּעָט דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם הָכִי יָמִים טוֹבִים נִקְרָאִים 'מִקְרָאֵי קְדֶשׁ' וְלֹא קֹדֶשׁ' מַמָּשׁ: (מחשוף הלבן פר' ויקרא)

פנינים על הפרשה:

משה מזהיר את ישראל שיעסקו בתורה

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בַּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים (דברים לג א). וְזֹאת הַבְּרָכָה גִימַטְרִיָּא 'זוֹ הִיא הַתּוֹרָה' עִם הַכּוֹלֵל. אָמַר לָהֶם, הִזָּהַרוּ בְּעֵסֶק הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, כִּי הִיא חַיֵּיכֶם וְאֹרֶךְ יְמֵיכֶם, וְהִיא עִקַר הִתְדַּבְּקוּתְכֶם עִם קְדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ. וּלְפִיכָךְ אָמַר לָהֶם, תִּדְעוּ שֶׁהַבְּרְכָה תּלוּיָה בְּקִיּוּם הַתּוֹרָה, כְּשֶׁתִּהְיוּ מַחֲזִיקִים בָּהּ וְאֵין אַתֶּם נִרְפִים מִמֶּנָּה, זֶהוּ עִקַר בִּרְכַתְכֶם. וְאָמַר לָהֶם, דְּעוּ מַעֲלַת הַתּוֹרָה וְכַמָּה אֶפְשָׁר הִיא חֲבִיבָה אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכַמָּה נִפְלָאוֹת עָשָׂה לָכֶם בִּנְתִינָתָהּ לְהַרְאוֹת לָכֶם חִבָּתָהּ כַּמָּה הִיא חֲבִיבָה בְּעֵינָיו, וְלָזֶה סָמַךְ מִיָּד הַפְּסוּקִים שֶׁאַחֲרֵי זֶה מְדַבְּרִים בְּעִנְיַן נְתִינָתָהּ: (פיתוחי חותם)

השרים של עשו וישמעאל נתנו אור לישראל

וַיֹּאמַר ה' מִסִינַי בָּא וְזֶרַח מִשָּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן וְאֶתָה מֵרְבְבֹת קֹדֶשׁ מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (לג ב). בָּא לְהוֹדִיעַ לָהֶם הַחְבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָם מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָהֶם תּוֹרָה הַקְדוֹשָׁה. וְהִנֵּה אָמַר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (ח"ג קצב.) עַל וְזָרַח מִשָּׂעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, דְּכֵיוָן שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָׂר שֶׁל עֵשָׂו וְלָשַׁר שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא רָצוּ, נָטַל אוֹר מֵהֶם וְהוֹסִיפוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְזֶהוּ לְשׁוֹן וְזָרַח מִשֵׁעִיר לָמוֹ הוֹפִיעַ מֵהַר פָּארָן, שֶׁשְׁנֵיהֶם, זֶרַח וְהוֹפִיעַ, לְשׁוֹן אוֹר. וְהִנֵּה הָאוֹר שֶׁנָּטַל מֵהֶם וְנָתַן לְיִשְׂרָאֵל אַהֲנֵי לְיִשְׂרָאֵל לָדוּן עֲלֵיהֶם אַרְבַּע מִיתוֹת בֵּית דִין וְלַעֲסק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה: (פיתוחי חותם)

הקב"ה מחבב את ישראל יותר מהמלאכים

אַף חֹבֵב עַמִּים כָּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ וְהֵם תְּכּוּ לְרַגְלֶךְ יִשָּׂא מִדַּבְּרֹתֶיךָ (לג ג). אֶפְשָׁר לִרְמז, דְעַל יְדֵי נְתִינַת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל נִתְעַלוּ אֲפִלּוּ (הַמַלְאֲכֵי) [מִמַלְאֲכֵי] הַשָּׁרֵת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עַל פָּסוּק (לעיל כו יט) וּלְתִתְךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם', לְרַבּוֹת אֲפִלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֶת. וּמָצִינוּ דְּאֵין הַמַּלְאָכִים מְקַדְּשִׁים אֶת ה' לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מְקַדְּשִׁים אוֹתוֹ תְּחִלָּה לְמַטָּה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר אַף חֹבֵב עַמִּים, אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לְיִשְׂרָאֵל, צְרִיכִים שֶׁתֵּדְעוּ דִּבְרָכָה' עִם הַכּוֹלֵל גִימַטְרְיָא בָּרוּךְ'. וְעוֹד יֵשׁ מַה לוֹמַר דִּשְׁנֵי הַהִי"ן הַכְּתוּבִים כָּאן בְּמִלַּת הַבְּרָכָה הֵם רוֹמְזִים לַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה חֲסָדִים וְחָמֵשׁ גְבוּרוֹת. נִמְצֵאת מִלַּת הַבְּרָכָה כְּמִלַּת בָּרוּךְ', הֲרֵי שֶׁבֵּרְכָם מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת: (מחשוף הלבן)

בחינתו של יעקב נתקנה ע"י שבניו קבלו את התורה

תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (לג ד). וְזֶהוּ שֶׁבָּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם מֵרֹב עַנִוְתָנוּתוֹ לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל, אַף עַל גָּב דְמַרְגְלָא בְּפִמיכוּ לוֹמַר בִּי לְבַדִּי, אֵין הַדָּבָר כֵּן, דִּבְלֹא יַעֲקֹב אֵין אֲנִי זוֹכֶה לְקַבֵּל הַתּוֹרָה, מִשּׁוּם דַּאֲנִי וְהוּא רוֹמְזִים לִזְעֵיר אַנְפִין, רַק דְיַעֲקֹב מִלְבַר וַאֲנִי מִלְגָאוּ, וּשְׁנֵינוּ צְרִיכִים לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְאַף עַל גֶב דְּיַעֲקֹב לֹא הָיָה בָּעוֹלָם בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לְזַרְעוֹ נִתְּנָה, וְזַרְעוֹ כְּמוֹתוֹ, וּכְאִלּוּ הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ בִּשְׁעַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ שֶׁסִים מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב, פּרוּשׁ, לֹא זָכִיתִי אֲנִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה כִּי אִם בִּשְׁבִיל קְהִלַת יַעֲקֹב שֶׁהֵם כְּמוֹתוֹ, דְּבָזֶה הֵם כְּנֶגֶד יַעֲקֹב, וְנִתְקָן זְעֵיר אַנְפִין מִלְגָאוּ וּמִלְבַר: (פיתוחי חותם)

משה בירך את ישראל ממקור הברכות

וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת בְּנֵי יִשׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ (לג א). אֶפְשָׁר לִרְמז דְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיָה אוֹהֵב אֶת יִשְׂרָאֵל אַהֲבָה עַזֶּה יוֹתֵר מֵהָאָב שֶׁאוֹהֵב אֶת בְּנוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָצִינוּ שֶׁמָּסַר עַצְמוֹ עֲלֵיהֶם לְמִיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי', וּמֵרֹב אַהֲבָתוֹ אוֹתָם בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ בֵּרַךְ אוֹתָם בְּלֵב שָׁלֵם וּבְעַיִן טוֹבָה מִמְקוֹר הַבְּרָכוֹת. וְהִנֵּה כָּתַב רַבֵּנוּ זלה"ה (שער מאמרי רשב"י פרשת עקב) דְּמִלַּת בָּרוּךְ', בַּבֵּי"ת הִיא בִּינָה, רֵי"שׁ רֵאשִׁית חָכְמָה, וָי"ו הִיא הַדַּעַת, כָּ"ף כֶּתֶר, וּבָרוּךְ' וּ'בְרָכָה' אֶחָד הֵם, דְּהַיְנוּ בְּמִנְחַת שַׁבָּת זְמַן עֵת רָצוֹן עִם הַכּוֹלֵל, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זוהר ח"ב פח:-פט. קנו.) שֶׁמֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִפְטַר בְּמִנְחַת שַׁבָּת שֶׁהוּא עֵת רָצוֹן, נִמְצָא שֶׁהַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מְקֻבֶּלֶת וּרְצוּיָה מִכָּל צַד: (מחשוף הלבן)